שוויון בפני החוק: איסור אפליה במשפט

"ללא יומרה להציע הגדרה ממצה, אפשר לומר, לצורך עתירה זאת, כי אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. דוגמה מובהקת לאכיפה בררנית היא, בדרך כלל, החלטה לאכוף חוק כנגד פלוני, ולא לאכוף את החוק כנגד פלמוני, על בסיס שיקולים של דת, לאום או מין, או מתוך יחס של עוינות אישית או יריבות פוליטית כנגד פלוני. די בכך ששיקול כזה, גם אם אינו שיקול יחיד, הוא השיקול המכריע (דומינאנטי) בקבלת החלטה לאכוף את החוק. אכיפה כזאת נוגדת באופן חריף את העקרון של שויון בפני החוק במובן הבסיסי של עקרון זה. היא הרסנית לשלטון החוק; היא מקוממת מבחינת הצדק; היא מסכנת את מערכת המשפט". האפליה האסורה מתקיימת במצבים העונים על שני תנאים מצטברים: האחד, חוסר שוויוניות בפעולות אכיפה של הרשות כלפי דומים, והשני, מטרה, תכלית ויעד זרים, לא עינייניים ופסולים, שהניעו את הרשות לאכוף את הדין באופן לא שוויוני.

...

מדובר בהחלטה שאינה חורגת ממתחם הסבירות ולפיכך הבקשה נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול כתב האישום.

המזכירות תעביר החלטתי לידיעת ב"כ הצדדים.

מעבר לדברי-חקיקה אלו, המתמקדים בעקרון השויון, הוסיפה הכנסת הוראות-חוק נקודתיות שעניינן במניעת הפליה ובהגברת השויון במסגרת הסדרים רחבים יותר, בכללן: סעיף 42 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959; סעיף 2 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992; סעיף 15א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959; וסעיף 4 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (לסקירה זו ולמופעים נוספים ראו משה סובל ויצחק זמיר "השויון בפני החוק" משפט וממשל ה 165, 169 (2000) (להלן: סובל וזמיר); מדינה – זכויות האדם, בעמ' 279).

לצידם של סעיף 6(1) הקובע את העקרון הכללי של שויון בפני החוק וסעיף 6(2) שמסדיר באופן ספציפי את שווין הזכויות על בסיס מיגדרי – סעיף 6(3) לחוק היסוד אוסר על אפליה מטעמי מין, הורות, גזע, לשון, ארץ לידה או מוצא, אמונה, דת, עמדות פוליטיות או מוגבלות ("No person shall be favoured or disfavoured because of sex, parentage, race, language, homeland and origin, faith, or religious or political opinions. No person shall be dis­favoured because of disability").

...

כשלעצמי, סבורני כי עיון מדוקדק בלשון התיקון מאפשר להעניק מענה פשוט יחסית לקשיים אלה – ולקבוע כי המחוקק מעולם לא העניק לפקידי המוסד לביטוח לאומי שיקול דעת כלשהו בנוגע לקביעת המניע לביצוע העבירה, או זיקתה לפעילות טרור.

לו תישמע דעתי, נדחה, אפוא, את העתירה – בכפוף להבהרה האמורה לגבי הצורך בהכרעה שיפוטית, ושיפוטית בלבד, בשאלות המניע והזיקה.

זאת, כנגד דעתם החולקת של השופט נ' הנדל, השופט י' עמית, השופט נ' סולברג והשופט ד' מינץ, שלדעתם דינה של העתירה – להידחות.

"ללא יומרה להציע הגדרה ממצה, אפשר לומר, לצורך עתירה זאת, כי אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. דוגמה מובהקת לאכיפה בררנית היא, בדרך כלל, החלטה לאכוף חוק כנגד פלוני, ולא לאכוף את החוק כנגד פלמוני, על בסיס שיקולים של דת, לאום או מין, או מתוך יחס של עוינות אישית או יריבות פוליטית כנגד פלוני. די בכך ששיקול כזה, גם אם אינו שיקול יחיד, הוא השיקול המכריע (דומינאנטי) בקבלת החלטה לאכוף את החוק. אכיפה כזאת נוגדת באופן חריף את העקרון של שויון בפני החוק במובן הבסיסי של עקרון זה. היא הרסנית לשלטון החוק; היא מקוממת מבחינת הצדק; היא מסכנת את מערכת המשפט". מכאן, אפשר לומר, כי האפליה האסורה מתקיימת במצבים העונים על שני תנאים מצטברים: האחד, חוסר שוויוניות בפעולות אכיפה של הרשות כלפי דומים, והשני, מטרה, תכלית ויעד זרים, לא עינייניים ופסולים, שהניעו את הרשות לאכוף את הדין באופן לא שוויוני.

...

אשר למבקש 3: אינני מקבל טענת אכיפה בררנית אף נוכח מעמדו והשוואתו למעמדם של המעורבים האחרים שכן לא הובאו ראיות לפני לביסוס הטענה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשות לביטול כתב האישום.

המזכירות תעביר החלטתי לידיעת ב"כ הצדדים.

בית משפט השלום בחיפה ת"פ 40705-06-21 מדינת ישראל נ' בולייבסקי ואח' תיק חצוני: חקר מס': 201700464 מספר בקשה:7 בפני כבוד השופט שלמה בנג'ו המבקשת (הנאשמת 2): דינה לוי ע"י משרד עוה"ד יעקב שקלאר המשיבה מדינת ישראל - מכס נתב"ג ע"י עו"ד אמילי כהן-אפריאט החלטה

יסודה של הטענה, בעיקרון השיויון בפני החוק.

מהותה נוגע לאיסור האפליה בין מצבים דומים, או בני אדם שעשו מעשים דומים, כאשר בררנות האכיפה בין השניים, נעשתה בשרירות לב, או מטעמים זרים ולא עינייניים (בג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש עריית באר שבע (1999); וראו ע"פ 7621/14 גוטסדינר נ' מדינת ישראל (2017)).

...

לפיכך, אני דוחה את הטענה לביטול כתב האישום בשל פגם או פסול שנפלו בו. אשר לטענה המקדמית לביטול כתב האישום מטעמי אכיפה בררנית.

אשר על כן, אני דוחה את הטענה המקדמית לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק.

סוף דבר, הטענות המקדמיות נדחות בזה, התביעה תגיש כתב תביעה מתוקן לתיק בית המשפט בתוך 3 ימים מקבלת ההחלטה, עם עותק שיועבר במישרין לנאשמים.

המבקש הפנה בהתאם לפסיקה, לפיה לשון דבר החקיקה לבדה אינה מספיקה במקרים רבים ולהכרעה באשר למשמעותו, ולעתים יש לבחור מבין החלופות הלשוניות המגשימות באופן הטוב ביותר את תכליתו וכן פירוש המקיים שויון בפני החוק.

עקרון השויון חל במשפט הפרטי בין היתר באמצעות חקיקה ייעודית המטילה חובה על גופים ועוסקים פרטיים להמנע מלהפלות, ובהם חוק איסור הפליה (ראו החלטת כב' השופטת ברק ארז מהעת האחרונה ממש ברע"א 5070/21 איזובר בתי קפה בע"מ נ' זיו שרגני, פסקה 7 (נבו 27.7.2022)).

...

מבחינה משפטית, אני קובעת כי סעיף 3(א1) לחוק איסור הפליה, חל לגבי הספקת מוצר במקום העסק ושלוחותיו בלבד ולא במסגרת של שירותי משלוחים.

אני קובעת כי במשלוחים, חל איסור הטעיה מצד העוסק והחובה ליידע את הצרכן מראש בדבר הגבלות על מקום ההספקה, כאמור בסעיפים סעיפים 2(א) ו-31א(א)(1א) לחוק הגנת הצרכן.

גם מטעם זה נדחית בקשת האישור.