שוחד לבוחן רכב במשרד הרישוי: השלכות משפטיות

לפני בקשה לפסילה של המשיב מנהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בהתאם לסעיף 46 לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

צורף מיסמך מטעם משרד הרשוי בדבר הפסילות שהושתו על המשיב.

בע"פ 5002/94 בן איסק נ' מ"י, [פד"י מט(4) בעמ' 163] עמד בית המשפט על השלכותיה של השכרות על נהיגה: "שיכרות – כפי שידוע לכל בר בי רב, פוגעת ביכולתו המנטאלית של השיכור. היא מערפלת את הכרתו, ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת ראציונלי, ולכוון את היתנהגותו על פיו. אדם השותה משקה אלכוהולי מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפוייה מכך על יכולתו המנטאלית, ואין כמוהו מיטיב לחוש בפעמיה של השכרות הבאה בעקבות השתייה ומשתלטת עליו". וכך פסק כב' השו' ש' שוחט ב"ש (ת"א) 92994-07 יוסף נ' מדינת ישראל (מיום, 23.09.07) לעניין פסילת רישיון עד תום הליכים, בעבירה של נהיגה בשיכרות: "אם שותים לא נוהגים". ססמא זו לה אנו נחשפים מעל גלי האתר ועל גבי מרקע הטלביזיה ראוי לה שתהיה דרך חיים.

המשיב נוהג משנת 2017 ולחובתו 14 הרשעות קודמות, בהן 2 הרשעות בנהיגה כשברמזור אור אדום (משנת 2019), נהיגה ברכב שניתנה לגביו הודעת אי שימוש, מיום 14.11.19 (בתיק 1710-09-19), בגינו, בין היתר, נפסל רישיונו לתקופה של 6 חודשים, מיום 14.11.19, והוטלה פסילה על תנאי, לשנתיים, 2 הרשעות בנהיגה ללא חגורת בטיחות (2019).

...

וכן בב"ש (מח' ת"א) 90192/07 רדלייך נ' מ"י, נקבע כי: "לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מידית". נמצאנו למדים שעבירת השכרות מהווה סיכון של ממש לציבור עוברי הדרך, ומצדיקה הרחקת הנהג מהכביש, גם טרם הרשעתו.

טענה זו דינה להידחות.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ובחנתי את חומר החקירה, אני סבורה שדי בראיות לכאורה שהונחו לפני להוכחת המיוחס למשיב.

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"פ 37871-05-19 מדינת ישראל נ' אבו מוך ואח' 24 נובמבר 2022 37898-05-19 בפני כב' השופט חנא סבאג המאשימה מדינת ישראל הנאשמים .1 חסן אבו מוך ת"ז 303169411 .2 מחמוד אבו סעדיה ת"ז 300597077 -נדון .3 אחמד אבו מוך ת"ז 206258279 - נדון .4 נור אלסאלם דקה ת"ז 308498823 - נדון <#1#> נוכחים: מטעם המאשימה: עו"ד הדס קליין הנאשם מס' 1: בעצמו ועל ידי מתמחה מר נסאר פאדי ממשרד עו"ד שלומי בלומנפלד <#2#> גזר דין

בהמשך אותו היום קשרו השניים קשר לפיו נאשם מס' 2 יבוא ביחד עם הנאשם וינהג ברכבו של נאשם מס' 2, מסוג ב.מ.וו מספר רשוי 333-88-301 (להלן: "הב.מ.וו"), אל מקום ההברחה וביחד הם יאספו את הנשק מהמקום.

כן ציין שירות המבחן כי בגיבוש ההמלצה אודות הנאשם, שקלו את גורמי הסיכון להישנות ביצוע עבירות, בכלל זה חומרת העבירות, קיום קשרים חברתיים בעייתיים, קשיו לבחון באופן מעמיק קשרים אלה, המנעות מלבחון באופן מעמיק את בחירותיו, מעשיו והשלכותיהם לרבות המחירים בהם עלול לשאת, קשייו להציב גבולות פנימיים וחיצוניים וכן קשייו לעמוד בדחף ובפיתוי להשיג רווח קל ומהיר.

מנגד שקלו את גורמי הסיכוי לשקום, לרבות העובדה כי המדובר באדם בעל יכולות ורבאליות ותפקודיות תקינות, העדר עבר פלילי מכביד, העובדה כי ההליך המשפטי מהוה גורם הרתעה משמעותי עבורו, תיפקודו בתא המשפחתי ותפקודו התעסוקתי התקין לאורך השנים, הערכת הסובבים אותו, שאיפותיו לנהל אורח חיים נורמאטיבי ויציב, הבעת צער וחרטה על היתנהלותו, הבעת אכזבה עצמית בשל הפגיעה שהסב לבני משפחתו וכן שתוף הפעולה עם גורמי הטיפול במסגרת חלופת המעצר "בית חם" בה שוהה בתנאי מעצר.

...

לחובתו, יש לשקול גם את הערכת שירות המבחן כי קיים בעניינו סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד וכי אין בחלופה שיקומית בקהילה כדי לאיין מסוכנות זו. כאן המקום להוסיף ולציין כי אין בידי לקבל את טיעוני הסנגור, לגזור בעניינו של הנאשם גזירה שווה לזו שנגזרה על יתר המעורבים בפרשה.

העונש לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים ונתתי את דעתי לנסיבות המקרה ולנסיבות העושה, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: אני מטיל על הנאשם מאסר בפועל של 10 שנים וזאת בניכוי ימי מעצרו מיום 18.4.2019 ועד ליום 23.9.2020.

הבקשה נדחית.

עוד נכתב כי "נימצאו סימנים מיקרוסקופים ומאקרוסקופים של אי ספיקת לב שיחד עם מצב של התרגשות יתר בעקבות ארוע תאונת הדרכים, תרמו לסיבת המוות.". לסיכום נקבע כי מימצאי הנתיחה והנסיבות מתיישבים עם מוות במצב של הלם אמוציונאלי.

הפיכתו קצוב תשפיע על זכותה של קרנית להפרע ממר צמח, ככל שיחוב לפי פסק הדין כאן, בהתאם למעמדו בהליך הפש"ר. לגופו של עניין: לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בשלל הראיות שהוגשו, שוכנעתי לקבוע את העובדות כדלקמן: מרישומיי משרד הרשוי עולה כי ביום התאונה היה רשום הרכב מושא התביעה (מ.ר. 5764716) על שם מר אטיה.

מכאן, שקיים לטעמי קשר סיבתי עובדתי לפי הנידרש בהגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, היינו כי נזק הגוף נגרם "עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". קשר סיבתי- משפטי בע"א 6000/93 עיזבון המנוח קאוסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661 (1996), נקבע שמבחן הסיכון - תוך שלובו במבחן השכל הישר - עומד ביסוד דרישת הקשר הסיבתי-משפטי.

מבחן השכל הישר בוחן את הקרבה (הרעיונית) של ה"שימוש" לנזק, את מידת תרומתו של ה"שימוש" ברכב להיתהוות התוצאה המזיקה.

ד"ר פינקלשטיין סיכם כדלקמן: "הקיצור בתוחלת חייו של הנבדק הנובע מהתמכרותו לסם נאמד בשיעור 20% בהשוואה לאוכלוסייה הכללית עובר ליום התאונה. דהיינו: על פי אומדני, תוחלת חייו עמדה במועד התאונה על 80% מתוחלת החיים הצפויה לבני גילו באוכלוסיה הכללית. בהתייחס לקביעת המומחה ברפואה הפנימית, האומד את תוחלת חייו של המנוח עד 70 שנה לכל היותר, יש לקבוע אפוא שהשימוש העיקבי בסם גרם לקיצור תוחלת חייו בשמונה שנים נוספות. כלומר צפוי היה שהמנוח יאריך ימים עד גיל 62 שנה לכל היותר, אילמלא נספה בתאונה". ד"ר פינקלשטיין נחקר על חוות דעתו בבית המשפט וציין כי לשימוש ספורדי בסמים אין השלכות ארוכות טווח, אך תלוי באילו סמים מדובר (כך למשל לניסיון חד פעמי בקוקאין או באקסטזי - לא תהיה השפעה ארוכת טווח).

...

טענות ההגנה של הנתבעים והצדדים השלישיים: קרנית[footnoteRef:2]: קרנית טוענת כי דין התביעה כנגדה להידחות נוכח העובדה כי המנוח, והתובעים שבאים בנעליו, לא זכאים לפיצוי כלשהו כפועל יוצא מחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בין היתר נוכח העובדה כי לעת התאונה שימש הרכב בידו של המנוח (שהיה נתון למעצר בית) לביצוע פשע ו/או היה המנוח הבעלים ו/או המחזיק ו/או המשתמש ברכב וידע כי היה עליו לבטחו בביטוח חובה.

על כן, שוכנעתי כי למנוח ולאלמנה לא הייתה קופה משותפת ולכן אין כל יסוד להנחה כי יש לבצע את חישוב ההפסדים על פי שיטת הידות.

אני מקבל לעניין זה את טענותיה של קרנית בסיכומיה המבוססות על קביעותיו של בית המשפט העליון בע"א 3751/17 הפול נגד פלוני ות.א.(חיפה) 60161-03-17 פלוני והמל"ל נגד הכשרה ביטוח[footnoteRef:33].

] נוכח העובדה כי האלמנה קיבלה ממר בראנץ סך של 30,000 ₪, אשר היה מיועד לה ולש.ב. בחלקים שווים ומתברר כי האלמנה לא העבירה חלקו של ש.ב. לידיו, אני מורה לה לעשות כן ולהעביר לידיו של ש.ב. סך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.7.2016 ועד היום, תוך 30 ימים מיום קבלת הפיצוי מקרנית.

הנאשם מסר כי רק בדיעבד הוא הבין את חומרת מעשיו ואת היתנהלותו הכושלת כעובד ציבור, כי עבר את העבירות על רקע המצוקה הכלכלית אליה נקלע, מסר כי חש בושה במעשיו והביע צער על אופן היתנהלותו שהביא לאבוד מקור פרנסתו ולהליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

המאשימה טענה כי אין בפסיקה מקרים דומים של עבירת שוחד על רקע משבר הקורונה, ולכן נכון ללמוד ממקרים דומים של קבלת שוחד על-ידי בוחני רשוי שאיפשרו העלאת רכבים לא תקינים לכביש, על הסיכון הנגזר מכך או על-ידי קציני משמר גבול שנתנו אישורי כניסה לישראל לתושבי הרשות הפלשתינית שלא היו זכאים לכך לעניין נסיבות ביצוע העבירות הפניתה המאשימה לכך שהנאשם לא פעל על-פי ההנחיות ולא בדק האם הפונים היו זכאים לפטור מבידוד.

בע"פ 2216/21 דורית עשור נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו,19.12.2021) דן בית המשפט העליון בארבעה ערעורים של ארבע נאשמות שהורשעו בעבירות של קבלת שוחד והפרת אמונים במסגרת תפקידן בשירות המזון הארצי במשרד הבריאות, ואשר ערערו על חומרת העונש שהוטל עליהן.

כן יש לזכור כי שירות המבחן התרשם שלנאשם נטייה להיתנהגות אימפולסיבית ברגעי משבר, כי אינו שוקל לעומק את השלכות מעשיו, כי בתקופה שקדמה למעצרו חלה היתדרדרות בהתנהלותו והתמודדותו עם קשיים בחיים, וכי קיימת רמת סיכון להישנות היתנהגות עבריינית.

...

כפי שיוצג להלן החלטתי להטיל על הנאשם עונש מאסר שמבחינת משכו ניתן לשאת אותו בעבודות שירות.

בכוונת מכוון החלטתי שלא לאפשר לנאשם לשאת המאסר בעבודות שירות כי אם מאחורי סורג ובריח.

ובע"פ 10627/06 יואל יהושע נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.5.2007) בו עתר המערער להמיר עונש מאסר בפועל של 5 חודשים לעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, שב בית המשפט העליון והבהיר: "לגבי עבירות של קבלת שוחד נפסק לא אחת כי דינם של מקבלי שוחד לרצות עונשי מאסר בפועל (ראו ע"פ 10735/04 גולדמן נ' מדינת ישראל (מיום 20.2.2006) והאסמכתאות בו). ההתחשבות בשיקולים לקולא בעניינו של המערער צריכה היתה להיעשות בעת שקילת מידת העונש - וכך עשתה הערכאה הראשונה כראוי – אך לא בשקילת אמצעי הענישה. זהו הכלל, ואף שיש לו, כפי שציינה הערכאה הראשונה, יוצאים מהכלל, אין בענייננו נסיבות יוצאות דופן המצדיקות סטייה מן הכלל". 15 לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 8 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

לטענת המבקשים, המשיב גם סרב לשאת בעלויות מבחן הרשוי השנתי לרכב המשותף של הצדדים, זאת למרות שנטל אותו מאת המבקשת 1 והרכב היה ברשותו.

בנוסף לכך, לטענת המבקשים, לאופי ניהולם של ההליכים שבין בניה"ז בביה"ד הרבני לעניין גירושין ומשמורת קטינים ע"י המשיב, יש השלכה על הדרך בה הוא מנהל ההליך דכאן, ובשל היתנהלותו שם, נידרש לחייבו בהפקדת ערובה בהליך זה. תגובת המשיב לטענת המשיב יש לסלק את הבקשה על הסף ולחייב המבקשים בהוצאות משפט כיוון שטענות המבקשים מתבססות על הליכים אחרים המתנהלים בדלתיים סגורות בין המבקשת 1 למשיב, הליכים החוסים תחת חיסיון, והיה עליהם לפנות בבקשה מתאימה להסרת החיסיון ולא לעשות דין עצמי.

עוד טען המשיב כי קבלת טענת המבקשים לפיה המשיב מיוצג מטעם הלישכה לסיוע משפטי מחייבת הפקדת ערובה, משמעות קבלת טענה זאת היא כי לעולם יוטל חיוב על בעלי דין המיוצגים מטעם הלישכה לסיוע משפטי (ראו רע"א 9934/16 אירג' קרמנשהצ'י נ' טיזאבי ביזאן).

בהתאם לכך, נקבע לא אחת, כי מתוך שאיפה לצמצם את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות, המהוה זכות חוקתית, בית המשפט יפעיל את סמכותו לפי תקנה 157 (ותקנה 519 בשעתה) אך במקרים חריגים [רע"א 3746/20 קריל נ' ריטיקר [פורסם בנבו] (12.11.2020) (להלן – עניין קריל); רע"א 6562/14 פלונית נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, [פורסם בנבו] פס' 5 04.12.2014)).

...

בסופו של דבר, משלא קיים המשיב את האמור בהחלטה מיום 20.9.22 נמחק ההליך, והמשיב פתח בהליך דנן.

אמנם אילו היה טעם זה לבדו שיקול לחיוב המשיב בהפקדת ערובה, קרוב לוודאי שהבקשה היתה נדחית.

סוף דבר- הבקשה מתקבלת באופן בו יפקיד המשיב סך של 10,0000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים וזאת בתוך 21 ימים.