שברים בחוליות בתאונת דרכים: נזקי עמוד השדרה

ועדה רפואית שדנה בתוצאותיה של התאונה מ- 2009 קבעה ביום 9.5.10 שעולה מהתיק הרפואי שהמבוטח עבר תאונת דרכים בשנת 2000 בעטיה סבל מכאבי צואר וגב תחתון, כך שהתאונה מ- 2009 הובילה להחמרה זמנית על רקע מצב קודם ולא הותירה נכות.

מהאמור עולה שבגין התאונה מ- 2009 נקבעה למבוטח נכות צמיתה בשיעור 6% בגין שבר בחולייה בעמוד השידרה הצוארי.

בקביעתה הסתמכה הועדה הרפואית, בין השאר, על קביעות הועדה הרפואית לעררים שדנה בתאונה מ- 2009 ואשר קבעה שהנזק בעמוד השידרה המותני הוא נזק נווני ולא חבלתי.

...

לאור האמור והמפורט לעיל – דין הערעור להתקבל.

הועדה בחנה את בדיקות הדימות ורשמה כדלקמן: "בסיכום שיחרור מרכז רפואי מאיר לאחר אישפוז מתאריך 21.12.15 נרשם שנחבל בשוק ימין. בצילומים נשללו שברים, יש לציין שאין בשחרור אזכור של חבלת קרסול או גב תחתון. תלונות על כאבי גב תחתון הופיעו יותר מאוחר מתבטאים בכאבי גב תחתון. מפוי עצם מיום 8.3.16: מורה על חבלה דיפוזית לרקמות רכות בקרסול ימין ורכוז אסטובלסטי בטיביה ימנית רחיקנית הכרוכה באוסטוכרדמוה נרשם שאין לשלול שבר בתהליך איחוי אך כאמור צלומי רנטגן שללו שבר שכזה. כמו כן נשללו שברים בחוליות השידרה ולא נמצאה כל קליטה באיזור גב תחתון. כאשר מדובר בחבלה מתאונת דרכים עם אפשרות לפגיעת גב תחתון תמיד תהיה קליטה באיזור חבלת ע"ש ממצא כזה לא הומצא במיפוי." לאחר מכן, בדקה הועדה את המערער וכתבה את הממצאים הבאים: "בבדיקה גופנית תנועות קרסוליים שוות ותקינות דו"צ כולל מפוי גבי, כפי ותנועות אינברסיה ואברסיה, ללא דלדול שרירי שוק ימין. מבחן הרמת רגל ישרה אפשרי ל-75 מעלות דו"צ עובר מישיבה לברכיים ישרות לישיבה מלאה ואף יותר מכך, לורדוזה מותנית שמוררה ללא ספאזם מוגבר בשרירי גב תחתון, עמידה תנועות סיבוב צידיות מלאות ותקינות מגביל עצמו באופן מוחלט בכפיפה לפנים למרות שכאמור לעיל מסוגל לייצר זווית העולה על 90 מעלות בין הגב המיושר ורגליו המיושרות." בהתאם לממצאים אלו, קבעה הועדה את האבחנה הבאה: "כאבי קרסול, שוק ימין וגב תחתון", ולאחר מכן, במסגרת מסקנותיה, היא כתבה כדלקמן: "הועדה עיינה במכתביו הרפואיים של ד"ר קרמנסאנסקי מ-20.3.16 וחוו"ד 15.6.16 הממצאים המתוארים בחוו"ד של(א) נימצאו ע"י הועדה ועל כן הועדה לא מקבלת את מסקנותיו, עפ"י מימצאי הועדה לא נותרה נכות תפקודית ואורטופדית המתבטאת באחוזים עפ"י תקנות מל"ל. הועדה מבקשת להדגיש כי עפ"י סיכום אישפוז ומיפוי עצם לא נגרמו נזקים לע"ש מותני וקרסול ימין מדובר בחבלת שוק ימין בלבד." הסקירה שהובאה דלעיל מראה, כי המסקנות של הועדה הנן מנומקות היטב, ואף מבוססות על הממצאים הרפואיים שעלו מהבדיקה שהיא ערכה למערער, וכן על הממצאים שהוצגו מתוך בדיקות הדימות.

העובדה כי הועדה ציינה במסקנותיה, כי על פי סיכום האישפוז ומיפוי העצם לא ניראו נזקים לעמוד השידרה המותני ולקרסול, אינה שוללת את קביעתה הקודמת לגבי הפגיעות שאירעו למערער בהתאם לתעוד הרפואי שהוצג בפניה, אלא שבבדיקתה של הועדה, אכן לא נמצא כי נותרה למערער נכות בגין פגיעות אלו.

...

בנוסף לאמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת המערער, הטוען כי הוועדה קבעה כי הוא סובל מחבלת שוק ימין בלבד.

כמו כן, אף איני מקבל את טענתו של המערער ביחס להתייחסות הוועדה לצילומי הדימות ולחוות הדעת.

סיכום על בסיס כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

בהתאם להחלטות המוסד לביטוח לאומי אשר מחייבות גם בהליכים אלה, נקבע איפוא כי בתאונה נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 14.26%, אשר מורכבת מ- 5% נכות בגין שבר בחוליה, לפי פריט 37 (8) (א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956, 5% נכות בגין כאבי גב תחתון, לפי פריט 37 (9) (חלקי) לתוספת הנ"ל ו- 5% נכות בגין סימנים שורשיים דלילים בתחום הנורולוגי, לפי פריט 32 (1) (א) (1) (מחצית) לתוספת הנ"ל. עוד נקבעו נכויות זמניות של 30% לתקופה של שבעה חודשים לאחר תקופת אי הכושר ושל 30% לששה חודשים נוספים.

לאחר התאונה נשוא ענייננו, כשתמה תקופת אי הכושר, עבד התובע בקפה שינדלר במטבח, בעבודה דומה לעבודה שעשה לפני התאונה במסעדת מאצו' מאצ'ו, אם כי לטענתו הוא חזר לעבוד במיגבלות מסוימות שכן יש לו קושי בתנועה, בעמידה ממושכת, נימול ברגל שמאל וקשה לו לשבת ולעמוד לפרק זמן ארוך (ע' 6 לפרו').

מחד גיסא, קשה לקבל את טענתו של התובע כי תאונה קשה, בגינה נקבעו לו 34% נכות ותקופת שקום ממושכת, בגין שבר באגן, איננה משפיעה על יכולת הישתכרותו, וכי כל הגריעה בשכר כולה, נובעת אך ורק מתאונת הדרכים, בה נגרם נזק לעמוד השידרה, שמבחינה רפואית, הוא שקול לפחות ממחצית מהנזק מתאונת העבודה.

...

ראשי הנזק הפסדי שכר לעבר - בנסיבות אלה, לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים, נראה לי נכון לייחס לגבי העבר, תקופת אי כושר של שלושה חודשים, לנוכח 91 ימי מחלה מאושרים, היינו 13,500 ₪, אשר עומדים נכון להיום על כ- 15,000 ₪.

לאחר ששמעתי את מכלול העדויות והבאתי את מכלול הנתונים בחשבון, נראה לי נכון לפצותו בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד בשיעור גלובאלי כולל של 20,000 ₪.

סיכומו של דבר אני מחייב אפוא את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 95,000 ₪, בתוספת שכ"ט בשיעור של 14,500 ₪ והשבת האגרה.

כללי/נזק רפואי לאחר התאונה הראשונה הגיע בעלה של התובעת לרופאת המשפחה ומסר כי היא אינה יכולה לקום מהריצפה (עמ' 58 לתיק הרפואי), הרופאה נתנה לו הפניה לבית חולים והיא פונתה באמצעות אמבולנס לבית חולים סורוקה בבאר שבע, שם אובחן שבר בחוליה L1, וכן היה חשד לשבר בחוליה D12 (עמ' 56 לתיק הרפואי).

המומחה קבע כי לא מצא מיגבלת תנועות בעמוד השידרה, וכי הייתה לתובעת נכות זמנית בשיעור 100% למשך 3 חודשים (על אף שהתובעת חזרה לעבוד לאחר כחודשיים) וכן נכות זמנית של 50% ל-3 חודשים נוספים.

השאלות שבמחלוקת מעבר לשאלת הנזק, שתמיד שנויה במחלוקת, בתיק זה קיימות שלוש נקודות שבמחלוקת אשר מחייבות הרחבה:- מה היו נסיבות התאונה הראשונה והאם מדובר בתאונת דרכים? מה הוא שיעור הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי (וזאת לאחר שסעיף הליקוי שצוין על ידי הועדה אינו מופיע בתקנות)?.

לקחתי בחשבון לעניין זה את הרישום מיום התאונה מבית החולים סרוקה שם צוין כי מדובר בנפילה מרכב, את הרישום מקופת החולים שם נרשם כי בזמן שיצאה מהרכב נפלה על העכוז (עמודים 57, 58 לתיק הרפואי) ולא מצאתי כי יש סתירות או אי דיוקים בעדות התובעת ובעלה בעיניין זה. משכך אני קובע כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים ועל כן חובה על הנתבעת לפצות את התובעת בגין תאונה זו. מהי הנכות הרפואית שנקבעה בגין התאונה השנייה.

...

לפיכך אני קובע לשנה הראשונה – 3 חודשים לפי 3,000 ₪ לחודש, עוד 3 חודשים לפי 2,000 ₪ לחודש.

לסיכום בגין התאונה הראשונה תשלם הנתבעת לתובעת סך של 10,300 ₪.

בגין התאונה השנייה תשלם הנתבעת לתובעת סך של 157,127.5 ₪.

הנכות הרפואית הנכות האורתופדית – מטעם בית המשפט מונה מומחה בתחום האורתופדיה, פרופ' אלי שטיינברג, אשר בחוות דעתו קבע לתובעת נכות רפואית צמיתה כדלקמן: 4.1 בגין שבר דחיסה בחוליה מותנית L3 - 5%.

הנתבעת שלחה למומחה שאלת הבהרה, בה ביקשה ממנו להתייחס לאפשרות כי המיגבלות שמצא בעמ"ש צוארי ומתני, אינן נובעות ממעצור מכאני, אלא בהגבלה הנעוצה בכאב בקצה טווח תנועה.

נזק לא ממוני בהתאם לתקנה2(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), התשל"ו – 1976 (להלן – "התקנות"), פוסק לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני של כאב וסבל בהתאם לנכותו הרפואית המשוקללת בסך 67,000 ₪.

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה, לפיה כביכול נפלה בחוות דעתו של המומחה האורתופדי טעות חישובית בקביעת שיעור הנכות, במיוחד מקום המומחה לא עומת עם הטענה במסגרת שאלות הבהרה שהועברו לו. בנסיבות, לא הוכח שמדובר בטעות חישובית אלא בקביעה מושכלת על פי שיקול דעתו המקצועית של המומחה.

בשים לב לקביעות המומחים והמארג הראייתי שפורט לעיל, אני סבור כי לנכויות בתחומים השונים השפעה על תפקודה של התובעת וכושרה התעסוקתי, ובמיוחד בעבודות המצריכות עמידה, ישיבה או הליכה ממושכת או הרמת משא כבד.

לפיכך, אני קובע את סכום הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד על סך 447,448 ₪.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 471,395 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין ואגרה כפי ששולמה.