שחרור בגלל אי הצגת הצהרת תובע

הנתבעת 2 הכחישה כי כניסתו של התובע למוסדות החינוך נימנעה בשל "הוראות" מטעם מי מטעמה וציינה כי כניסתו של התובע הוגבלה בשל אי הצגת אישור מישטרה כנדרש בחוק למניעת העסקה ו/או בחוזר המנכ"ל. לבסוף, הנתבעת 2 הוסיפה וטענה כי לא היה בפעולותיה משום רשלנות ע"פ פקודת הנזיקין, כי פעולותיה נעשו באופן סביר בנסיבות העניין ובאופן שאינו רשלני.

ואולם בכל זאת יובאו גם הנימוקים הבאים, המלמדים שככל הנראה אכן לא קיימת ולא היתה לקוחה שהיא "אם לבת העשרה". שנית, הנתבע 1 מודה שכלל אין במשרדו תיק של אותה לקוחה הנתבע וויתר אמנם על טענות ההגנה המתייחסות לאותה "אם לבת העשרה" אותה ייצג, אך עדיין בחקירתו הנגדית שב והתייחס אליה וכך טען (ע"מ 190, שורות 9-13): "אני ציינתי שאני קבלתי אינפורמאציה, כמו שציינתי בכתב ההגנה מאימא לבחורה צעירה, ילדה צעירה, ומטעמים שקשורים, אני אנסח את זה בעדינות כי הדיון מוקלט בעניינים שהם דסקרטיים החלטנו לא לחשוף את מקור האינפורמציה שלי, אלא אני עומד פה וכדי להצהיר בפני בית המשפט ולהסתכל לבית המשפט בעניים ולהגיד לו שאת האינפורמציה הזו קבלתי מהגורם הזה". בהמשך נישאל ביחס ל"תיק הלקוחה" במשרדו והשיב שכלל לא קיים תיק כזה וכלשונו (ע"מ 195, שורות 7-15, ההדגשות לא במקור): "עו"ד פלינר: אני מודה לאדוני על השאלה שלו ואני אמשיך משם. יש לך תיק של הלקוחה, נכון?

בהתאם לסעיף (א) 19 לחוק זה "מידע על הרשעה שהתיישנה לא יובא בחשבון בין שיקוליו של מי שהיה זכאי לקבלו אלולא ההתיישנות". בהתאם לטיעונו של התובע, יש למנות את תקופת ההתיישנות החל ממועד שיחרורו ממאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, כאשר התובע מיתעלם מתקופת המאסר אותה ריצה בעבודות שירות.

ולסיכום נקבע: "עמדתנו אפוא בבירור היא, כי אין מקום לתביעה שמחוץ לגדרי חוק איסור לשון הרע, בנזיקין או עילה אחרת, מקום שהמחוקק נעל את שערי איסור לשון הרע, ועל כן איננו נעתרים לערעור" גם בקשה לדיון נוסף שהוגשה נדחתה בדנ"א 3426/17, ד"ר סיגל שוורץ נ' ד"ר לילך צולר (מיום 20/6/2017).

...

להשלמה ר' גם ע"א 7426/14, פלונית נ' אורי **** (מיום 14/3/2016, הש' י' עמית, ד' שוהם וד' ברק-ארז) שם ביקר כב' הש' עמית התנהלות של הגשת תביעה המתמרנת בעילה מהותית אחת בין מסלולי חוקים שונים וכלשונו (ההפניות לפסקי דין ואסמכתאות הושמטו) – "בשונה מבית משפט קמא, אני סבור שניתן היה להסתפק בדיון בעוולת לשון הרע ולא היה צורך להיזקק לעוולת הרשלנות... חוק איסור לשון הרע נועד להגן על שמו הטוב של האדם, ולאזן בין זכות זו לבין חופש הביטוי וערכים נוספים... פגיעה בשם הטוב גוררת עימה באופן כמעט אינהרנטי גם עוגמת נפש, אשר נמנית לפיכך על סוג הנזקים שהעוולה נועדה להגן מפניהם ולפצות עליהם... גם התנהגויותיהן העוולתיות של המערערות מתכנסות כולן אל תוך יסודות העוולה של לשון הרע, ואין כל צורך לפתוח "מסלול" תביעה נוסף לפי עוולת הרשלנות".

חלק שישי – סוף דבר לאור האמור לעיל התביעה נדחית.

אני מחייב את התובע בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל אשר יחולק כדלקמן: · לנתבע 1 סך של 6,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

עוד התברר כי במהלך שרותו הצבאי שיקר בניסיון להשתחרר מהשרות, ולבסוף השתחרר מהשרות בשל אי התאמה (עמ' 8 ש' 18-25).

בהקשר זה הצהיר התובע (בסעיף 12 לתצהירו) כי שב ובקש מחברת החשמל לקבל את פרוטוקול השימוע שנערך לו בטרם הועבר מתפקיד השטח לתפקיד פקידותי אך לא נענה, וכי ביקש לזמן למתן עדות עו"ד שרון אור גיל על מנת להוכיח טענה זו. דא עקא, עו"ד שרון אור גיל לא זומנה למתן עדות על ידי התובע.

המומחה הוסיף וציין כי התובע אמר להוריו שפנה לטפול אך ורק לצורך התביעה, ואף שהתובע הסביר כי מטרתו הייתה להסתיר מהוריו את מצבו האמיתי, התרשם המומחה כי יש בדברים מן האמת, אם כי לא שלל "תגובת היסתגלות נפשית" למצבו הגופני בעקבות התאונה.

גם לאחר שהוצגו לפרופ' כהן מסמכים שונים מהם עלה שהתובע הגיע לשבע פגישות במרכז "מיטיב", וכי עובדת סוציאלית מלווה אותו מאז התאונה, לא שינה פרופ' כהן את עמדתו ולפיה בהיעדר טפול למשך שנה מהסוג שהמליץ אין טעם בעריכת בדיקה חוזרת.

...

על רקע כלל הנתונים דלעיל אני סבורה כי יהא נכון להעמיד את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות של התובע בשל מצבו הרפואי על שיעור של 10%.

אף לא מצאתי לנכון "להקפיא" חלק מהפיצוי עד אשר יתבהר אם התובע אכן פועל להגשת תביעה כאמור, כבקשתה של הנתבעת: על פי תיק המל"ל שהוגש לתיק אך לאחרונה הגיש התובע ערר על קביעת הוועדה הרפואית, אך בסופו של דבר לא התייצב לדיון.

חרף טענות הנתבעת, לא מצאתי כי בחלוף למעלה מחמש שנים ממועד התרחשות התאונה, ולאור שיעור הנכות הרפואית שקבעו המומחים מטעם בית המשפט ותוצאות ההליכים אותם נקט התובע במל"ל לשם מיצוי זכויותיו, מתקיימות בענייננו משום נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מחזקת המשכיות זו. סיכומו של דבר, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 356,000 במעוגל בצירוף החזר אגרה כפי ששולמה, כולל הצמדה מיום התשלום, ובצירוף שכ"ט עו"ד כדין.

לצד זאת, מר דזאן ששמש כמנהל פרויקטים בחברת אאורה, והיה מעורב בפרויקט מושא תובענה זו, הצהיר שחברת אאורה היתקשרה עם הקבלן מגאד בספטמבר 2016.

אלא שתיעוד זה לא הוצג במסגרת התובענה.

יחד עם זאת יש לציין הוראה נוספת בסעיף 45.3 לחוזה לפיה "בכל מקרה מוסכם בזאת כי אין הקבלן רשאי לעכב את ביצועה של כל עבודה נוספת, מפאת אי קביעת ערכה ו/או מחלוקת לגבי ערכה." מר אטרקצ'י טוען שבשיחה שהתקיימה בין מר שרון אריה, סמנכ"ל ההנדסה בחברת אאורה, לבין מר אביעד, הודיע האחרון כי במידה ואאורה לא תאשר את הגדלת שכר הפרויקט, אורתם לא תבצע את העבודות בפרויקט (פסקה 78 לתצהיר מר אטרקצ'י).

על רקע זה, ובהתאם לדין האמריקאי, ככלל, "מוטל על הצד השני לידרוש בטחון לבצוע קודם שינסה להשתחרר מהחוזה בנימוק זה" (פרידמן וכהן, בעמ' 93).

ניתן היום, ה' אב תשפ"ב, 02 אוגוסט 2022, בהיעדר הצדדים.

...

חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בכך שבבקשת הקפאת ההליכים הראשונה, שהוגשה לאחר ביטול ההסכם, לא צוין דבר קיומה של זכות תביעה ביחס לחברת אאורה, כאשר זכויות התביעה נגד צדדים שלישיים צוינו בבקשה (נספח 15 לתצהיר מר אטרקצ'י הכולל את רשימת התביעות בעניין זה).

על רקע זה לא מצאתי שנפגעו זכויותיה הדיוניות של התובעת שעה שניתחתי את טענות הצדדים מפריזמה זו. סוף דבר, אני דוחה את התביעה ככל שהיא נוגעת ברווח הקבלני הנתבע.

אני דוחה אפוא את טענותיה בעניין זה. התוצאה התביעה נדחית.

המבקש (להלן: דונל) הגיש את התביעה הנדונה להצהיר, שהסכם, אשר קיבל תוקף של פסק דין במסגרת ת"א 43961-04-14 מיום 12.12.2016 (להלן: התיק העקרי ו- פסק הדין( - בטל, וזאת בשל הפרתו ואי תשלום התמורה שנקבעה בהסכם.

בעיניין זה מורה סעיף 2.6 להסכם שהמוכר צריך לחתום על מסמכים לשם קבלת משכנתא, וכי אין בנטילת המשכנתא, בקבלתה או אי קבלתה, בכדי לשחרר את הקונה מתשלום התמורה "במלואה ובמועדה". אומנם במצב רגיל סרובו של צד להסכם לקיים את חיוביו עשויה לדחות את חיובי הצד השני, אך אין המדובר בעיניין רגיל, אלא במינוי כונס בשנת 2017, בשל אי שתוף פעולה מצד דונל ולצורך קבלת משכנתא ותשלום התמורה בהתאם להסכם המכר.

שישית, מועלם לא הציג כל ראיות לכך שניסה לגייס את כספי התמורה ובשל חוסר שתוף הפעולה של דונל הדבר לא עלה בידו.

טענתו של דונל לפיה התמורה הופקדה בחשבון הנאמנות רק לאחר שהוגשה התביעה דנן, ועל כן לא ניתן היה להעלות בכתב התביעה את הטענה לפיה הכונס לא הפקיד את מלוא הסכום - נדחית.

...

התוצאה היא כי ההסכם לא בוטל, ודין התביעה להצהיר על בטלותו להידחות.

הוצאות דין התביעה להידחות ולכן לכאורה מן הראוי לחייב את דונל בהוצאות.

סוף דבר התביעה נדחית.

מבוא-ביום 13.11.23 הגיש התובע מר עבד אל פתאח מרזוק (להלן: התובע) נגד הנתבעים חברת רם- לי בניה ופיתוח בע"מ ואחרים (להלן: הנתבעים) תביעה לתשלום סך של 1,526,211 ₪ בגין: הפרשות לפנסיה וקרן הישתלמות, שעות נוספות, אי מתן הודעה על תנאי עבודה, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים בזמן מחלה, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיצוי בגין מתן תלושים פקטביים, פיצוי בגין אובדן קצבת כושר עבודה לעבר ולעתיד, פיצוי בגין אי שיחרור מפנסיה/הפסד דמי גמולים ופצוי בגין הפרת הסכם עבודה/הפרת חובה חקוקה.

בתצהיר התומך בבקשה הצהיר התובע כי הוא אדם נשוי ואב ל- 4 ילדים ומתגוררים בבית הוריו בכפר-קרע, אין לו ולאישתו כל רכוש, אישתו עובדת במשרה חלקית בשכר מינימום וכעת, אינו עובד בשל תאונת העבודה ולא הישתכר כלל למעט קיצבאות מעטות שקבל מהמוסד לביטוח לאומי.

הנתבעים הוסיפו כי דין הבקשה גופה לסילוק על הסף מחמת העידר עילה, שימוש לרעה בהליכי משפט ובנוסף, טוענים הנתבעים כי סכויי התביעה קלושים ואין להעתר לבקשה לפטור מתשלום אגרה גם מין הטעם הזה.

(ב) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שההליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית הדין יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם בלבד" מעיון בחומר המונח בפניי, לרבות במסמכים אשר הוצגו מטעם התובע, נחה דעתי כי התובע הצליח להרים את הנטל להוכיח, לפחות לכאורה, כי הנו חסר יכולת לשלם את האגרה המתחייבת בתיק, זאת על אף שאיננו נימנה על בעלי הדין הפטורים מאגרה ואין ההליך נשוא התביעה בתיק העקרי נימנה על ההליכים הפטורים מאגרה לפי התקנות.

...

(ב) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שההליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית הדין יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם בלבד" מעיון בחומר המונח בפניי, לרבות במסמכים אשר הוצגו מטעם התובע, נחה דעתי כי התובע הצליח להרים את הנטל להוכיח, לפחות לכאורה, כי הינו חסר יכולת לשלם את האגרה המתחייבת בתיק, זאת על אף שאיננו נמנה על בעלי הדין הפטורים מאגרה ואין ההליך נשוא התביעה בתיק העיקרי נמנה על ההליכים הפטורים מאגרה לפי התקנות.

מעיון במסמכים שצירף התובע כגון: פירוט חשבון הבנק שלו ובתלושי השכר של אשתו עולה לדעתי המסקנה כי אכן אין הוא ואין אשתו בעלי מספיק אמצעים בכדי לעמוד בתשלום האגרה.

סוף דבר- לאור המקובץ לעי, אני נעתר לבקשה לפטור מאגרה.