שבר חוליה בגב עקב הרמת משקל כבד

ב"כ המערער העלה את הדברים הבאים: "הוגש ערר יש פריצת דיסק ובלטים שינויים ניוונים באים עקב הרמת משא כבד בעבודה, עבד עד לפני שנה. הפסק דין – שינויים ניוונים מואצים עקב עבודה". הועדה בדקה את המערער ורשמה את הממצאים הבאים: "מתהלך בצעדים קטנים עם מקל בידו הימנית מוכר כסובל מניוונים בפירקי הירכיים והברכיים לפני ניתוחים. מסוגל לכיפוף עם ידיו עד הגעה למושב הכיסא, הטיה וסיבוב ויישור מוגבלות בצורה קלה, יושב במושב כשגבו זקוף אך אינו מסוגל להעביר את ידיו מעבר לברכיים.

בפרק "אבחנות" הועדה רשמה: "טענת החמרה וכאבי גב תחתון על סמך שינויים בדימות ובחלוף 20 שנה מהארוע המוכר". הועדה סיכמה את מסקנותיה, כדלקמן: "הארוע מוכר משנת 1997 ומתיחה בגב תחתון. כבר אז היתה הסתיידות לגבי שבר בחוליה L1 עליו נפסקו 5% משנת 1994. ישנה גם הסתייגות לגבי כאבי הגב בפגיעה הזו, המשיך בעבודתו אחרי הארוע הזה עד 2016 ועתה באישור ההחמרה מופיעה בדיקה גופנית שמציינת בדיקת אורטופד מ 18.6.17 על רגישות בגב ויכולת כיפוף עם כפות ידיו עד ל- 1/3 התחתון של הירכיים וכן SLR 60°.

...

הוועדה התייחסה לממצאי בדיקת קודמת, אשר עניינה תביעה קודמת להחמרה אותה הגיש המערער בשנת 2016, וציינה כי ממצאי בדיקתה דומים לממצאי הבדיקה משנת 2016 – מעיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 1/12/16 (מ/4), עולה כי בניגוד לממצאי הוועדה נשוא הליך זה, הרי ממצאי הוועדה מיום 1/12/16 לא מעלים לכאורה הגבלה כלשהי, מכאן לא ברורה מסקנתה של הוועדה בעניין זה וכיצד יש בהם כדי להביא למסקנה לפיה לא חלה החמרה במצבו הרפואי של המערער הקשורה לתאונה.

לאור כל המפורט לעיל, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתנמק את קביעתה לפיה אין קשר בין מצבו הרפואי של המערער בגבו לבין התאונה מיום 21/9/97, כאשר תשומת לב הוועדה לעובדה לפיה בהתאם לממצאי תביעת ההחמרה הקודמת (דרג ראשון מיום 1/12/16), בדיקתו הקלינית של המערער היתה לכאורה תקינה, כשעל הוועדה להתייחס לטענת המערער לפיה המשיך בעבודתו כמסגר עד לשנת 2017, דבר אשר גרם להאצת השינויים הניווניים בגבו, לטענתו.

בנסיבות העניין, ישלם המשיב למערער שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪.

כך למשל, בתעוד מיום 27.4.11 (שלושה שבועות לאחר התאונה) נרשם: "בעברו נפילה מגובה של קומה שלישית ללא שברים. מאז סובל מכאבי גב כרוניים. מזה שלוש שנים מטופל במשככי כאב... ...מוכר למחלקתנו עקב כאבים בגב תחתון... ...פנה למיון בשל החמרה בכאבים...". מדובר בתעוד זמן קצר אחרי התאונה, המפרט כאבי גב תחתון ממושכים, ללא שום קשר לתאונה (ע' 96 למסמכי הנתבעת).

בעיניין דלקת החוליות המקשחת ראוי להדגיש – כשם שחוות דעתו של דר' קנולר לגבי מחלת הפיברומיאלגיה, היא בעלת משקל נמוך ביחס לחוות דעתה של פרופ' לנגביץ', שכן איננו ראומטולוג - כך בדיוק, חוות דעתה של פרופ' לנגביץ' לגבי דלקת החוליות המקשחת, היא בעלת משקל נמוך יחסית לחוו"ד של דר' קנולר, שכן איננה נוירוכירורגית המיתמחה בבעיות גב ועמוד השידרה כמותו.

בנוסף, הוצגו לתובע במהלך עדותו מסמכים רפואיים על שלושה אירועים רפואיים טראומטיים לאחר התאונה: ראשית, כאבי גב עקב הרמת פלטת גבס מיום 25.5.11 ; שנית, החלקה באמבטיה; שלישית, כאבי גב עקב הרמת משא כבד.

...

בנסיבות אלה, נראה לי כי הפגיעה בתיפקודו של התובע בעקבות התאונה, עומדת על שיעור דומה לשיעור הנכות הרפואית שנגרמה בתאונה, היינו כ 5% בלבד מיכולת השתכרותו.

למרות הבעייתיות בעדויות התובע ועדיו, כמצויין לעלי, מעדויותיהם של התובע, אשתו והאח, שוכנעתי כי אכן אחיו של התובע, שהיה גם מעסיקו, שילם גם את שכר הדירה של התובע בשיעור של 3,000 ₪ ועוד הוצאות נוספות כגון הוצאות רכב, חשמל, ארנונה ועוד בשיעור של כ- 8,000 ₪ לערך.

סיכומו של דבר אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 180,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור כולל ומעוגל של 27,400 ₪, השבת שכר טרחתה של דר' לנגביץ' בגין חוות הדעת והשבת האגרה.

בנוסף, היתייחס ד"ר קליגמן לתלונות מן העבר (משנת 2003) על כאבי גם תחתון, וכן משני מקרים של תלונות על כאבי גב תחתון ב- 25/7/10 (עקב הרמת משא כבד), ומ- 3/10/10.

אכן חלק משמעותי מהנכות נקבעה בגין שברים דחוסים, או ללא תזוזה, בחוליות גביות, ללא הגבלת תנועות, למעט אותם 10% נכות בגין הגבלה קלה, אך אין להיתעלם מהעובדה שהשבר בחוליה L4 היה שבר ריסוק בגינו נקבעה נכות בשיעור 10%, וכן מהעובדה שמדובר ב-4 חוליות גב תחתון D12) על גבול גב תחתון) שסיבלו משברים.

...

בהקשר זה אוסיף, כי דין טענת הנתבעת שהועלתה בסיכומיה, שמדובר בעדות יחידה של בעל דין שאין לפסוק על פיה (לפי סעיף 54 לפק' הראיות), להידחות.

לאחר שבחנתי את התיעוד הרפואי שהוגש, ובהתחשב בנכות שנקבעה, על הטיפולים הרפואיים שהוענקו לתובע, הגעתי לכלל מסקנה כי יהא זה ראוי לחלק את תקופת העבר לצורך חישוב הפסדי שכר כדלקמן: א. הפסד שכר מלא לעבר, לתקופה של 24 חודשים.

לסיכום פרק זה, ס"כ נזקי התובע עומד על- 467,711 ₪.

לסיכום, ולאחר ניכויי הסכום המוסכם – 130,000 ₪, הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצויי בסך 337,711 ₪.

ביום 2.1.20 המליצה פקידת השקום לאחר שראיינה את המערערת, לראות בה כמי שאיבדה 65% מכושרה לתפקד במשק ביתה וכך סיכמה את מסקנתה (חוות הדעת צורפה לכתב התשובה, ההדגשות במקור): "לפנינו תובעת צעירה אם לבת בעלת צרכים מיוחדים, הסובלת מפיברומיאלגיה, ממצב נפשי דכאוני על רקע טראומטי, הגבלה בצואר ובע"ש מותני ומצב לאחר שברים בחוליות בגב.

על יסוד האמור קבעה הועדה, כי בשים לב למכלול הליקויים הרפואיים, שלובם והשפעתם המצטברת – המערערת מסוגלת לבצע עבודות בישול קלות, טפול חלקי בכביסה וסידור הבית באופן שטחי; עם זאת, המערערת תתקשה לדעת הועדה לבצע פעולות ניקיון הכרוכות במאמץ גופני ניכר, הרמת משאות כבדים והזזת רהיטים ובכך מצאה הועדה, כי המערערת איבדה 65% מכושרה לתפקד במשק ביתה.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות ואף לגופו בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכל החומר שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

בנסיבות העניין דנן ועת כאמור החלטת הוועדה מובנת וסבירה – לא מצאתי מקום להתערב בה. משנדחה הערעור לגופו – מתייתר הצורך לדון בטענת ההתיישנות.

סוף דבר אשר על כן – הערעור נדחה.

ועדה רפואית לעררים מיום 18.1.2022 קבעה למערער נכויות זמניות בשיעורים משתנים לתקופות שונות, וכן נכות רפואית יציבה משוקללת בשיעור 68%, החל מיום 1.7.2021, בגין הליקויים הבאים: מ/א שבר T12 – 10%; קשב ורכוז – 10%; הפרעת היסתגלות עם סימנים חרדתיים דכאוניים – 40%; טינטון – 10%; ליקוי שמיעה – 10% (מנופה); אין נכות נוירולוגית; מ/א אוטם שריר הלב – 25%; שבר חוליות בגב – 50% נכות זמנית בין יום 8.12.2019 ועד ליום 31.1.2020, וכן נכות זמנית בשיעור 30% מיום 1.2.2020 ועד ליום 31.8.2020; אוטם בשריר הלב – 100% נכות זמנית מיום 25.3.2021 ועד ליום 24.5.2021, וכן נכות זמנית בשיעור 50% בגין מ/א אוטם שריר הלב מיום 26.1.2021 ועד ליום 30.6.2021.

הוועדה קבעה, כדלקמן: בגין הליקוי הנפשי, שהוא הליקוי המרכזי ממנו סובל המערער ובגינו נקבעה לו נכות בשיעור 40% – לדעת הוועדה המערער מסוגל להישתלב בשוק העבודה בהקף מצומצם משמעותית, ולא כפי שעוסק כעת (לפי דבריו) בתחום חדרי האירוח ועוזר לאישתו בהזמנות, כולל אספקת מצעים ומגבות ובהתאם להרגשתו מדי יום; אשר לליקוי מ/א שבר בחוליה – לדעת הוועדה, המערער מסוגל לעבודה ללא הרמת משא כבד; עקב בעיית קשב ורכוז – לדעת הוועדה המערער מסוגל לעבוד בעבודה שאינה כרוכה בריכוז ממושך; אשר לטינטון – לדעת הוועדה המערער מסוגל לעבוד בעבודה ללא חשיפה לרעש מזיק; בגין מחלת לב – המערער מסוגל לעבוד ללא מאמץ פיזי.

...

מנגד, לטענת המשיב: - דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות, משעה שהחלטת הועדה מושא הערעור הינה מיום 4.7.2022, ואילו הערעור לבית הדין הוגש רק ביום 27.12.2022; - דין הערעור להידחות גם לגופו של עניין, בהיעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הועדה, המהווה קביעה מקצועית מובהקת אשר נסמכת על שיקול דעתה הרפואי של הועדה, ושבה אין מקום להתערב; - למערער נקבעה נכות רפואית יציבה משוקללת בשיעור 68%, ולדעת הועדה הוא איבד 74% מכושר השתכרותו, כך שדרגת אי-הכושר עולה על שיעור הנכות הרפואית; - הועדה בחנה את השפעת כל אחד מהליקויים מהם סובל המערער על כושר השתכרותו, וכן היא בחנה את ההשפעה המצטברת של כל הליקויים והחלטתה הינה ברורה, סבירה ומנומקת; - לא ברורה טענת המערער כי מדובר בעבודה מוגנת, שכן הועדה בוחנת יכולת המערער להשתלב בעבודה ביחס למגבלותיו הרפואיות.

" מן הכלל אל הפרט – לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובמכלול החומר שבתיק ולאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

מאחר והערעור נדחה לגופו של עניין, הרי שהתייתר הצורך לדון בטענת ההתיישנות.

סוף דבר – על יסוד כלל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.