מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

שוויון בזכות לשחרור לחלופת מעצר

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2017 בעליון נפסק כדקלמן:

יחד עם זאת הכלל הוא שגם מקום בו מדובר בעבירות, אשר גלומה בהן מסוכנות אינהרנטית – יש, בדרך כלל, צורך לבחון אם קיימת אפשרות לשחרר את הנאשם ממעצר מאחורי סורג ובריח – לחלופה שתיפגע פגיעה פחותה בזכויותיו (ראו: סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים; בש"פ 2323/12 שמלוילי נ' מדינת ישראל (03.04.2012); בש"פ 4036/15 ישראלי נ' מדינת ישראל (22.06.2015); בש"פ 2289/16 פופייב נ' מדינת ישראל (21.04.2016)).
בפסיקה צוינה חשיבותו של עיקרון השויון בין נאשמים, המצויים בהליכי מעצר, שנטלו חלק דומה בבצוע העבירות המיוחסות להם (ראו: בש"פ 9132/10 סעדון נ' מדינת ישראל (28.12.2010); בש"פ 9165/16 ניסנוב נ' מדינת ישראל (13.12.2016)), עם זאת, ישנם מקרים המצדיקים דין שונה ביחס לנאשמים, אשר ביצעו מעשים דומים מבחינת חומרתם והיקפם, ובגדר כך ניתן להורות על מעצרו של האחד, למרות שיחרורו של האחר לחלופת מעצר (עיינו: בש"פ 4256/16 חסין נ' מדינת ישראל, פיסקה 24 (20.07.2016)), הינה כי כן ההכרעה תעשה בהתאם לנסיבות במכלול, והעילות הספציפיות הקיימות לגבי כל נאשם, בהיתחשב בנסיבותיו האישיות (ראו: בש"פ 1795/15 גרובר נ' מדינת ישראל (‏01.04.2015); בש"פ 4212/16 לוי נ' מדינת ישראל (30.06.2016)).
...
(ג) פרח – לא שוכנעתי כי בעניינו של פרח תסכון חלופת מעצר, בהעדר היתכנות לביצוע מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני לעת הזו.
לאחר שבחנתי את נסיבותיהם הפרטניות של העוררים ועמדתי על השוני הקיים בינם לבין נסיבותיו של דוראני – אין בידי לקבל את טענתם של העוררים כי מתקיימת פה פגיעה בעקרון השוויון.
נוכח כל האמור לעיל – דין הערר להתקבל באופן חלקי, במובן זה שעררו של אפגני מתקבל, כך שבית המשפט המחוזי הנכבד ידון במפקחים שנמצאו מתאימים על ידי שירות המבחן בעניינו של אפגני, ויכריע בעניין – על פי מיטב שיקול דעתו.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

עוד טוען העורר כי בחר לשמור על זכות השתיקה בחקירה לאחר שחוקרי המישטרה העירו הערה מזלזלת בעיניין אישתו, וכן מאחר שתלונותיו בעיניין אלימות מצד גורמי המישטרה בעת מעצרו לא נענו.
כידוע, ככלל החלטה בדבר שיחרורו של נאשם לחלופת מעצר ראוי שתתבסס על תסקיר מטעם שירות המבחן, המסייע בידי בית המשפט לבחון את המסוכנות שנשקפת מן הנאשם ואת האפשרות לתת לה מענה באמצעות חלופה הולמת (בש"פ 7342/20 גנגנה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (29.10.2020); בש"פ 6470/10 בן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (8.9.2010)).
בנסיבות אלו, הורה בית המשפט המחוזי לבחון את התכנות העברתו של העורר למעצר בפקוח אלקטרוני, בשים לב לעקרון השויון בין הנאשמים, שמחייב שלא להפלות בין נאשמים בהליך פלילי לעניין המעצר בהיעדר טעמים המצדיקים הבחנה ביניהם (וראו: בש"פ 3779/15 וולניק נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (4.6.2015); בש"פ 3135/13 מדינת ישראל נ' בן משה, פסקה 9 (1.5.2013); בש"פ 7148/12 כנאנה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (14.10.2012)).
...
סבורני כי די בנתונים אלה כדי לקבוע כי לא עלה בידי העורר להפריך את קביעתו של בית המשפט בדבר קיומן של ראיות לכאורה.
משכך, סבורני כי המשקל שיש ליתן להסבר חלופי בשלב זה הוא מוגבל.
ואולם, לאחר שעיינתי בחומרי החקירה שוכנעתי כי אף שהראיות הן נסיבתיות, יש במכלול הראיות הלכאוריות שפורטו לעיל ובאופן השתלבותן זו בזו כדי לקשור לכאורה את העורר לאירועים במידה הדרושה בשלב דיוני זה. משכך, לא מצאתי להידרש לטענתו של העורר שמכוונת לקביעת בית המשפט המחוזי שהתשתית הראייתית מבססת אישום בהחזקה שלא לצריכה עצמית.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

ביום 15.12.2021 הצהיר העורר כי אין בידו להציע חלופה נוספת, הסכים למעצרו עד תום ההליכים ובקש לשמור על זכותו לפנות בבקשה לעיון חוזר אם תימצא חלופה נוספת.
לבסוף, טוען העורר כי מקום החלופה הוא מקום מוכר, ידוע ומאושר על ידי בתי משפט שונים, וכי החלופה המוצעת עונה על הצורך להרחיק את העורר מסביבתו הטבעית ומספקת פקוח עליו על ידי גורמים חצוניים שאינם מחוייבים לו. בהקשר זה, הפנה העורר למספר החלטות שיפוטיות בהן שוחררו נאשמים לחלופת מעצר במסגרת עמותת "איכפת". מנגד, המדינה סומכת את ידיה על החלטתו של בית משפט קמא ועל נימוקיה.
בחינה כאמור מתחייבת לנוכח עברו של העורר שהנו נקי מהרשעות; לנוכח עקרון השויון בין הנאשמים אשר עומדים לדין יחדיו בגין אותה פרשה; לאור החובה להבטיח לנאשם שטרם הורשע בדינו הגנה מרבית על חירותו בכפוף לצרכי ההליך הפלילי (ראו: סעיף 1(ב) לחוק המעצרים); וכן לאור עמדתו של בית משפט קמא עצמו, שכאמור הביע דיעה כי דינו של העורר אינו בהכרח להיעצר עד לתום ההליכים.
...
לטענת העורר, שגה בית המשפט בהסתמכו על תסקיר שירות המבחן ממנו עלה שלעורר קושי בקבלת סמכות ובציות למציבי גבולות, שכן שירות המבחן הסתמך בהתרשמותו זאת על כך שהעורר נשר ממכינה ולא הסתדר במגורים משותפים עם אביו – דבר שלטענת העורר הוא טבעי לגילו ואינו מוביל למסקנה שהסיק שירות המבחן.
סבורני כי בנסיבות המקרה דנן מן הראוי לבחון את האפשרות לשחרר את העורר למסגרת של עמותת "אכפת" בתנאים של מעצר בית מלא, איסור יציאה מן הארץ, הפקדת דרכון, הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בסך של 30,000 ש"ח, הפקדת ערבות צד ג' בסך של 30,000 ש"ח, ובתנאים מגבילים נוספים אשר ייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.
כאפשרות חלופית, סבורני כי מן הראוי לבחון את העברתו של העורר למעצר באזוק אלקטרוני בבית אביו עם הוספת מפקח שאינו בן משפחה של העורר – וגם זאת בתנאים של מעצר בית מלא, איסור יציאה מן הארץ, הפקדת דרכון, הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בסך של 30,000 ש"ח, הפקדת ערבות צד ג' בסך של 30,000 ש"ח, ובתנאים מגבילים נוספים אשר ייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.
הערר מתקבל אפוא, והתיק חוזר לבית המשפט המחוזי חיפה לבחינת החלופות כאמור לעיל – זאת, מבלי לטעת שום ציפיות אצל העורר.

בהליך ערר מ"ת (עמ"ת) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

העורר טוען לפגם בשל אי עמידת ההחלטה בעקרון השויון מקום שנאשם אחר שחלקו גדול יותר שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים ועל כן מדובר בנימוק מיוחד המצדיק למרות המלצות שליליות של התסקיר שיחרורו של העורר לתנאים מגבילים ולחלופה.
בעיניין תסקיר המבחן טוען ב"כ העורר כי לא היה מקום לקבל האמור בו, לדבריו זכותו של אדם לכפור באשמתו ואם בשל כך התסקיר לא ממליץ לשחררו הרי שאין מקום לסמוך על אותו תסקיר.
...
סיכומו של דבר, נראה כי אין בחלופות המוצעות על ידי העורר כדי להבטיח איון מסוכנות והישנות עבירות מצד העורר.
מתבקש היה בנסיבות העניין לנקוט בפתרון של מעצר באיזוק אלקטרוני, אך בהיעדר היתכנות טכנית, הרי שאין מנוס בנסיבות העניין אלא להותיר את העורר במעצר.
בסיכומו של דבר, נראה בנסיבות העניין כי לא נפל פגם בהחלטת בימש קמא המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

לגישתה, ההמלצה שהובאה בתסקירים שלפיה ניתן להורות על שיחרורו של המשיב לחלופת מעצר – אינה מתיישבת עם הממצאים המפורטים בתסקיר עצמו; לא כל שכן על רקע העובדה ששרות המבחן לא שינה ממסקנתו בתסקיר המשלים משנודע לו כי למשיב עבר פלילי, בעוד במסגרת תסקיר המעצר הייתה זו אחת הנסיבות שנזקפו לזכותו והובילו למסקנה האמורה.
בית משפט זה עמד לא פעם על חשיבותו של עיקרון השויון בין הנאשמים, ואף לי נזדמן לומר כי "במסגרת השיקולים שבוחן בית משפט בבואו להכריע בנוגע למעצרו או שיחרור ממעצר של אדם, שומה על בית המשפט לשקול גם את עקרון השויון בין נאשמים. עקרון זה יונק את כוחו מעקרון השויון האוסר על אפליה בין שוים, ולפיו בהעדר טעמים המצדיקים זאת – אין להפלות בין נאשמים לעניין מעצרם" (בש"פ 3543/15 מדינת ישראל נ' כהן, פסקה 14 (8.6.2015)).
...
כפי שציין בית המשפט המחוזי, הפרפרזות עניינן בסוגיות שאינן באות לידי ביטוי בכתב האישום, ולפיכך "בנסיבות המקרה, המידע המודיעיני, שרשויות האכיפה לא הצליחו לאסוף ראיות להוכחתו, אינו יכול להוות נתון לביסוס מסוכנותו של המשיב". מסקנה זו מקובלת עליי לאחר שהפרפרזות נמסרו גם לעיוני, ואף אני סבורה שלא היה מקום להידרש למידע שאינו נוגע לאמור בכתב האישום במסגרת הליך המעצר עד תום ההליכים.
אשר לשיקול שנוגע לתסקירי שירות המבחן, שהמליץ על שחרור המשיב למעצר בית, אני סבורה שזהו מקרה מובהק שבו יש להבחין בין הממצאים של שירות המבחן במסגרת התסקיר לבין ההמלצה שמופיעה בסופו.
סוף דבר התוצאה היא שהערר מתקבל, ומשמע שהמשיב יוותר במעצר מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים נגדו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו