שוד ותכנון פלילי עבירות של חבורה אלימה

בית המשפט בחן את קיומן של נסיבות מחמירות במקרה דנן וקבע כדלקמן: המערער תיכנן עם האחרים את מעשה השוד, שעל פי תוכנית הקשר כלל תקיפה של המתלוננים, כפיתתם וחסימת פיותיהם; המערער הגיע יחד עם האחרים לדירה, כשגם הוא מצויד בנייר דבק לשם כפיתת המתלוננים וחסימת פיותיהם; המערער ניכנס לדירה יחד עם אלייב; המערער כפת (יחד עם אלייב) את המתלוננים – בני זוג בני כ-80 באותה עת – וחסם פיותיהם בנייר דבק; המערער גרר את המתלונן שהוכה עד זוב דם ואובדן הכרה לחדר האמבטיה והניחו שם; המערער חיפש (יחד עם אלייב) אחר שלל בדירה ומצא תכשיטי זהב וכסף מזומן, אותם נטל (יחד עם אלייב); המערער הישתתף בחלוקת הרכוש וקיבל סך של 1,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי ציין כי במסגרת הסדר הטיעון אכן נמחקה העבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות שהופיעה בכתב האישום המקורי, וכי בכתב האישום המתוקן לא נאמר שהמערער תקף פיזית את המתלוננים, אך הוא היה שותף פעיל ברוב חלקיו העקריים של הארוע הקשה.

לנוכח כל האמור לעיל, גזר בית המשפט המחוזי על המערער את העונשים הבאים: שמונה שנות מאסר בפועל (בנכוי ימי מעצרו); 24 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך שלוש שנים מיום שיחרורו ממאסר עבירה לפי סעיף 499 או 402 לחוק העונשין או עבירה של אלימות פיזית נגד הגוף מסוג פשע (לרבות ניסיון); 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך שלוש שנים מיום שיחרורו ממאסר עבירה של אלימות פיזית נגד הגוף מסוג עוון (לרבות עוון).

צוין כי מדובר בשוד אלים ואכזרי בחבורה, שבמהלכו כפת המערער (יחד עם אלייב) את ידי ורגלי המתלוננים וחסם את פיותיהם בנייר דבק, ולאחר מכן הותיר אותם כך בדירה תוך הפגנת אדישות לגורלם.

לבסוף נטען כי יש להביא בחשבון שזוהי אינה העבירה הראשונה של המערער, אלא שיש לו עבר פלילי, שאמנם רובו בעבירות רכוש ולא בעבירות אלימות אך יש בו כדי להוות שיקול לחומרה.

...

אשר ליתר טענות המערער שנדחו על ידי בית המשפט המחוזי – כי היה מקום ליתן משקל גדול יותר להודאתו שחסכה את העדת המתלוננים בחלוף שנים רבות; כי יש להתחשב ב"דף החדש" שפתח המערער בשנים שבהן לא שהה בארץ; וכי יש להתחשב בזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירות ועד עתה – מצאנו את הנמקת בית המשפט המחוזי לגביהן נכונה ומשכנעת, ובוודאי שלא מצאנו כי נפלה בה טעות, ומשכך איננו רואים מקום להתערבותנו.

סיכומו של דבר; אנו סבורים כי העונש שהושת על המערער הולם את חלקו באירוע ביחס ליתר המעורבים בו, ולא מצאנו הצדקה להתערבותנו בגזר הדין במקרה דנן.

אנו דוחים אפוא את הערעור.

הנאשם לא תיכנן להצמיד אקדח לרקה, לתלוש שרשרת או להתיז גז, אלא לבצע שוד באופן כללי אגב שימוש באלימות.

מדיניות הענישה הנוהגת ב"כ הצדדים הביאו פסיקה בתמיכה לטיעוניהם, כפי שיפורט להלן: פסיקה מטעם המאשימה: ת"פ 38063-07-15 מדינת ישראל נ' אלשיך (4.4.16), גזר דין בעיניינו של צעיר בן 23 ללא עבר פלילי, שהורשע בעבירה של שוד בחבורה תוך שימוש באלימות ושהייה בלתי חוקית.

...

בהתחשב בכל האמור, בשים לב לנסיבות החמורות של המקרה, אשר התאפיין באכזריות מיוחדת ובהיקף נרחב ביותר, וכן בחלקו של הנאשם באירוע, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן הינו בין 3 ל-7 שנות מאסר.

גם מקובלת עלי במידה מסוימת טענת ב"כ הנאשם, כי אין ליתן משקל כבד לניהול ההליך, נוכח אופי השאלות המשפטיות שהיה צורך לבררן אל מול היסוד הנפשי הנדרש בעבירות בהן הואשם הנאשם.

בהתחשב בכל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: עונש מאסר של 5.5 שנים אותו ירצה הנאשם במצטבר לעונשו בת"פ 28285-06-14, בניכוי ימי שהייתו במעצר במסגרת התיק שלפנינו.

הבניית שיקול הדעת השפוטי בענישה במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים, הוסכם כי כתב האישום המקורי יתוקן ועבירת השוד בחבורה ובאלימות הומרה לעבירה של סיוע לשוד בחבורה ובאלימות, והעבירה של קשירת קשר לבצוע פשע (גניבת רכב) – נשארה על כנה.

היחס שבין מנגנון גזירת העונש שנקבע במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין לבין המנגנון הדיוני של הסדרי הטיעון נדון בע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 30.9.2013) משם נלמד כי מדובר בשני מנגנונים מקבילים בעקרם שבבסיס כל אחד יסודות ייחודיים לו: "הסדר טיעון במסגרתו נקבע לעתים טווח ענישה מוסכם, הנו הסכם בין רשויות התביעה לבין נאשם, כאשר בית המשפט איננו, כידוע, צד להסכם זה... הסדר טיעון מביא לידי ביטוי, בין היתר, את שקולי רשויות התביעה כגון: אינטרס הציבור בענישה הולמת ומהירה למעשי עבירה, חיסכון במשאבים, קשיים ראייתיים, נסיבות ספציפיות לקולא וכו'. אל מול שיקולים אלו של רשויות התביעה עומדים שיקוליו של הנאשם, המגיע להסדר עם רשויות התביעה, בין השאר בשל הרצון להביא להפחתה באישומים, או כדי להביא להקלה בעונש, או כדי להמנע מניהול הליך ארוך ויקר שלא לצורך... אין מדובר בהכרח ברשימה ממצה, אך ליבת העניין ברורה: שני הצדדים – כל אחד משיקוליו שלו – מגיע להסדר עם הצד השני כדי לקדם את האינטרסים הנראים חשובים בעיניו. נכון הוא כי להסדר טיעון, כהסכם המסדיר הרשעה בפלילים, יש מאפיינים ייחודיים בהשוואה לחוזים אחרים... אך במהות מדובר בהסכמה בין מי שהם צדדים לדיון משפטי, על המאפיינים המיוחדים שיש בכך לנוכח השיטה המשפטית הרלבנטית. לראיה – השכיחות הגבוהה של הסדרי הטיעון מאפיינת בעיקר שיטות משפט אדברסריות, בהן הכוח הנתון לצדדים להשפיע על היתנהלות ההליך – גדול יותר באופן יחסי..." (השופט מלצר, שם, עמ' 11) על רקע זה, נאמר בהמשך כי : "טווח ענישה מוסכם במסגרת הסדר טיעון – שונה ממיתחם הענישה בשני מובנים עקריים:

בע"פ 6752/10 יהודה טטרואשווילי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) הדגיש ביהמ"ש את הצורך בהטלת עונשי מאסר בפועל על מבצעי השוד, שכן עבירת השוד מטִבְעה מתוכננת היא, ובמאמץ קטן יוצאים מבצעיה עם שלל גדול.

...

פועל יוצא מכל האמור לעיל: "... כאשר נקבע טווח ענישה מוסכם בהסדר טיעון (בו בעת שמתחם הענישה רחב, כמובן, יותר) – עדיין בית המשפט, אם הוא מקבל את הסדר הטיעון, צריך לפסוק, ככלל, במסגרת טווח הענישה המוסכם (עד גבול קצוותיו), ולא בהטיה כלשהי ל"רצפה" או ל"תקרה" שמעבר לו, המותווים במתחם הענישה".

אשר על כן, החלטתי להקל עם הנאשם ולהימנע מלהטיל עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

לאור כל המקובץ לעיל, אני מטילה על הנאשם כדלקמן: א) 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות אשר ירוצו ב-צ'יימס, רח' המוביל 7 אזור התעשייה כפר-סבא בימים א'-ה', 8.5 שעות עבודה יומיות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4635/14 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז המערער: מחמד מוראר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בת"פ 034410-12-13 שניתן ביום 22.05.2014 על ידי כבוד השופט י' צבן תאריך הישיבה: כ"ז בחשון התשע"ו (09.11.2015) בשם המערער: עו"ד רחמים דיין בשם המשיבה: עו"ד אופיר טישלר בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס ][]פסק-דין

המערער שימש נהג בשוד מתוכנן, במהלכו נשדד בעל עסק באישון לילה על ידי חבורת שודדים שתקפו אותו כשחזר מעבודתו, ונטלו ממנו באלימות את תיקו שהכיל, בין היתר, סכום של כ-70,000 ₪.

בצרוף עבירת שוד אלים בחבורה של בעל עסק ההולך לתומו בשעות לילה בעיבורה של עיר, הרי שהעונש הכולל שהושת על המערער אינו מצדיק התערבותנו.

...

די אם נאמר כי עבירת המרדף, כשלעצמה, שהמערער נטל בה תפקיד ראשי, מצדיקה לטעמנו עונש של כארבע שנות מאסר בפועל, באשר לא נס ליחה של הלכת אבולקיעאן (ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (11.11.2004)).

מדיניות הענישה הנוהגת מיתחם הענישה ההולם ייקבע בהתאמה לנסיבות המעשים, ובעניינינו, עבירת שוד מתוכנן בחבורה תוך הפעלת אלימות ושימוש בנשק קר. עוד מעניקה הפסיקה משקל בקביעת המיתחם לסכום הכסף שנשדד.

בע"פ 5686/20 ויקטור ארמן נ' מדינת ישראל (4.11.2020) נדחה ערעור שלושה מערערים, צעירים ללא עבר פלילי, שהורשעו בעבירה של ניסיון לשוד, ונדונו לעונש מאסר חמור בן 40 חודשים.

...

המערערים צעירים (19, 22, 28), 2-3 ללא עבר פלילי, נדונו למאסר בן 33 חודשים; בע"פ 5368/14 ציון אברהם נ' מדינת ישראל (08.09.2014) נדחה ערעורו של נאשם שקשר קשר עם אחר והשניים שדדו תחנת דלק כשהם חבושים בקסדות מגן תוך שהנאשם איים על עובד המקום באמצעות חפץ שנחזה לאקדח והכה אותו באמצעות תיק בראשו והותיר על כנו עונש של 42 חודשי מאסר.

אשר לרכיבים הכלכליים- אשית על הנאשם פיצוי למתלונן נוכח עוגמת הנפש והנזק הנפשי שנגרם לו. אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 38 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו החל מיום 16.1.22 ועד 14.3.22, והחל מיום 5.1.23 ועד היום.