שומת מס רכוש על נכס נטוש

התובע לא העביר את שוברי התשלום שהתקבלו אצלו ולא יידע את המינהל אודות השומות ושוברי תשלום המסים שנתקבלו אצלו; רק בחודש יוני 2012 התקבלה לראשונה פניית התובע למינהל לביטול עיקולים שהוטלו על נכסיו בחודש אפריל, על ידי רשויות המס.

כלשונו בתצהיר: "אני וידיתי במשרדי מס רכוש על מה הוטל העיקול? והוברר לי שהעיקול הוטל בגין אי תשלום מס שבח על חלקה 13/19539; ומס רכישה על חלקה 21/19500; ואשר חובת תשלומם כמובא לעיל הנה על הנתבעת 2 – רט"ג" (סעיף 11 לתצהיר עדותו).

עם זאת, במקרים מתאימים, כאשר לנוכח טיבו של הנזק שניגרם לא ניתן להביא נתונים מדויקים בדבר מידתו ושיעורו, הרי שהעובדה שאין אפשרות לחשב את שיעור הנזק במדויק, אין בה בכדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק וניתן לקבוע את סכום הפצוי על פי אומדנא: "לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם- לאור טבעו ואופיו של הנזק- קשה להוכיח בדייקנות ובודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר". (ראו: ע"א 355/80 הנ"ל, בעמ' 809, וכן ראה: ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבנייה - נתניה, פ"ד נג(3) 433(1999), ע"א 427/82 'השתיל' ואח' נ' אגן יצרני כימיקלים בע"מ פ"ד מ(4),309(1986); ע"א 1229/97 איי.אמ.איי - שיווק והשקעות בנלאומיים נ' ע.ר.מ רעננה לבניה והשכרה בע"מ פ"ד נ"ג(4), 657(1999), ע"א 646/85 יצירת ברנע בע"מ נ' דניה חברה לפיתוח בע"מ, פ"ד מ"ב(2),793(1988); ע"א 4999/06 הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באיזור יהודה ושומרון נ' מחצבות כפר גלעדי-שותפות מוגבלת; ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בנייה בע"מ).

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שהונח בפניי סבורני, כי בנסיבות המקרה, יש לפצות את התובע בגין הפגיעה שנגרמה לו, לתדמיתו כעורך דין, ואי-הנעימות וחוסר הנוחות כתוצאה מהטלת עיקולים על חשבונותיו – הפרטי והעסקי ורכביו, אשר הגבילו את התנהלותו ומנעו ממנו ביצוע פעולות שונות בנכסיו.

סוף דבר: נוכח מסקנותיי דלעיל, דין התביעה כנגד הרשות (הנתבעת 2) להידחות על כל רכיביה; התביעה נגד המינהל (הנתבע 1) מתקבלת בחלקה לעניין הנזקים הלא ממוניים; דין התביעה ככל שהיא נוגעת לעילת ההשבה – להידחות.

בהתחשב בכך שהתביעה הינה לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, ובהתחשב בהיעדר ביסוס ראייתי של חלק ניכר מהנזקים הנטענים בתובענה, הנני קובע שיעור הפיצוי לתובע על דרך האומדנא, בסך של 15,000 ₪.

המערער, יליד 1946, החל לעבוד כמפקח שומת מקרקעין במשרדי מס רכוש בנצרת בשנת 1980, ועם הזמן היתקדם לדרגת מפקח בכיר.

על כן נקבע, כי עם מעברו של המערער לעבודת פקוח במשרד בטבריה, היה עליו לנטוש לחלוטין את הטיפול בתיקי איזור נצרת, והמשך עיסוק באי-אלה מהם חייב אישור מיוחד של הממונים.

על בסיס הראיות שהובאו בפניו, הוא קבע כי על-פי הנהלים הקיימים ברשות המיסים אסור למפקח שומת מקרקעין להשתמש במידע ובנתוני מחשב ביחס לנכסים ונישומים שמחוץ לתחום אחריותו, ושימוש כזה אינו יכול להחשב כאילו בוצע לצרכי תפקידו.

...

על יסוד כל אלה, מצא בית הדין ליתן אמון בגרסת התביעה, ולדחות את גרסת ההגנה, אשר לא התיישבה עם מכלול התשתית הראייתית, ולעיתים נגדה אף את השכל הישר.

סוף דבר: אין מקום להתערב בהכרעתו של בית הדין למשמעת, אשר קבע את אחריותו של המערער לבצוע עבירות המשמעת בהן הואשם.

הערעור נדחה.

מיסמכי מס רכוש מתקופות השילטון המנדטורי ומתקופת השילטון הירדני ראיות נוספות התומכות בטענת הנתבעת כי היא בעלת הנכס מצויות במסמכי הודעת השומה של מס הרכוש מתקופת השילטון הירדני בעיניין הנכסים שהם בבעלות הנתבעת המצויים בירושלים (נספח א של תצהיר הנתבעת), וכן בדרישות לתשלום מס רכוש מתקופת השילטון המנדטורי והירדני בגין אותם נכסים (שם, נספחים ב-ז).

הערה על טענות הצדדים בעיניין שאלת ההחזקה בנכס בפועל הצדדים הרחיבו בטענותיהם, כמו גם בראיות שנשמעו, בשאלת זהות המחזיק בנכס בפועל קודם לכניסת הנתבעת אל הנכס לאחר שמשפחת התובעים נטשה אותו, אולם לא נראה כי יש לכך משמעות רבה לצורך ההכרעה בתביעה הנדונה.

נושא החזקה בפועל בנכס, בהעדר ראיה ממשית נוספת בדבר בעלות על הנכס, אינו בעל משמעות לשם הוכחת הבעלות בנכס (ע"א 10653/05 ת"ת הכללי והישיבה הגדולה "עץ החיים" בירושלים נ' החברה לשקום ופיתוח הרובה היהודי (2010), פסק-דינה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, בפסקות 13-12).

...

משהוכחו זכויותיה של הנתבעת בנכס, המסקנה המתבקשת היא, שגם הנתבע מחזיק בנכס כדין.

סיכום ותוצאה מכל האמור לעיל עולה אפוא, שלא עלה בידי התובעים להוכיח את זכויותיהם בנכס.

בנסיבות אלו, התביעה, ככל שהיא מתייחסת אל סעד הפינוי שהתובעים עתרו לו ואל עתירתם להורות על השבת המצב לקדמותו, נדחית.

השופט י' זמיר]: מחלוקת נטושה בין שתי המבקשות, שהן חברות פרטיות, לבין המשיב, שהוא מנהל מס רכוש וקרן פיצויים (להלן - מנהל המס), בשאלת החבות במס רכוש בגין מקרקעין מסויימים בתל-אביב.

הבקשה הועברה לדיון בפני הרכב זה. היא מעלה שתי טענות: ראשית, לפי החוק אין מקום לחייב את המבקשות במס רכוש בגין השמוש במיגרש; שנית, לחלופין, מנהל המס טעה בקביעת השווי של המיגרש לצורך שומת המס.

סעיף 3 לחוק קובע כי "מס הרכוש על קרקע יהיה שיעור משווים". סעיף זה מוסיף וקובע את שיעור המס באחוזים מן השווי.

לדבריה היא "ועדת מומחים". לכן היא "רשאית מבחינה עקרונית להחליט לפי ידיעותיה היא". על יסוד ידיעותיה, הגיעה הועדה למסקנה כי השומה שנערכה על ידי מנהל המס הנה סבירה "לאור נסיבות העניין, המיקום הטוב של הנכס, גודלו, ואפשרויות ניצולו וייעודו". בית המשפט המחוזי, בעירעור, סמך ידו על ההחלטה של ועדת הערר.

...

המסקנה היא, כי שווי המגרש שנקבו בו המבקשות במכרז לא יכול היה לשמש מבחן לקביעת שווי השוק של המגרש.

לכן החלטנו לקבל את הערעור ככל שהוא נוגע לקביעת השווי של המגרש על ידי מנהל המס.

המשיב ישלם למבקשות את הוצאות המשפט בסך 15,000 ש"ח. ][][ המשנה לנשיא ש' לוין: אני מסכים.

לצד הסמכות של הרשות לגבות חוב בדרך אקטיבית, יכולה הרשות המקומית לפעול גם בדרך פאסיבית האפשרית לפי סעיפים 324(א) לפקודת העיריות לפיה רשאית הרשות לסרב לאפשר העברת זכות מקרקעין ככל שקיים חוב ארנונה הרובץ על הנכס שמבוקש להעביר (עע"ם 1324/16 שביט נ' עריית רמת השרון, פסקה 10 (19.6.2019); עניין עוז, פסקה 17; עע"ם 8329/14 עריית קרית אתא נ' קורן, פסקה 11 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן (31.5.2016)).

למול מגוון האפשרויות האפקטיביות שניתנו בידי הרשות, מונחים על כף המאזניים שיקולים של זכויות הנישום והאינטרסים החיוניים של החייב בתשלומי ארנונה שאליהם כבר התייחסה הפסיקה כשאמרה "כי השמוש באותם כלים עוצמתיים שמקנה הפקודה [לרשויות המקומיות – א.נ.ח] עלול להיות כרוך בפגיעה בזכויות יסוד של הפרט ובראשן זכות הקניין שלו... הפעלת אותם אמצעי גבייה חריגים שמקנים לרשויות כוח יוצא דופן כלפי הנישום-החייב צריכה להעשות במשנה זהירות; כהיקף הסמכות כך גודל האחריות. ודוק, נוכח ריבוי הסמכויות בפקודה ואופיין הפוגעני נידרשת עמידה דווקנית ודקדקנית על קיומן של הוראות הפקודה, ואופן יישומן... לכך יש להוסיף כי רשויות המס פועלות כרשות מינהלית, וככאלה פעולותיהן כפופות לכללים ולעקרונות המשפט המנהלי... משמעות הדבר היא כי כאשר המשיב עושה שימוש בכלים העוצמתיים שהוענקו לו בפקודה עליו לנהוג ביושר, בהגינות ובתום לב... ועליו לפעול ביעילות, במהירות, בשקידה ראויה, בסבירות ובמידתיות" (ע"א 8158/16 בן מנחם נ' פקיד שומה – מס הכנסה חיפה, פסקות 9-10 לפסק דינו של כב' השופט גרוסקופף (16.10.2018)).

אלא שגם אם היה רשום כנטען הרי שמהחומר שהוצג לעיוני, וכפי שגם היה ידוע לגובי העיריה - עולה כי הנכס היה נטוש, וכי למנוח לא היה כל קשר לנכס מחמת מצבו הקשה.

איבד את כל רכושו כולל הבית", ש"עובר היום לאחר 37 שנות דכאון טיפולים בגמילה וניסיון להשתקם.

...

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם העקרונות שבבסיס דיני הסעדים המינהליים: "כל תרופה וכל סעד אשר יישרו בעיני בית-משפט זה והנראים לו כדרושים לעשיית צדק הם בהישג ידו" (בג"ץ 101/74 בינוי ופיתוח בנגב בע"מ נ' שר הבטחון, פ"ד כח(2) 449, 455-454 (1974)).

כאמור לעיל – העתירה מתקבלת.

בהתאם לאמור אני קובעת כי חוב הארנונה נושא עתירה זו התיישן והמשמעות היא שעל העירייה לחדול מפעולות הגבייה המנהלית ולהסיר את העיקול שהטילה על הנכס ברחוב התקווה 44.