בפסק הדין נדחתה עתירת אסיר, שעניינה בהסרת סיווגו כ"טעון הגנה" ושילובו במסגרת טיפולית לעברייני מין בבית סוהר "חרמון".
רקע עובדתי
המבקש, יליד שנת 1996, נדון על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לנוער לחמש שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו (6.7.2015), בגין עבירות מין שביצע בשני קטינים (גזר הדין ב-תפ"ח 40602-07-15 ניתן ביום 27.6.2016); בנוסף הושת על המבקש מאסר על תנאי ופצוי למתלוננים.
מתסקיר שירות מבחן שנערך בחודש מאי 2016 עולה כי היסתגלותו של המבקש לחיים בבית הסוהר לוותה בקשיים רבים ועימותים עם אסירים; והוא אף דיווח על היתעללות מינית ונפשית קשה מצד אסירים אחרים על רקע סוג העבירות שבהן הורשע.
התפיסה שביסוד החוק היא שהערכת מסוכנות, פקוח חצוני ומתן טפול ייעודי, הם שלושה נדבכים השלובים זה בזה, משלימים זה את זה, ויחד יוצרים מנגנון יעיל ומידתי למניעת הישנות עבירות המין:
"השקום המונע ממוקד בהתייחסות למרכיבים הפסיכולוגיים ההתנהגותיים והקוגניטיביים של עבריין המין. בלא שינוי התפיסה, העמדות, המודעות, האחריות וההתנהגות של עבריין המין, קיים סיכון גבוה יותר כי למרות הפיקוח והמעקב, עברייני המין יחזרו לבצע עבירות מין. יתרה מזאת, הטלת תנאי פקוח ומעקב בלא שקום מונע עלולה להגביר את מסוכנותו של עבריין המין, עקב היותו נתון בלחצים שמקורם במיגבלות ובתנאים המוטלים עליו במסגרת צו הפיקוח. ככל שהליך השקום המונע יעלה יפה, תפחת מסוכנותו של העבריין ויהיה ניתן להקל בתנאי הפיקוח המוטלים עליו. המצאות עבריין המין בתהליך של שקום מונע תאפשר קבלת אינדיקאציות לעניין המסוכנות כך שיהיה ניתן לאורך התהליך לאתר הדרדרות במצבו ולהתריע על עלייה ברמת המסוכנות" (ראו: דברי ההסבר, בעמ' 192).
נוסף לכך, הישתלבות בטיפול ייעודי משמשת לא פעם אינדיקאציה חיובית בבוא העת לבחון את תנאי המאסר של האסיר (כדוגמת הישתלבותו בסבב חופשות), את התאמתו לשיחרור מוקדם, את תנאי הפיקוח שיושתו עליו עם שיחרורו, וכיוצא באלה.
...
למעלה מן הצורך התייחסתי לטענות המבקש גם לגופן, והגעתי לכלל דעה שבשלב זה לא נפל כל פגם בהחלטות הגורמים המקצועיים במב"ן בנוגע לשילובו של המבקש בטיפול, וגם לא בהחלטת ועדת טעוני הגנה בנוגע לסיווגו של המבקש כטעון הגנה.
משכך, דינה של בקשת רשות הערעור היא להידחות.
התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית.
