שופטת משפחה דנה בהליך בעניין האם ותדון גם בצוואת האב

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 42994-12-21 תורג'מן פרבר נ' פופר ואח' לפני כבוד השופט מיכאל תמיר תובעת מרי תורג'מן פרבר באמצעות עו"ד דנה בטאט ועו"ד אופל לוי נתבעות 1. רויטל מלי פופר 2. אורה שטיבי שתיהן באמצעות עו"ד בנימין לוי פסק דין

דיון מימצאי פסק הדין בפסק הדין שניתן בהליך הקודם נקבע בסעיף 48 כי הנתבעות "לא פעלו בתום לב בשלב המו"מ לפני ההיתקשרות בהסכם וכן בשלב מימוש ההסכם". בהקשר זה נקבע כי בשלב המו"מ לא אמרו הנתבעות במפורש לתובעת ולבתה כי החסוי עשוי להתחרט ולסרב לעבור דירה, אף על פי שנתבעת 1 העידה שהיו לה חששות בעיניין זה. כך גם לא אמרו הנתבעות לתובעת שהדירה החלופית צריכה לעמוד בדרישות רבות, ושהעלות שלה צריכה לעמוד על שליש ממחיר הדירה שנמכרה.

ואולם, הנתבעות נמענו מלציין שהובהר בפסק הדין כי בתעוד הרפואי המתייחס להחמרה זו, "לא צוין כי היא נבעה מחשש של נתבע 3 [החסוי] לעבור לדירה אחרת". בפסק הדין נקבע כי רק במרץ 2016 צוין לראשונה בתעוד הרפואי שעלה משיחה עם אחותו של החסוי כי הוא הביע היתנגדות למעבר דירה ואיים להיתאבד, אך זאת לאחר ש"אחותו [נתבעת 1] ניסתה ללחוץ עליו לעבור להוסטל" ולא לדירה חלופית, כפי שנקבע בצוואת אביהם ובהסכם עם התובעת (סוף סעיף 34 לפסק הדין).

בעניינינו, המוכרים הם שהפרו את ההסכם לאחר שהתובעת, הקונה, הפקידה את מלוא התמורה עבור הנכס בנאמנות בידי בא כוחה בסמוך לאחר ההיתקשרות, כנדרש בסעיף 7.1 להסכם, ויותר משליש מהסכום שהופקד הועבר לב"כ המוכרים (סעיף 61 לפסק הדין וסעיפים 13-10 לתצהירה של דנה בהליך הראשון, בעמ' 14 לנספחי תצהירה בהליך זה).

כמו כן הצהירה והעידה דנה כי בסוף שנת 2014 האריכה אימה את תקופת השכירות לשנה נוספת משום שידעה שתכנס לנכס רק כשנה לאחר הרכישה בשל הצורך בחיפוש מקום מגורים חלופי לחסוי, אישור ההסכם בבית המשפט לעינייני מישפחה ושפוץ הנכס (סעיפים 17-16 לתצהירה ועדותה בפרוטוקול הנ"ל בעמ' 80 ש' 30-24).

...

הנתבעות ישלמו לתובעת בגין הפסד עליית ערך הנכס את ההפרש בין 4,400,000 ₪ לסך 1,930,000 ₪, קרי סך של 2,470,000 ₪, בהפחתת סך הפירות אשר נצבר, אם בכלל, על כספי הנאמנות (בסך של 1,930,000 ₪) מיום הפקדתם ועד למועד השבתם לידי התובעת בפועל.

כמו כן ישלמו הנתבעות לתובעת פיצוי בגין אובדן דמי שכירות בסך של 410,539 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת תביעה זו ועד מועד התשלום בפועל; ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד מועד התשלום בפועל.

לפיכך, עבור ההליך דנן בלבד, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 72,500 ₪ בגין הוצאות משפט (כולל שכר טרחת מומחה), וסך נוסף של 65,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. סכומים אלה ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד מועד התשלום בפועל.

ההליכים הנ"ל נדונו בבית משפט לעינייני מישפחה בבאר שבע, בפני כב' השופטת גאולה לוין (להלן: "ההליכים בבית משפט לעינייני מישפחה").

במסגרת אותם הליכים בבית המשפט לעינייני מישפחה, עתר הנתבע 1 לקיום צוואה שערך אביו המנוח, על פיה, כך לטענת הנתבע 1, זכאי היה לרשת את כל נכסיו, לרבות הדירה האחרת.

הועדה העליונה בישיבתה מיום 06.02.18, דנה שוב בבקשת הנתבעים להקניית זכויות חוזיות מכוח דייר ממשיך, כאשר נרשם בהחלטתה כי בחנה הבקשה בשנית בהתאם להחלטת בית המשפט.

האם העובדה שלנתבע בעלות של 1/10 בדירה שוללת את זכותו כדייר ממשיך כאמור לעיל, לאחר פטירת האב, התנהלו הליכים משפטיים בין עשרת ילדיו , באשר לחלוקת עיזבונו, בבית משפט לעינייני מישפחה, אשר בסיומן ניתן צו ירושה ולפיו, לכל אחד מן האחים חלק של 1/10 מנכסי העזבון.

...

בהתייחס לדברים אלו, ציין ב"כ התובעת דאז, עו"ד חאפז נסעלה, את הדברים הבאים: "סבורני שהנתבע העלה כבר את כל הטענות האלה בפני הועדה שהחליטה. אם הועדה תתן לו תעודת זכאות לא נתנגד." ביום 28.01.16 הונפקה לנתבעים תעודת זכאות עצמית ממשרד הבינוי והשיכון, בה נכתב, כדלקמן: "זכאים לסיוע כזוג שצבר 2100 נקודות" וזאת בתנאי ל"מימוש הזכאות בכל היישובים שסווגו לענין סיוע בדיור", וכן בתניות הכלליות, כדלקמן: "בתנאי החזרת דירה במסגרת השיכון הציבורי." וכן "על פי הכללים, רשאים לבחון זכאות לסיוע בשכר דירה לפי מבחן הכנסות." (ר' מוצג נ'/1 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע 1).

לאור כל האמור לעיל, יש לדחות טענת הנתבעים, כי הינם זכאים להמשיך להתגורר בדירה, מכוח זכאותם העצמית לדיור ציבורי, על פי נתוניהם האישיים.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה ומורה על פינוי הנתבעים מהדירה ברח' רביבים 107/2, בירוחם.

בית משפט השלום בחיפה תא"ק 10966-05-20 בן ציון ראם, חברת עורכי דין נ' דוד מאור תיק חצוני: בפני כבוד השופטת סיגלית מצא התובעת: בן ציון ראם, חברת עורכי דין הנתבע: דוד מאור פסק דין

עוד יצוין כי בהתאם לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי מישפחה (הוראת שעה), תשע"ה-2014 מעוכב הדיון בתביעות הדדיות של הצדדים במהלך הדיון בבקשה ליישוב הסיכסוך.

ביום 15.12.2019 ערכה התובעת, לבקשת הנתבע, בקשה של גב' דנה מאור על-ידי אביה, הנתבע, למתן צו הרחקה נגד הגב' דורית מאור.

במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות בעיניין איזון משאבים, פירוק שתוף בדירת המגורים, מינוי שמאי מקרקעין ומינוי ב"כ הצדדים ככונסי נכסים, החלטה על גירושין תוך ויתור על כתובה, חלוקת השמוש בדירה ועוד (פרוטוקול הדיון מיום 19.12.2019 צורף כנספח ט' לסיכומי התובעת).

בהתאם להסכם השני שכר הנתבע את שירותי התובעת לייצגו ב"ניהול מו"מ לקראת הסכם פשרה ו/או עריכת הסכם גירושין ו/או ייצוג בבית הדין ו/או בבית המשפט לפי העניין, בהליכים נגד האשה, ולחלופין, משא ומתן לקראת הסכם גירושין כולל, עד סיום ההליכים .

עוד צרפה התובעת לסיכומיה מיילים ומסרונים שהוחלפו בינה לבין הנתבע ו/או ב"כ גב' דורית מאור וכן צוואה שערכה לנתבע (מב/7).

...

אין חולק כי עד היום שילם הנתבע לתובעת 24,000 ₪ כולל מע"מ. לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים, עיינתי במסמכים שצורפו לסיכומיהם, עיינתי בהלכות לעניין תוקף הוראות כובלות בהסכמי שכר טרחה ושקלתי את כלל נסיבות העניין, לרבות היקף הפעולות שביצעה התובעת עבור הנתבע, תקופת מתן השירותים והתקופה בה הייתה הכרזה על מצב חירום (15.3.2020-10.5.2020), אני מורה כדלקמן: לסילוק מלא, סופי ומוחלט של כל טענות התובעת כנגד הנתבע ישלם הנתבע לתובעת סכום של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. למען הסר ספק סכום זה הנו בנוסף לסכומים ששילם הנתבע לתובעת עד כה. התובעת תשיב לנתבע את סכום הפיקדון בסך 2,185 ₪ שעכבה בידיה עד יום 1.7.2020.

כן אני מורה לעו"ד עמוס צדיקה להשיב לידי הנתבע את ההמחאה הבנקאית שהועברה לידיו על-ידי התובעת עד יום 1.7.2020.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכום עליו הוריתי בס"ק א' תוך שלושים יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

התובע הגיש בקשות לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת נתבע וסעד ואף מבלי שניתנה רשות לכך, הגיש ביום 22.5.18 כתב תביעה מתוקן בו הוא עותר לשלושה סעדים: 2.1.1 פסק דין הצהרתי כי לתובע זכות ערעור על החלטת סגנית הממונה על המירשם מיום 28.3.17 אשר דנה בשתי בקשות הרישום שהגיש התובע בקשר למקרקעין שונים: דירה בתל אביב - בקשת רישום הערת אזהרה בגין זכות מגורים והשכרת חלק מהמקרקעין ואיסור העברת זכויות לאח, עופר ברנדווין, זוגתו וצאצאיו ורישום הערה כי הדירה לא תמכר כל עוד התובע מתגורר בה ושהזכויות העתידיות בדירה שייכות לו בלבד מכוח התחייבות המשיבה 4, אימו, כלפיו כפי שבאה לידי ביטוי בצוואתה; מקרקעין בחיפה - בקשה לרישום הערת אזהרה לפיה התובע ואחיו זכאים להרשם בחלקים שוים, וכי לא ניתן להעבירם לצד ג', גם זאת בהסתמך על צוואת האם.

אין אף מקום להורות על העברת הדיון לבית המשפט לעניני מישפחה, הוא בית המשפט המוסמך לידון בעינייני ירושה, שכן הנתבעות 1-2 אינן צד לדיון בהליך מעין זה ומכל מקום, עניין הצוואות ההדדיות נדון והוכרע בפסק דין חלוט במסגרת עמ"ש 28871-06-16 מחוזי חיפה (בקשת רשות ערעור במסגרת בע"מ 5507/17 נדחתה ע ידי בית המשפט העליון) ועל כן חל מעשה בית דין.

4.2.2 פסק דין הצהרתי כי לתובע זכות תשובה בסעד שקבעה כב' הרשמת לעינייני ירושה בחיפה מיום 8.2.16, להעביר את התביעה בקשר לקיום צוואת המנוח, אביו של התובע, לבית המשפט לעניני מישפחה בחדרה: ראשית, ערעור על החלטת רשם לעניני ירושה צריך להיות מוגש לבית המשפט לעניני מישפחה, בהתאם לסעיף 151א לחוק הירושה, התשכ"ה 1965.

שנית, בהתאם להחלטה דלעיל, התיק הועבר לבית משפט לעניני מישפחה בחדרה והתובע קיבל את יומו בבית משפט על ערכאותיו השונות, כדלקמן: 4.2.2.1 ת"ע 45974-02-16 + ת"ע 47075-02-16 נדונו בבית משפט לעינייני מישפחה בחדרה בפני כב' השופט טל פפרני.

...

בנסיבות אלו, אין כל מקום להיעתר לסעד זה שאף אין לו כל אחיזה בדין הפרוצדוראלי או המהותי, שכן אין לבעלי הדין זכות תשובה על החלטות של גורמים שיפוטיים או מעין שיפוטיים.

שנית, וזה העיקר, נושא זה נדון, הוכרע ומוצה זה מכבר במספר הליכים שונים וביניהם החלטת הממונה ו-עמ"ש 28871-06-16 בו נקבע כי אין לדון בתוקפה של צוואת אדם בעודו בחיים וכן "משקבע המחוקק, כי הגבלת זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה –בטלה היא (ראה: סעיף 27(ב) לחוק הירושה), אין מקום להיעתר לבקשת המערער ולקבוע, בשלב זה, כי מדובר בצוואות הדדיות." (פסקה 27 לפסק הדין).

סוף דבר מכל הטעמים האמורים התביעה נדחית.

בנסיבות המפורטות לעיל ובהתחשב בהתנהלות התובע, ישלם התובע הוצאות בסך 5,000 ₪ לטובת הנתבעים 1-3.

בית משפט השלום בחיפה חדל"פ 18978-12-20 חורי נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: 326988_4 בפני כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון יחיד נביל חורי, ת"ז 028233005 משיבים 1. ממונה על חידלות פרעון – מחוז חיפה והצפון 2. דנה אטלס (נאמנת) 3. אמיגו סוכנויות ושיווק בע"מ (נושה) 4. מוצרי נפט הצפון בע"מ (נושה) 5. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (נושה) פסק דין

נטען כי בדיקת הנאמנת העלתה כי בשנת 1993 ניתן היתר לתוספת בניית יחידת מגורים על שם היחיד ולבקשתו וכן, בשנת 2021 הוגשה מטעם הנאמנת בקשה לביטול הענקה שעשה היחיד בנכס אחר שהזכויות בו הועברו ליחיד מכוח צו קיום צוואה שניתן אחר אביו המנוח.

ביום 21/2/22 היתקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו ניתנה ארכה בת 90 יום לצורך השלמת בירור זכויות היחיד והגשת תוכנית שקום או הצעה אחרת מטעם בעלי התפקיד.

באשר לנכס שהוענק לבתו של היחיד, הציע היחיד כדי לא למכור את הנכס לזרים, להסתייע בעזרת משפחתו ובקש לפדות את זכויותיו בנכס באחת משתי חלופות: תשלום סך חודשי של 6,950 ₪ באמצעות 72 תשלומים או תשלום אחד בסך 450,000 ₪, בכפוף לאישור משכנתא שייקח אחד מבני המשפחה לשם כך. באשר לדירת מגורי היחיד, טען היחיד כי הבקשה שהוגשה בשנת 1993 להיתר בנייה, רשומה ע"ש היחיד אולם בוצעה בפועל ע"י אביו המנוח של היחיד וכי ליחיד אין כל זכויות בנכס.

בעיניין זה חל סעיף 164 לחוק באופן שנכס שיוקנה ליחיד במהלך תקופת התשלומים ייכלל בנכסי קופת הנשייה, למעט נכסים שהוחרגו שם. תחולת ההגבלות - ההגבלות אשר הוטלו על היחיד במסגרת הליך זה ימשיכו לחול עד לסיום מילוי הוראות צו זה. במידת הצורך, ניתן לפנות לממונה לביטול הגבלות לפי סעיף 143 לחוק או להתלייתן לפי סעיף 169 לחוק.

...

הטענה כי אביו הוא זה אשר ביצע את הבניה בסופו של דבר, אינה מעלה ואינה מורידה שכן, מה לו לאב כי יבקש מבנו שיוציא היתר בניה עבור בניה אותה הוא עצמו מבצע.

אף אם הייתי מקבלת טענת היחיד לפיה אין לחייבו בהשבחת הנכס כי זו בוצעה בסופו של דבר בידי אביו, ואיני מקבלת טענה זו כאמור, הרי שיש ליחיד זכויות בנכס מגוריו מכוח מגוריו ושימוש בנכס המקרקעין לאורך השנים כאשר נחסך ממנו הצורך בתשלום דמי שכירות.

אשר על כן, אני מורה על תכנית שיקום ליחיד בהתאם לתנאים הבאים.