מבוא
עסקינן בתביעה כספית לפצוי בגין ניזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים.
קרי, אופן עריכת השומה - האם הפצוי שישולם לתובע צריך להיקבע בהתאם לדרך וכללי השמאות ברשות הפלסטינאית או בהתאם לכללי השמאות הנהוגים בישראל, ושיעור הפער.
בתאריך 30.8.15 ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע לבין רכב שבחזקתה של הנתבעת.
כבר בראשית הדברים אציין, כי בהנתן שמדובר ברכב הרשום ברשות הרשוי הפלסטינאית וכן בעל הרכב הנו פלסטינאי, הרי שאף אם הדין המהותי שחל, הנו הדין בישראל, קרי, פקודת הנזיקין, יש להשיב לקדמותו את מצבו של התובע, טרם התאונה.
במסגרת חקירתו טען השמאי כי מספר בעלים ו/או מספר קילומטרים אותם נסע הרכב, אינם רלוואנטיים ברשות הפלסיטינית, וכי הפרמטר הרלוואנטי הנו מצבו הכללי של הרכב, לרבות התאונות אותן עבר (עמ' 7 שורות 3-5).
...
אני סבורה כי ניתן ללמוד מעדות שמאי התובע בתיק דלעיל, ולקבוע כי שווי הרכב ברשות הפלסטינית גבוה ב – 40% משוויו במדינת ישראל ואין מדובר בשווי העולה על כך. משווי זה יש להפחית, כטענת שמאי התובע, בגין מצב הרכב.
בהיעדר ראיות באשר למצב הרכב, ראיות אשר התובע ואף השמאי מטעמו יכלו להביא בנקל, אני קובעת כי יש להפחית 10% מהשווי שיקבע.
נוכח האמור, אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,978 ₪ בגין שווי הרכב הנפגע (3,400 ₪ בתוספת 30% ובניכוי 10% שווי השרידים).
