כדי להעריך את שווי המקרקעין בכל שנה, נהוג לעשות שימוש ב"שיטת ההשוואה", במסגרתה נבחנות עיסקאות רצוניות שנערכו בפועל בשוק החופשי, בכל שנה ממועד ההפקעה ועד לתשלום הפצוי, בקרקעות בעלות תכונות דומות לאלה של המקרקעין המופקעים, כפי שצוין קודם.
בהתייחס לעיסקאות ולתחשיב שהציגה השמאית הגב' בלאושטיין ציינה המומחית כי בחלק מהמקרים הובאו רק העיסקאות הגבוהות מהגושים שנבדקו על-ידה, וכי היה מקום להסתמך על כל העיסקאות שנערכו, תוך פסילת עיסקאות קיצון או כאלה שמיקומן אינו מתאים.
כן נאמר כי השמאית בלאושטיין נתנה מקדם התאמה לחלקות נטועות עצי זית, ואולם, בחלק ניכר מעיסקאות ההשוואה עליהן הסתמכה, דובר במקרקעין שממילא היו כבר נטועים עצי זית, ומשכך שווי עצי הזית גולם בעיסקאות אלה.
מומחית בית המשפט, לעומת זאת, העמידה את דמי החכירה על בסיס תשואה שנתית של 6% משווי הקרקע, תוך שציינה, בין היתר, כי זהו שיעור דמי השמוש שגובה רשות מקרקעי ישראל.
שנית, קביעותיה של המומחית מטעם בית המשפט מעוגנות היטב בנוהג שהשתרש אף אצל המדינה, לפיו דמי החכירה האבודים, במקרים כגון דא, עומדים על שיעור הנע בין 6% - 5% לשנה משווי הקרקע.
...
סוף דבר
בהתאם לחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט, הפיצוי בגין אבדן דמי החכירה עד סוף שנת 2016 הנו כדלקמן: בעבור חלקה 153 סך 239,018 ₪; עבור חלקה 81 סך 62,866₪; עבור חלקה 206 סך 528,307 ₪; עבור חלקה 135 סך 661,695 ₪.
לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 1,491,886 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.1.2017 ועד היום.
בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך 12,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15% מסכום היתרה, לאחר ניכוי הסכום ששולם בהתאם לפסק הדין החלקי.