שוד באמצעות פייסבוק - הסדר דיוני

עובדות כתב האישום המתוקן המערערים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(2) לחוק העונשין, תשל"ז -1977; חטיפה בצוותא לפי סעיף 369 בצרוף סעיף 29 לחוק; סחיטה באיומים בצוותא לפי סעיף 428 בצרוף סעיף 29 לחוק; שוד בצוותא לפי סעיף 402(ב) בצרוף סעיף 29 לחוק; והחזקת סכין שלא כדין בצוותא לפי סעיף 186 בצרוף סעיף 29 לחוק.

לצורך כך במהלך חודש אוגוסט 2016 היבא אכרם (להלן: היבא), עמה ענאן ניהל מערכת יחסים, יצרה קשר עם המתלונן באמצעות פרופיל Facebook פקטבי שהקימה ופיתתה את האחרון להגיע לפגישה עמה ביום 30.8.2016 בבית קפה בנצרת עילית.

ככלל, ערכאת העירעור אינה נוהגת להתערב בחומרת העונש שנגזר עלי ידי הערכאה הדיונית (ע"פ 27/17 בסל נ' מדינת ישראל (‏12.12.2017)).

...

דיון והכרעה לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בגזר דינו של בית משפט קמא ובתסקירי שירות המבחן המעודכנים בעניינם של המערערים, דין הערעורים להידחות.

אנו סבורים שמקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים שמצדיקים את התערבותנו כערכאת ערעור.

סוף דבר, דינם של שני הערעורים להידחות.

אי לכך, עמדתינו כי סמכות בית הדין הנכבד לידון בעיניין משמורת והסדרי ראייה של הצדדים ביחס לקטינה עומדת בעינה כפי שנקבע בהחלטת בית הדין הנכבד מיום 26/6/13 וכפי שהיתקבל על ידי הצדדים באופן של הגשת בקשות והופעות בפני בית הדין.

כאמור, מאותו דיון ואילך משתפת האם פעולה באופן מלא עם דיוני בית הדין, בין בעצמה ובין באמצעות בא כוחה, ויעידו על כך הבקשות וההודעות הרבות שהגישה האשה מאז לבית הדין.

ראשית, בתגובת האם לבית הדין הרבני מיום י"ב בשבט תשע"ה (1.2.2015) כותבת האישה: "האם לא ביזתה את החלטת ביה"ד, אלא ביה"ד הוא שביזה את החלטות ביהמ"ש בארה"ב ואת הדין הבין-לאומי והצדק הטבעי כאשר פגע בהומוגניות המשפחה וניסה לפרקה. האם לא תשלם שום קנס על הצלתה המופלאה של בתה מיד שוביה, ומודה לא-ל פודה שבויים שהיה בעזרתה, וחילץ את הילדה מציפורני האב הביולוגי אשר קיבל סיוע מביה"ד הרבני. לאם אין רכוש ונכסים בישראל או בארה"ב, ואין דרך לממשלת ישראל לשדוד ממנה בכפיה ולו פרוטה שחוקה". אין דבר רחוק מהמציאות יותר מתאור זה, המציג את מלחמתו של האזרח הקטן העומד לבדו מול גורמים מוסדיים רבי השפעה ויכול להם.

כך גם כותבת האם בהודעה לעו"ד עדיאל מליץ ב-כ' בניסן תשע"ה (9.4.2015) על רשויות החוק במדינת ישראל: "אין להם יותר שמץ לגיטימציה בעיני, אני לא קוראת יותר את ההחלטות שלהם. שיתדיינו בינם לבין עצמם ושיחליטו בינם לבין עצמם מה שהם רוצים. שבושם להם, זה לא מעניין אותי". "כך או כך אני את חלקי עשיתי מעל ומעבר. השקעתי אלפי דולרים ויותר מדי זמן יקר כדי לשתף פעולה ויותר מזה אני לא משתתפת. שיחליטו מה שהם רוצים". "אל תבזבז עליהם עוד זמן. הם יכולים לתת כל פסק דין שהם רוצים נגדי ויהיה לו את הערך של הנייר שעליו הוא הודפס". ולסיום, בכתבה המופיעה ברשת "מורנינג סאן" ביום 2.2.15 נכתב כך: "בראיון טלפוני ביום שני, ד' ל' אמרה כי היא הצליחה בעצמה למקם את א' בטיסה חזרה לארה"ב: הצלחתי באורח נס להוציא אותה משדה התעופה המאובטח ביותר בעולם מבלי שאף אחד יראה אותה... ד' אמרה שברור לה שבדרך בה הוציאה את א' היא הפרה את החוק הישראלי ולא תוכל לשוב יותר לישראל, אך לאחר השהיה הארוכה והמתישה לא איכפת לה... ישראל היא שהפרה את החוק לא אנחנו..." בפייסבוק מיום 26.1.16 כותבת האישה: "א' מעולם לא היתה נעדרת ומעולם לא עזבתי בלעדיה, גילינו שהחבר'ה הרעים עוקבים אחרי הפייסבוק שלי אז שתלנו מספר שקרים", ובמכתב לביה"ד הרבני מיום 3.5.15 כותבת האישה: "ובימים אלו אני עמלה על הגשת תביעה אזרחית בגין נזקים ועגמת נפש שנגרמו... כתוצאה מפעולותיהם העברייניות של האב הביולוגי וביה"ד הרבני." דברים אלו הם בגדר הודאת בעל דין מפיו ומפי כתבו, והם מאששים יותר מכל את הקביעה בדבר השתתפותה הפעילה של האם בהוצאת הילדה מהארץ בנגוד לחוק ולהחלטות שיפוטיות כמפורט לעיל.

...

ביה"ד בדק את הערעור והגיע למסקנה שאי אפשר לקבל את הערעור מכמה נימוקים: הנימוק הראשון: הבקשה הוגשה הרבה לאחר תום המועד שלפי תקנות הדיון אפשר להגיש ערעור.

נוסף על כל האמור לעיל, פסק הדין שהוגש לבית הדין הנכבד לא נתמך בתצהיר מטעם מומחה משפטי.

מעבר לאמור לעיל, טענת האם לחוסר סמכות עקב הוצאת צו האימוץ דינה להידחות על הסף לאור העובדה כי צו האימוץ אינו חוקי, כמבואר בדברי היועץ המשפטי לממשלה באר היטב: עמדתנו היא כי החלטה הנ"ל של מדינת קנזס חסרה נפקות לפי דיני מדינת ישראל וכי יש לראות בתובע, אביה הביולוגי של הקטינה – כאבי הקטינה.

הנאשם הורשע במסגרת הסדר דיוני, בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירת שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

כמפורט בעובדות כתב האישום המתוקן, עובר ליום 30.11.21 פירסם בן אל אדרי (להלן-אדרי) ברשת החברתית Facebook עבור חברו דור גלילי (להלן-המתלונן) מודעה המציעה למכירה שעון מסוג Rolex בסכום של 46,000 ₪ (להלן-השעון).

עוד עמד על הנזק ארוך הטווח שמותיר המעשה בקורבנות: "חומרתה הרבה של עבירת השוד הודגשה זה מכבר על ידי בית משפט זה, לאור השפעותיה ארוכות הטווח על קורבן העבירה – אשר פעמים רבות סובל מטראומה וחרדה לזמן ממושך – וכן על תחושת הבטחון של הציבור כולו. חומרה זו מובילה לכך שמדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה זו כוללת עונשי מאסר בפועל, וזאת אף במקרים בהם שירות המבחן ממליץ להמנע מכך לאור שקולי שקום" (ע"פ 1167/21 טארק חוגי'ראת נ' מדינת ישראל, פס' 11 (31.5.2021)).

...

לסיכום הוערך כי מדובר בצעיר בן למשפחה נורמטיבית התומכת בו, שאינו מאופיין בדפוסי התנהגות שוליים או אלימים קבועים, המתפקד באופן יציב מאז מעצרו כשהתנאים המגבילים וההליך הטיפולי מהווים מסגרת טובה עבורו.

לאחר שבחנתי את כלל השיקולים מצאתי למקם את הנאשם בחלק התחתון של מתחם הענישה אך לא בתחתיתו.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 21 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו 1.12.21-20.12.21.

תושבי עירי החופשיים וההגונים, ידוע לכולכם שמזה זמן רב אני נאבק למענכם ולמען השבת נכסי ציבור שנשדדו, נגנבו ונלקחו בכוח ע"י מוסדות אלקאסמי.

יחד עם מקהלת מסיתים שכירים כדי להכפיש אותנו ולפגוע בנו מעל דפי הפייסבוק הפומביים והפיקטיביים, והכול במטרה להניא אותנו מלהמשיך בהליך המשפטי נגדם.

בשים לב להסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, ובהיתחשב בכך שלא קוימו ישיבות הוכחות, אלא שני קדמי משפט בלבד, ובהיתחשב באיחור בהגשת סיכומי הנתבע, אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע (ולמעשה ללשכה לסיוע משפטי) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בלבד.

...

בעניינה של התובעת, אני סבורה כי מתקיימות הנסיבות על פי סע' קטן 15(4) לחוק.

אף עולה כי הנתבע ראה עצמו כמי שמגן על אינטרס ציבורי לגיטימי, והדברים באים לביטוי בפנייתו הישירה לציבור: " תושבי עירי החופשיים וההגונים, ידוע לכולכם שמזה זמן רב אני נאבק למענכם ולמען השבת נכסי ציבור...". לאור כל האמור, אני סבורה כי הפרסום המתייחס לתובעת, להבדיל מהאמירות על אבו מוח וזכי, מוגן במסגרת הגנת תום הלב, לפי סע' 15(4) רישא לחוק.

סיכום משקבעתי כי לנתבע עומדת הגנת תום הלב, הרי שהתביעה נדחית.

שלושת הנאשמים, קרובי מישפחה, הורשעו במסגרת הסדר דיוני בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), הנאשמים 1 ו-2 הורשעו בעבירת שוד בחבורה לפי סעיף 402(א) לחוק, הנאשם 3 הורשע בעבירת סיוע לשוד בחבורה לפי סעיף 402(א) יחד עם סעיף 31 לחוק.

במסגרת הקשר, הם או מי מטעמם פירסם ברשת החברתית 'פייסבוק' פירסום בו הוצעו למכירה כספים מסוג דולר בחצי מחיר, תוך שבקשו תמורתם שער של פחות משקל וחצי לדולר אחד.

בהיתחשב בעברו הפלילי המכביד של הנאשם, גילו הבוגר יחסית ונסיבותיו האישיות, נדון למאסר בן 52 חודשים; בת"פ (מח' חיפה) 65165-01-20 מדינת ישראל נ' חמוד ואח' (7.9.20) שהוגש על ידי המאשימה, הורשעו שני נאשמים בעבירת שוד באמצעות חפץ הנחזה להיות אקדח.

...

אני דוחה את טענת ההגנה לפיה יש להתחשב בכך שמדובר באקדח דמה.

לאחר ששקלתי את נסיבות המעשה ומדיניות הענישה הנוהגת, אני קובעת לנאשמים 1 ו-2 מתחם הנע בין 22-45 חודשי מאסר.

באשר לנאשם 3, אני קובעת מתחם הנע בין 26-11 חודשים.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשמים 1 ו-2: 26 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרם 29.7.22-13.11.22.