שבר בלסת התחתונה בתאונת דרכים

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שורה ארוכה של עבירות בגין מעורבותו בתאונת דרכים במהלכהּ נהג ברכבו בהיותו בגילופין וללא רישיון נהיגה וביטוח בתוקף.

כתוצאה מכך, ניחבל נהג הרכב המעורב חבלות של ממש ונגרמו לו שברים בלסת התחתונה; שבר בצלע 6; קרע בטחול; ושבר בשיניים.

...

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ע' קוטון) בעפ"ת 13155-03-19 מיום 13.6.2019, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (השופט א' אחטר) בפל"א 228-09-15 מיום 11.6.2018 ומיום 5.2.2019 בהתאמה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיהּ הגעתי לכלל מסקנה כי דינהּ להידחות.

בנסיבות אלו, אני סבור כי עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח הוא העונש הראוי וההולם את מעשיו החמורים של המבקש.

בנסיבות אלו אין לי אלא לשוב ולהפנות לדבריה הנוכחים של השופטת (כתוארה דאז) מ' נאור ברע"פ 2588/12 עבאסי נ' מדינת ישראל (29.3.2012): "אין מקום להגשת בקשות 'בדקה התשעים', מתוך תקווה כי קוצר הזמן יהיה בו כדי להביא לעיכוב ביצוע העונש. בהקשר זה ציינתי בעבר כי 'אפילו סברתי – ואין זו דעתי – כי בקשת רשות הערעור מצריכה תגובה של המדינה, לא הייתי רואה מקום לעכב את ביצוע עונש המאסר בלא קבלת המדינה לבקשה זו. הבקשה הוגשה ברגע האחרון, ומבלי שצורפה לה תגובת המדינה. אשר על כן, לא היה מקום לעכב את הביצוע על יסוד כפי שהוגשה' [...] כדאי שפרקליטיהם של מי שצפויים למאסר יזכרו כלל זה.". אשר על כן, הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 59747-12-13 גאנם ואח' נ' גאנם ואח' בפני כבוד השופט אמיר טובי התובעים 1. פלוני 2. המוסד לביטוח לאומי הנתבעים 1. מג'ד גאנם, ת"ז 305193641 2. "קרנית" - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ובעניין: המודיעה "קרנית" – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים הצדדים השלישיים 1. מג'ד ג'אנם, ת"ז 305193641 2. רחאב ג'אנם, ת"ז 57635757 3. המאם ג'אנם, ת"ז 55746739 פסק דין

בסיכום האישפוז שניתן לו עם שיחרורו מבית החולים שיבא ביום 21.8.2012 נאמר כי פגיעותיו של התובע כללו שברי מקסילה ומנדיבולה, שברי צלעות וחזה אוויר מימין שנוקז, קרע דרגה 2 של הכבד, קרעים קטנים בטחול ובכליה שמאל, שבר מרוסק של ירך ימין, חבלת פנים מורכבת שכללה שברי לסת תחתונה ועצמות הפנים.

...

לטענת התובע ד"ר נורמן קיפח אותו בקביעת הנכויות הרפואיות ומצבו "לא זכה להתייחסות רצינית". דין טענה זו להידחות.

בנסיבות, אני סבור כי ראוי לקבוע סכום גלובאלי בגין עזרת צד ג' לעבר, בסך 50,000 ₪.

  סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 1,294,294 ₪ וכן הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ. בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשפות את המל"ל בגין כל התגמולים שהלה שילם וישלם לתובע בסך 1,372,228 ₪ וכן הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ. אני מחייב את הנתבעים 1- 3 (צדי ג') לשפות את קרנית (המודיעה) במלוא הסכומים שתשלם לשני התובעים.

בנוסף, ישלמו הנתבעים הנ"ל לקרנית הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ. כלל הסכומים דלעיל ישולמו תוך 30 יום אחרת יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התובע הועבר באמבולנס לבית החולים רמב''ם בחיפה להמשך טפול ובקבלתו אובחנו חתכים מעל העיניים ושבר בלסת תחתונה משני הצדדים.

שכן, במסמך קבלתו לבית החולים רמב''ם (צורף לתיק המוצגים מטעם התובע) צויין 3 פעמים על ידי 3 רופאים שונים כי: "היה מעורב בתאונת דרכים כרוכב אופניים רכב דרס אותו" על כן, הסבירות כי באמבולנס שהוביל אותו מבית החולים האנגלי לבית החולים רמב''ם ביום התאונה לאור אופי פגיעתו שכללה גם פגיעת ראש יעשה התובע שקולי ''רווח והפסד'' ויבין כי עליו לשנות את הגרסה שנמסרה על ידי מאן דהוא ויגיע לבית החולים רמב''ם עם גרסה סדורה המותאמת לשיקולים אלו היא דחוקה למדי.

בעניינינו, מהות הפגיעה – חבלת ראש, שברים בלסת ואובדם שיניים כאשר התובע נזקק לניתוח ואושפז מס' ימים, והנכויות הזמניות שנקבעו לתובע לאחר התאונה למרות בסופו של יום נקבעה לו נכות מזערית - יוצרת את הסבירות הגבוהה כי אכן נזקק לעזרה בתקופה זו. לעניין שיעורו של הפצוי, וכמפורט בעיניין שושני הנ"ל, יש להעמיד את הסכום על שיעור נאות (שם, 279ז- 280א), ובהיעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובאלי לטובת התובע (ראה ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח’, פ"ד לט(1) 197, 205, וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד (3) 720, 730).

...

ככלל, עדותם של התובע ואמאל הותירו עליי רושם אמין ולא שוכנעתי מטענת הנתבעות כי התובע בדה את סיפור התאונה מליבו כאשר אמאל מסייעת לו. נסיבות התאונה התובע הצהיר בתצהיר הנזק על נסיבות התאונה (סעיף 4 לתצהירו): "ביום 18.4.08 נהגתי באופניים בכפר עילוט, נכנסתי לצומת פנימית בכפר והתנגשתי בג'יפ מסוג טויוטה מ.ר. 31-098-56 אשר היה נהוג על ידי הנתבעת 1 הגברת אמאל אבו ראס. אני נכנסתי לצומת T והתנגשתי בג'יפ אשר היה בתנועה, ונפלתי ליד הגלגל הקדמי השמאלי של הג'יפ" התובע נחקר במשטרה בנוגע לנסיבות התאונה וטען (נ/4): "בתאריך 19.4.08 בשעה 10:30 ברך בבוקר רכבתי על האופניים שלי ונסעתי בכפר שלי לא רחוק מהבית ונכנסתי באוטו בירידה. זה מה שאני יודע. הייתי יורד בירידה הגעתי לצומת ובצומת מצד ימין שלי בא אוטו שלא ראיתי אותי בגלל שיש קיר מצד שמאל של האוטו ומצד ימין שלי ואז נכנסתי עם האופניים שלי באזור גלגל קדמי שמאלי של האוטו נפלתי על הריצפה וזהו. לא ראיתי איך זה קרה כי הייתי מעולף. סיפרו לי שלקחו אותי לבית חולים. אני לא הייתי בהכרה". התובע נחקר על גרסתו זו והיא לא נסתרה.

המומחה ציין בחוות דעתו לגבי הצלקות כך: "צלקות בגבה מעל עין ימין ומתחת לסנטר שאינן בולטות ואינן כואבות וודאי שאינן מכערות או הגורמות לשינוי בצורת חלקי הפנים אך בגלל ריבוי הצלקות וגודלן גורמות לנכות מסויימת המתבטאת באחוזים לפי סעיף ביניים". קביעתו של המומחה שלא נחקר על חוות דעתו כי הצלקות אינן מכערות מקובלת עליי.

בהיעדר ראיה כלשהי בנוגע לזהות המסייעים אני סבור, כי נכון יהיה להעריך את הנזק בפרמטר זה באופן גלובלי בסך כולל של 5,000 ₪.

סוף דבר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 95,000 ₪ בצירוף שכ''ט עו''ד והוצאות משפט בסך כולל של 15,500 ₪.

העובדות אינן שנויות במחלוקת, ואלה הן – א. תאונת הדרכים מיום 27.5.20 הוכרה על ידי הנתבע כתאונה בעבודה.

ביום 8.2.21 הודיע הנתבע כי הכיר בפגיעה מיום 27.5.20 כתאונת עבודה וכי הפגימות שהוכרו הן: · חבלת ראש קשה · דמם מוחי פרונטאלי וסוב-ארכפיאידי מימין וכן דמם סוב-דורלי בטנטוריום דו"צ · חזה אוויר · שברי צלעות 5-6 משמאל · חבלת פנים · שבר בלסת תחתונה מנדיבולה ושברי שיניים · שפשופים בידיים, כתף וגב מימין וברגליים · חבלת ריאה ימנית · שבר עצם השכמה (סקפולה) · שבר פתוח בעצם הפיקה · שבר בבסיס הגולגולת בקונדיל אוקסיסטלי הימני ביום 19.5.21 פנה ב"כ התובע לפקיד התביעות והפנה את תשומת לבו לכך שעל פי סיכום האישפוז מבי"ח לוינשטיין סובל התובע מקשיי שינה וחרדה והומלץ על טפול שקומי וכן טופל על ידי רופא מומחה בתחום רפואת הכאב והומלץ על שימוש בקנביס רפואי.

...

המסקנה הינה כי במקרה שפקיד התביעות לא דחה במפורש את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לליקוי הרפואי אז עומדים בפני המבוטח שני מסלולים שונים, הן בדרך של ועדה רפואית והן בדרך של פנייה לבית הדין בתביעה להכרה בליקוי הנוסף שלא הוכר, אלא שעליו לבחור את המסלול בו ילך.

נדחית טענת הנתבע לפיה לאחר תום תקופת אי הכושר הסמכות לדון בפגיעה חדשה לעניין הקשר הסיבתי מסור לוועדה הרפואית.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין.

רעייתו של הנאשם הובהלה לבית החולים מקום שבו אובחנו מספר שברים בלסת התחתונה וחתך בלחי.

בטרם נדרש לענישה במקרי הריגה, נתאר ונאמר את הידוע, כי אין תשובה טובה לשאלה אם אכן מועילה לצימצום תאונות הדרכים הטלתם של גזרי דין מחמירים; אך כבר ציין הנשיא שמגר ברע"פ 4484/92 סיריה רפאל נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 76, 83 כי "הענישה של מעשי עבריינות מהותיים הקשורים לנהיגה בדרכים, היא חלק מרכזי ואף דומינאנטי בכל מאמץ לצימצום עבריינות תנועה". נזדמן לי לומר בפסק דין בתיק שעניינו גרימת מוות ברשלנות, כי "נוכח ההפקרות המרובה בכבישים, קיפודם של חיי אדם, השבר הנורא שאין לו מרפא ואיחוי הפוקד את מישפחות הקרבנות, ותחושת אין האונים החברתית אל מול המס שגובות תאונת הדרכים מחברה שאינה חסרה קרבנות בטרור ובקרב, מבקשים גם בתי המשפט לתרום תרומה צנועה בדמות גזרי דין מחמירים" (רע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

...

אשר לבקשת המאשימה לפסול את הנאשם מקבל או החזיק רישיון נהיגה, הגענו לכלל דעה כי יש לכך הצדקה, הגם שהנאשם אינו בעל הרכב, וישב לצדו של הנהג.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, בשקלול כלל הנתונים שבאו לפנינו, החלטנו להטיל על הנאשם את רכיבי הענישה שלהלן: תשע (9) שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר.

מצאנו לנכון להורות על חפיפת העונשים לנוכח פציעתו הקשה של הנאשם, מתוך התחשבות בלקיחת האחריות מצדו וייתור הליך מורכב של שמיעת ראיות להוכחת אשמתו.