עוד דחה בית המשפט בהקשר זה את טענת המערער כי אפשר והתקיפה הייתה תקיפה אקראית של אדם בלתי ידוע למטרת שוד, הקשורה למקצועו של המערער כחלפן כספים.
בין היתר, כולל עברו הפלילי עבירות של פריצה, גניבה, היזק לרכוש במזיד, בריחה ממשמורת חוקית, מעשה מגונה בכוח, מעשה סדום תוך ניצול מצב נפשי, היתנהגות פרועה במקום צבורי, חבלה במזיד ברכב, שימוש ברכב ללא רשות, גניבה מרכב, איומים, הסגת גבול פלילית, התפרצות למקום מגורים, החזקת סכין למטרה לא כשרה, הונאה בכרטיס חיוב, החזקת נכס חשוד כגנוב, קבלת נכסים שהושגו בפשע, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ועוד.
...
נוכח כל האמור, טוען המערער כי התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו מעל לספק סביר.
בית המשפט ציין כי אשתו של המתלונן העידה "באופן קולח, נחוש ודעתני, בעברית טובה למדי, עת עמדה על גרסתה, לפיה נמנעה, מלכתחילה, להאשים את הנאשם בתקיפת בעלה, לאור רצונם להגן על המשפחה. כך גם הסבירה את השוני בין אלה לבין אמירתה לשוטר, בסמוך לאירוע. היא הדגישה, בהתרעמות, את העוול שגרם להם הנאשם, ברבות השנים, ואת רדיפתו אחר משפחתה. גם מעדה זו התרשמתי לחיוב ואני מאמין לדבריה, לאחר שהיטיבה להסביר את מה שנראה, בתחילה, כסתירות כלשהן, ושוכנעתי מהסברים אלה ומאמיתותם" (ההדגשות הוספו).
על כן יש לדחות את הערעור, הן לעניין ההרשעה, והן לעניין העונש.
