שותפות בלתי רשומה ובמסגרתה בוצעה התחשבנות

בין הצדדים היתקיימה שותפות לא רשומה.

העובדה כי הצדדים ערכו היתחשבנות ביניהם, אינה מעידה כי מתקיימת בין הצדדים שותפות.

הצדדים החליפו ביניהם הסכם להעברת המניות אך ההסכם לא נחתם משמע, גם אם הנו סוברים כי מדובר בהסכם שותפות אין לו כל משמעות שכן הסכם השותפות הורכב משלבים, כאשר בשלב הראשון מתחלקים הצדדים ברווחים או בעמלות של העיסקאות שתבוצענה (סעיף 2 להסכם שתוף פעולה) ובשלב השני הקצאת מניות לאריק.

(עמ' 77 לפ' שורה 14-6 לעדות אריק) כבר בכתב ההגנה לא הכחיש אריק את הטענות כנגדו באשר לבצוע עיסקאות במסגרת ליסינג 2 יו שאותה הקים בראשית שנת 2018 וזאת במקביל לעבודתו, ללא ידיעת מעסיקתו, תוך שהוא מתחרה במעסיקתו (סעיפים 26 – 48 לכתב התביעה של החברה).

...

סוף דבר – התביעה של אריק נדחית.

סוף דבר – תביעת החברה מתקבלת בחלקה.

תביעתו של אריק נדחית.

התובע טען בכתב התביעה מטעמו (סעיף 11) כי בין הצדדים היתקיימו שתי מערכות יחסים של שותפות: "שותפות מלאה בחלקים שוים בזכויות הרכב. שותפות בלתי רשומה מלאה הכנסות והוצאות בגין השכרת הרכב כלימוזין". כאמור, מיתנהל בין הצדדים הליך נוסף, בבית המשפט המחוזי, הנוגע לעצם ההצהרה על קיומה של שותפות ולפירוקה, ועל כן, פסק דין זה, ככל הניתן, לא יעסוק בסוגיות הנוגעות לשאלה אם היתקיימה שותפות עסקית בין הצדדים.

הלוואה זו, כך לשיטת הנתבע, הושבה לתובע לשיעורין, במהלך השנים, במסגרת ההיתחשבנות שנערכה בין הצדדים, ומשסיים לפרוע את ההלוואה כלפי התובע, הרי שלשיטתו הסתיימו היחסים ביניהם.

טוען התובע, כי מערכת הפוינטר שימשה את הצדדים לצורך ביצוע היתחשבנות ביחס לנסיעות שביצעו ברכב, ולצורך מעקב הדדי של שני הצדדים, הן ביחס לרכב זה הן ביחס לרכבים אחרים שהיו בשימושם.

...

גם אם לא הייתי דוחה את התביעה מטעם זה בלבד, הרי שסבורני שהוכח כי התנהלותו של התובע בכל הנוגע לעניין נשוא התובענה, נגועה בחוסר ניקיון כפיים, המתבטא בכמה דרכים.

הנימוק הנוגע לחוסר ניקיון כפיים מצטרף ליתר הנימוקים שהובאו לעיל, ומחזק את המסקנה, כי דין התביעה להידחות.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, התביעה למתן סעד הצהרתי נדחית.

בהקשר זה, אין מחלוקת כי הערבות הבנקאית מטעם חב' פוליאוריאה ציפוי אכן חולטה, ואין מחלוקת כי היא לא מופיעה בכרטסת יתרת החוב אלא בכרטסת אחרת שניפתחה בגין ההיתחשבנות בקשר לפרויקט (נספח ג' לתצהירו של שרייר).

לפי ההגדרות שבסעיף 19 לחוק הערבות, ערב יחיד מוגדר כך: "ערב יחיד" – מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד; לענין זה, "בעל ענין בתאגיד" – כהגדרת "בעל ענין" בתאגיד, בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968".

אין חולק גם שלאחר ביטול הסכם קבלנות המשנה חב' פוליאוריאה ציפוי המשיכה לעבוד בפרויקט ובצעה חלק מהבריכות במסגרת ההסכם שנחתם בין חב' ברן לבין חב' מימשל בתאריך 10.6.2008 (אם כי העבודות החלו עוד לפני החתימה על ההסכם), ובגין כך זכתה חב' מימשל לשבחים מחב' ברן על עבודה זו. יחד עם זאת, אין בפניי כל ראיה אשר יכולה לבסס כראוי את טענתה של חב' פוליאוריאה ציפוי לגבי הקף העבודה שבוצעה בפועל.

...

אשר לטענה כי סכום החוב עומד על 1,100,000 ₪ לפני מע"מ ולא על סכום התביעה – מדובר בטענה כללית שלא מתיישבת עם הכרטסת ויתר המסמכים שהוגשו בנדון מטעם חב' טמבור, ולכן דינה להידחות.

אשר על כן, אני דוחה את תביעת חב' טמבור בתיק שבכותרת (ת.א. 22196-10-09).

אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה בת.א. 2283-07-8 ומחייבת את הנתבעים (חב' פוליאוריאה ציפוי, נצר, כהן וממן) לשלם, ביחד ולחוד, לתובעת חב' טמבור הפצות בע"מ סכום של 1,167,055 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

לאור התוצאה, אני מאשרת את העיקולים שהוטלו על הנתבעים בתביעה הנ"ל. אני דוחה את התביעה בת.א. 10844-05-09 ודוחה את התביעה בת.א. 22196-10-09.

שאלה ב' – השותפות ותנאיה כאמור פריג' טען בכתב תביעתו, וחזר על כך בתצהירו ת/5 ולאורך חקירתו הנגדית, כי החל בשנת 2004 לערך ובשנים שלאחריה, פעלו המנוח והוא בשותפות (לא רשומה) בשני פרוייקטים.

הוספתי וציינתי בסעיף 9(ג) להחלטת הביניים כי: "יחד עם זאת במסגרת ההיתחשבנות הכוללת בין השותפים שתתברר בפני במסגרת תביעה זאת, בכל מקרה נברר מה השקיע כל אחד מהם בשותפות, ללא קשר למצבו הכלכלי של כל אחד מהם". לשון אחרת – אפילו אצא מנקודת הנחה כי במועד תחילת ביצוע פרוייקט חדרה מצבו הכלכלי של המנוח לא היה שפיר כטענתו של פריג', הדבר אינו פוטר את פריג' מלהוכיח (וברמת הוכחה גבוהה מהרגיל, לנוכח פטירת המנוח והשהוי בהגשת תביעתו) את טענותיו בדבר סכומי השקעתו בפרוייקט זה ו/או את חובה של השותפות אליו במועד ההיתחשבנות ו/או את נטילת הכספים שלא כדין על ידי המנוח מקופת השותפות (ראו בנידון טענותיו של התובע בסיכומיו, סעיפים 62-71, לענין מצבו הכלכלי הלא שפיר של המנוח עובר להקמת השותפות, בעיקר בהסתמך על עדותו של אלדד בתיק נתניה); בנקודה זאת יש לזכור שלוש נקודות: הסכם השותפות בעצמו לא מגדיר את פריג' כמשקיע בלעדי, או כמממן הבלעדי, של השותפות, ולמעשה הוא תואר בו כמשקיע שאינו עקרי.

...

במסגרת שאלה ה' לעיל בחנו בהרחבה את נכסי השותפות הקיימים היום, והחרגנו מהם את דירה 14, שכן שוכנענו כי פריג' רכשהּ מהשותפות בכסף מלא.

לכן אני קובע כי סדר הדברים יהיה כדלקמן: תחילה יפעלו הצדדים למכירת דירה 13, שתמורתה, לאחר ניכוי הוצאות המכירה, תימסר לפריג' (עד לגובה החוב נשוא פסק דין זה); רק אם לא יהיה במכירת דירה 13 די הצורך לפרעון מלוא החוב לפריג' על פי פסק דין זה (וכך סביר כי יהיה, לנוכח שומת דירה 13 המוזכרת בסעיף 86(א) לעיל), יישאו הנתבעים, כל אחד על פי חלקו בעזבון המנוח, ביתרת החוב, עד שווי העזבון המשוערך (בהתאם לפסק דין זה); ככל שייכנסו כספים נוספים לקופת השותפות (בהתאם למפורט בפסק דין זה), לרבות דמי שכירות דירה 13 ומכירת המרתף (ככל שיצליחו הצדדים לקבל עליו היתר בדיעבד), ועדיין תיוותר יתרת חוב לפריג' בהתאם לאמור בפסק דין זה, פריג' יקבל תחילה כספים אלה לידיו (לאחר ניכוי מיסים והוצאות) עד לגובה החוב הפסוק של העזבון בפסק דין זה; כל נכס ו/או כספים של השותפות שיוותרו לאחר סילוק החוב לפריג', כהוראת פסק דין זה, יחולקו בין הצדדים (פריג' ועזבון המנוח, באמצעות יורשיו) בחלקים שווים.

שכר טרחה : אקח בחשבון בפסיקת שכר טרחת עורך הדין של התובע בתובענה זאת את חלקיות הזכיה; כן אקח בחשבון כי אלמלא התובענה, לא היתה מפורקת השותפות, לא היה התובע זוכה בסכום תביעתו הכספית, ואפילו באופן חלקי, אך בשיעור שאינו שולי (לנוכח השיפוי על דירת נתניה) ולא היתה מוכרת זכותו של התובע לבעלות בדירה 14; במסגרת שיקולים אלה, שוכנעתי להעמיד את שכר טרחת עורך דינו של התובע בתובענה זאת, בסכום של 90,000 ₪; לסיכום – שוכנעתי לפסוק לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 150,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.

לטענת המבקשת, הצדדים כוננו לשם כך שותפות בלתי רשומה.

ההליך הנוכחי ביום 28.3.2023 הגישה המבקשת תביעה נגד המשיבים, במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן צו לפירוק השותפות הלא רשומה ולמנות לה כונס נכסים קבוע שיכנס את נכסיה ויישב את חשבונותיה.

עוד נקבע בהחלטה מנגנון לגבי אופן אישור הוצאת הכספים במסגרת הבנייה, אשר דומה בעקרו למנגנון שבוצע קודם לכן – "רכוז הוצאות ועדכון הצד השני, מפקח, בחינה ואישור המומחה, לאחר מכן לאישור הבורר ובצוע התשלום". יוער כי ביום 5.7.2023 ניתן לחלק מהחלטה זו תוקף של פסק ביניים (ת"א 18887-06-23).

בהמשך התעוררו מחלוקות לגבי אישור ההוצאות של חודש מרץ, כאשר עו"ד רסקין טען שההוצאות שהקונות דורשות "מנופחות". הבורר דחה את דרישת עו"ד רסקין לקיים דיון ברשימת ההוצאות, וקבע כי יש לאשר את ההוצאות כפי שאושרו על ידי המומחה מטעמו, וכי ההיתחשבנות הסופית תיעשה במסגרת הליך הבוררות.

...

אולם, בנסיבות העניין אני סבור שמוטב שלא לעשות כן בשלב זה, תוך שמירת זכותה של המבקשת להגיש בקשה חדשה בהמשך.

מסקנתי היא, כי הבקשה שהגישה המבקשת, בנוסחה הנוכחי, אינה מגלה עילה ליתן את הסעד הזמני המבוקש, ומכל מקום דומה שההליך מול הקונות הוא ההליך המתאים יותר לבחינתה של שאלה זו. קביעה זו "משחררת" את הבורר מהמגבלה שנטל על עצמו ומאפשרת לו להכריע בבקשת הקונות.

נוכח כל האמור, אני מורה כדלקמן: א. הבקשה למינוי מפרק זמני – נדחית.