שוד מזויין על רקע יחסי מין בתשלום

בית המשפט המחוזי דחה את גירסתו של המערער בדבר הסכמתה של המתלוננת לקיום יחסי מין עמו וכן דחה את טענתו של המערער בדבר עלילת השוא שלכאורה טפלה כנגדו המתלוננת בשל אי שביעות רצונה מהסכום ששילם לה לאחר שביצעה בו מין אוראלי.

בשנת 1986 הורשע המערער בעבירה של שוד מזוין שאף בגינה ריצה מאסר.

המערער שב על טענתו בדבר עלילת שוא על רקע חוסר שביעות רצונה של המתלוננת מהסכום ששילם לה בתום האירועים שבנידון.

...

לא מצאתי ממש בטענותיו של המערער בעניין מחדלי החקירה ובהקשר זו מקובלת עליי הנמקתו של בית המשפט המחוזי.

הערעורים כנגד העונש לאחר ששקלתי את טענות המשיבה ועיינתי באסמכתאות אליהם הפנו בעלי הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, זאת נוכח ההלכה המושרשת לפיה ערכאת הערעור תטה שלא להתערב בגזר הדין שקבעה הערכאה הדיונית למעט באותם מקרים בהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 7052/06 יגאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.4.2009), סעיף 27; ע"פ 420/09 הנ"ל, סעיף 94; ע"פ 3573/08 עוואדרה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.4.2010), סעיף, 41].

בנסיבות העניין סבורני כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין שיקולי הענישה השונים.

]השופט מ' מזוז: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בר-אשר) בת"פ 21465-01-20 מיום 27.1.2021, בגדריו נגזרו על המערער 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסרים מותנים וכן תשלום פיצוי בסך 3,000 ש"ח. רקע ביום 17.12.2020 הורשע המערער על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של החזקת נשק ואביזר תחמושת לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין); ירי מנשק חם שלא כדין לפי סעיף 340א(א) לחוק; איומים לפי סעיף 192 לחוק; והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

בית המשפט עמד על הערכים המוגנים בהם פגע המערער במעשיו, ובהם שמירה על בטחון הציבור ועל שלמות גופו ורכושו - ביחס לעבירות הנשק; שלוות נפשו של הפרט, בטחונו וחירות פעולתו - ביחס לעבירת האיומים; והגנה על שילטון החוק ועל הסדר הצבורי והבטחת פעולתה של המישטרה - ביחס לעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

דיון והכרעה כידוע, ערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בגזר דינה של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית, או שעה שהעונש שנגזר חורג באופן ממשי מרמת הענישה הנוהגת או הראויה בנסיבות דומות (ראו מיני רבים: ע"פ 8164/19 אבו שנדי נ' מדינת ישראל (2.4.2020); ע"פ 1660/19 Kvartskhava נ' מדינת ישראל (23.10.2019)).

היא התשתית ו'הגורם בלתו איין' (causa sine qua non) למגוון רחב של עבירות, החל בעבירות איומים ושוד מזוין, המשך בעבירות גרימת חבלה חמורה וכלה בעבירות המתה.

נוכח האמור, אכן ניכרת בפסיקה מגמה עקבית של החמרה בענישה כלפי מבצעי עבירות בנשק - "על רקע המציאות אותה אנו חווים למרבה הצער מדי יום, אנו עדים לקריאה ציבורית נרגשת להגברת האכיפה כלפי עבירות נשק – ולהחמרה במדיניות הענישה הנוהגת.

...

לאחר איזון כל השיקולים האמורים, מצא בית המשפט כי יש למקם את עונשו של המערער ברף התחתון של חלקו האמצעי של מתחם העונש ההולם.

על כן אני סבור כי יש לדחות את טענת המערער לפיה שגה בית משפט קמא בעת קביעת מתחם העונש ההולם, ובקביעת עונשו בגדרו של מתחם זה. אמנם העונש שהוטל על המערער אינו מן הקלים, אלא שמעשיו של המערער היו גם הם חמורים.

המתלונן שילם לעוררת 100 ש"ח תמורת קיום יחסים עם ש' ר'.

בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי (שבו יוחסה לעוררת עבירה של שוד מזוין), ביקשה המדינה לעצור את העוררת עד תום ההליכים.

עוד הוא מדגיש את נסיבותיה הייחודיות של שולחתו, שעברה לאחרונה שינוי לניתוח מין, על הקשיים הכרוכים בתהליך זה, שרק מתעצמים במסגרת המעצר.

ככל שעולה מתסקירי שירות המבחן, אין ביכולתה של העוררת בנקודת הזמן הנוכחית להישתלב בתכנית טפול אינטנסיבית בהוסטל "סלעית". בנקודת הזמן הנוכחית, על רקע תסקיר המעצר האחרון ובהעדר חלופה שיש בה כדי להפיג את מסוכנות העוררת, רשאי היה בית המשפט המחוזי להורות על מעצרה.

...

עוד מלין ב"כ העוררת על כך שבית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשתו לעיכוב ביצוע המעצר.

לאחר שבחנתי את הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות, בכפוף לסייג שיפורט להלן.

לפיכך, סבור אני כי נכון לבחון אפשרות לשחרר את העוררת לחלופת מעצר, גם אם לא תמצא חלופה מוסדית, ובלבד שמדובר בחלופה הדוקה שיש בה כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנה.

הנאשם הדגיש כי הוא דל אמצעים ולכן ביקש שלא להשית עליו עונשים כספיים, למעט תשלום ההיתחייבות שהופרה אשר אותו הוא הותיר לשיקול דעת בית המשפט.

שני פסקי הדין שאליהם הפניתה המאשימה לאחר הדיון שונים אף הם באופן מהותי מנסיבות הארוע שכאן (ת"פ (מחוזי ת"א) 15251-11-19 ות"פ 26039-07-17): בשני המקרים ההרשעה הייתה בשוד מזוין; במקרה הראשון הנאשם הורשע גם בעבירות נוספות, כאשר לאחר השוד באמצעות חפץ דמוי אקדח שסוכל בחלקו הוא שב למקום, ניפץ חלון זכוכית ובקבוקי זכוכית ובאמצעות שֶבֶר בקבוק איים על הנוכחים ותלש את הקופה (ולא בכדי הרף התחתון של מיתחם העונש ההולם שנקבע שם גבוה אף מזה שלו טוענת המאשימה במקרה שכאן); ובמקרה השני הוא עשה שימוש בסכין שאותו קרב אל המוכר.

על כן איני סבור שיש בהם כדי ללמד על מדיניות הענישה הנהוגה ביחס למקרים ממין זה שכאן.

יש גם משקל לכך שהנאשם הציג תעוד המלמד כי הוא ביקש להתחיל בתהליך של טפול גמילה מסמים מספר ימים קודם לשוד, שכאמור לטענתו בוצע על רקע היתמכרותו.

...

כמו כן בשים לב לפגיעה במוכרת, ולכך שהעבירה נועדה להשגת תועלת כלכלית עבור הנאשם, סבורני כי המתחם צריך לכלול עונש של פיצוי וקנס.

באיזון בין השיקולים השונים, ותוך מתן משקל ממשי לשיקולים לקולא, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש של 21 חודשי מאסר, המצוי בחלק העליון של השליש התחתון של המתחם.

חרף האמור, ובשים לב לנסיבות האישיות המורכבות של הנאשם, אני מורה כי חודש אחד מתקופת המאסר על תנאי שיופעל ירוצה בחופף ליתר העונשים.

היא יחסה חומרה יתרה לכך שבכדי לספק תאווה רגעית, עלול היה למצוא עצמו בסיכון של סחיטה מתמשכת מצד העצורה, נרקומנית, במצב של "קריז", שנחשדה בשוד מזוין.

אלה כוללות את התנהגות המתלוננת, שרצתה בקיום היחסים ונהגה בצורה אקטיבית, מה גם שהמגע המיני לא היה מלא.

הסנגור הציג לבית המשפט מכתב דרישה לפרעון חוב, בטרם נקיטת הליכים משפטיים, בגין פיגורים בתשלום משכנתא העולה על 32,000 ₪ וכתב תביעה שהגיש בנק, בו הנאשם מנהל את חשבונו, בגין יתרת חובה העולה על 42,000 ₪.

לטענתו, על רקע פירסום הפרשה בעיתונות המקומית, פוטר מבית החולים "סורוקה", למרות שעבד כסניטר במשך שנה תמימה, וממקומות עבודה אחרים.

...

הטענה כי המשטרה לא דאגה לקיום הנהלים ובכך לא עשתה למניעת הסיטואציה, נמנית על מישפחת הטענות הידועות כ"דלאו עכברא גנב אלא חורא גנב" (גיטין מה א) ואינה מקובלת עלי.

לא שוכנעתי ששיקולי השיקום גוברים במקרה דנן על השיקולים הטמונים באנטרס הציבור.

אני גוזר עליו 200 שעות עבודה לתועלת הציבור, שיתבצעו בבית אבות בבאר-שבע (האגודה למען הקשיש) בעזרה במטבח, על פי תוכנית שיתווה שרות המבחן, ללא כל עונש נוסף.