שבר בצוואר ההומרוס: פריקה אחורית

התובע טוען, כי הנפילה אירעה במהלך עלייתו לחלק האחורי שבמשאית במטרה להתחיל בפעולת הפריקה ועוד בטרם החלה פעולה זו. לטענתו, על-פי ההלכה שנקבעה בעיניין רע"א 418/03, אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמאג'ה, פ"ד נט(3) 541 (להלן "עניין אסם"), במקום שבו הארוע עונה להגדרת תאונת דרכים וארע במהלך כניסה או יציאה מרכב, הנכללת בהגדרת "שימוש ברכב מנועי", יחול חוק הפיצויים.

נסיבות היתרחשות התאונה בתצהירו טען התובע, תאונת דרכים אירעה שעה שבעת עליה למשאית בה נהג, החליק ונפל לאחור וכתוצאה מכך שבר את ידו הימנית.

לאחר התאונה, הובהל התובע לבית החולים, שם אובחן שבר בעצם ההומרוס ביד ימין.

עוד נרשם, כי התובע קיבל סדרת טיפולים להרפיה, חזוק שרירים ושיפור טווחים בכתף, הוא מדווח על הקלה בכאבים בהרמת חפצים, עדיין כאבים במאמץ ותנועות מאחורי צואר וגב.

...

ביחס לבחינת הסיכוי, כי ההשתכרות בעתיד תהא קטנה מזו שבהווה, לצורך קביעת הזכות לפיצויים והיקפה בגין אבדן כושר השתכרות, נפסק מפי כבוד הנשיא ברק בע"א 237/80 ברששת נ' האשאש ואח', פ"ד לו (1) 281: "סיכומו של דבר: אב הנזק בר הפיצוי הוא "אבדן השתכרות" או "אבדן כושר השתכרות" - הכול לפי בחירתו האישית של הפרשן.

את דמי האבטלה שקיבל התובע אין לנכות, שכן לא נפסק לתובע פיצוי מלא בתקופה זו. סוף דבר התביעה מתקבלת.

אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע, סכום של 177,035 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין וכן אגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למתלונן, עפ"י כתב האישום: "שברים בהומרוס- שבר בגבשושית הגדולה בחלק הליטרלי, ושבר צואר כרורגי חלקי בעמדה תקינה". בנוסף, נגרמה למתלונן פריקה קדמית של כתף ימין והוא נזקק לשיחזור סגור של הפריקה בהרדמה כללית.

בשים לב לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, התקופה הארוכה בה שוהה הנאשם בתנאים מגבילים, ובהנתן בדיקות השתן הנקיות מסמים של הנאשם, ביקשה הסנגורית שלא להטיל עליו עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

...

לאחר ששקלתי בתיק זה את מכלול הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות את נסיבותיו של הנאשם העולות מתסקיר שרות המבחן ומטיעוני ההגנה לעונש, וכן את היותו נתון במעצר באיזוק אלקטרוני תקופה ממושכת של כשנה וחצי, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הראוי להשית עליו בתיק זה עונש של 36 חודשי מאסר בפועל, זאת לצד רכיבי ענישה של מאסר מותנה ופיצוי לטובת המתלונן.

בסיכומו של דבר, אני דנה את הנאשם כדלקמן: · למאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים, בניכוי ימי מעצרו (מיום 19/1/19 ועד ליום 5/2/19 ומיום 7/2/19 ועד ליום 12/2/19).

· אני מורה לנאשם לפצות את המתלונן פיצוי בסכום של 10,000 ₪, אשר יופקד על ידי הנאשם עבור המתלונן, בקופת בית המשפט, עד ליום 1/9/21.

מזירת התאונה פונה התובע באמצעות אמבולנס לחדר מיון בבית החולים תל- השומר, שם אובחן שבר של צואר ההומרוס השמאלי עם פריקה אחורית.

...

התרשמותי ממכלול הראיות הייתה שהפנייה המאוחרת של התובע לטיפול נפשי נבעה מגורמים כגון הדחקה של הבעיות בתחום הנפשי, אשר הופיעו לאחר התאונה, מבושה, ומחשש, כפי שהעיד בפני.

לאור כל האמור מצאתי שיש לאמץ את הערכתה של המומחית ולקבוע שהנכות הנפשית, בשיעור של 5%, קשורה בקשר סיבתי לתאונה.

מדו"ח סיכום האישפוז עולה כי אובחנו פצעים עמוקים בזרוע יד שמאל, אשר גובסה מעל האצבעות, ובאצבעות מספר 2-4 עם שבר פריקה בגליל דסטלי באמצע מספר 4 משמאל.

בנוסף לכך, טוענת התובעת כי מאז מועד היתרחשות התאונה הנה סובלת ממגבלות תנועה חמורות (רדימות, כאבי גב תחתון, תנועות צואר, קשיים בשעת ישיבה, קשיים במעידה, תחושת חולשה פיזית מתמשכת, קושי בסגירת האצבעות, חולשה בכתפיים, צלקות מכערות וכו') אשר מקשות עליה לתפקד ברמה היומיומית ובכלל זאת טפול בבנה הקטין וכן גם בעת ביצוע עבודות משק הבית.

נכות אסתטית : דר' אדמוני ודר' קליגמן קובעים בחוות הדעת כי שיעור נכותה הצמיתה של התובעת בגין הצלקות המכערות אשר נותרו מעל האספקט האחורי-חצוני של זרוע יד שמאל הנו 10% בשל הרגישות למגע ובשל אורכן (10 ס"מ) לפי תקנה 75(1)(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (צלקות מכאיבות או מכערות).

מעדותה בבית המשפט עלה כי המומחית אינה שוללת בהכרח אפשרות לכך שהתובעת התחזתה לכל אורך הדרך (ראה : עמוד 55 שורות 1-3 ; עמוד 56 שורות 29-30 לפרוטוקול) אולם מנגד, הבהירה כי אין בעובדה זו כדי לשלול את תחושת הכאב הכרונית שעליה הנה מלינה (ראה : עמוד 54 שורות 28-31 לפרוטוקול), לאור בדיקת מפוי עצם אשר הדגימה "קליטה" (תהליך נווני/דלקתי/חבלה) בעצב ההומרוס של מרפק יד שמאל (ראה : עמוד 56 שורות 8-10 לפרוטוקול).

...

התובעת מציינת במענה לטענה זו כי התביעה נדחית משום ששיעור הנכות הרפואית שאותה קבעה הוועדה, אשר הינו כמעט זהה לזה של מומחי ביהמ"ש, נמוך מהאחוז המינימאלי הנדרש לצורך קבלת הקצבה מטעם המל"ל כאשר לכך יש להוסיף את העובדה שגם תביעתה למתן שירותים מיוחדים נדחתה על ידי המל"ל. מאחר ואין מדובר בתאונת עבודה הרי שהתובעת כלל אינה נדרשת למצות זכויותיה במל"ל ואין מקום לניכוי רעיוני בהתאם להוראת סעיף על פי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשל"ה - 1995 ולאור פסיקת בית המשפט העליון בעניין רע"א 8322/07 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ מיום 7.7.11 שלפיה אין לחייב ניזוק לפנות למיצוי זכויותיו במל"ל ענף נכות כללית מאחר והפתרון לכך מצוי בידי המל"ל בזקיפת הסכומים (ראה : א (שלום ת"א) 40975-08-13‏ ‏ מ. ט נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ מיום 21.5.2019.

סוף דבר : התובעת זכאית לסכומים הבאים : הפסדי השתכרות לעבר – 322,613 ₪ הפסדי השתכרות לעתיד – 993,439 ₪ כאב וסבל – 96,038 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי כספי בסך של 1,646,596 ₪ כאשר לסכום זה תתווסף אגרת משפט וכן גם שכ"ט עו"ד בסך של 13% מהסכום שנפסק בצירוף מע"מ כחוק.