ביהמ"ש קמא קבע בגזר הדין כי הארוע עלול היה להסתיים בתוצאה קטלנית אילמלא בני משפחתו של המתלונן צפו במתרחש באמצעות מצלמות האבטחה, קבע מיתחם עונש הולם שנע בין 6-10 שנות מאסר וגזר על הנאשמים 7 שנות מאסר בפועל לצד פיצוי של 15000 ₪.
השניים התקדמו לכיוון המתלונן, קשיש כבן 83, אשר יצא מחנותו ועשה את דרכו לעבר סניף בנק סמוך במטרה להפקיד את הפדיון השבועי של החנות.
לא זו אף זו, למרבה הצער, נכונות בתי המשפט וועדות השחרורים ללכת בעבר כברת דרך חריגה לקראת הנאשם, תוך מתן הדגש לנסיבותיו האישיות ולניסיונות לשקמו, לא עלו יפה אלא נוצלו ע"י הנאשם לבצוע עבירות חמורות חוזרות, אשר הובילו להפקעת תקופות רישיון וכן להפקעה של צו מבחן בתיק ניסיון השוד בנסיבות מחמירות ( ראו לשם המחשה את החלטת וועדת השחרורים מיום 21.12.15 (ת/140) וכן את פס"ד של ביהמ"ש העליון המורה על הפקעת צו מבחן בע"פ 6058/09 מיום 24.9.12 (ת/141)).
...
לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות הקשורות למעשי העבירה ולמידת אשמו של הנאשם, לרבות הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בערך המוגן ומדיניות הענישה הראויה אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בגין מעשיו של הנאשם נע בין 7-11 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת.
בשקלול הנתונים שאינם נוגעים לנסיבות ביצוע העבירות, באתי לכלל מסקנה שיש לגזור את עונשו של הנאשם ברף הגבוה של מתחם העונש ההולם.
בנסיבות אלו, ובשים לב לרציונל הנלמד מנוסח התנאי בגזר הדין, אשר תכליתו הרתעת הנאשם מביצוע עבירה חוזרת לאחר יציאתו מהכלא, אני קובעת שהתנאי בר הפעלה.
נוכח טיבן החמור של העבירות, נוכח מאפייניו של הנאשם, נוכח עברו הפלילי המכביד והתנהלותו במהלך השנים, ונוכח אי לקיחת האחריות על המעשים שיוחסו לו, אינני מוצאת כי קיימים שיקולים התומכים בהפעלת עונש המאסר המותנה בחפיפה כלשהי לעונש המאסר שייגזר על הנאשם בתיק זה.
נוכח כל האמור מעלה, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
10 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם.
