שבר ביד כתוצאה מנפילה בריקוד

היא הובהלה לבית החולים איכילוב שם אובחן שבר בידה הימנית וידה הושמה בגבס.

וכן בת.א. (ת"א) 133632/01- מרגלית עינב נ' מרכז מתנ"ס קהילתי זיכרון יעקב (פורסם בנבו 1.8.08) לאור האמור, אם יוכח כי נפילתה של התובעת נגרמה מעצם הריקוד ללא כל סיכונים נוספים שיצר המפעיל, קרי הנתבעת 1, לא תקום לנתבעת אחריות שכן מדובר בתוצאה אפשרית וצפויה של הפעילות הספורטיבית על כל היבטיה.

י.ג) בהמשך בביקור אצל אורטופד צוין "אתמול נפלה ניחבלה שורש כף יד ימין" (עמ' 15 למוצגי התובעת) פחות מחודש לאחר הארוע פנתה התובעת אל הנתבעת והלינה על הארוע, אולם גם בתלונתה זו לא נמצא זכר למפגע נוזל או מים, וכל שנאמר הוא כי התובעת נפלה במהלך שיעור רקוד (עמ' 41 למוצגי התובעת).

...

סוף דבר אשר על כן אני דוחה את התביעה.

כפועל יוצא, ההודעה לצד ג' נדחית.

לסיכום כשנשאל: "ש. בעצם אין לך ולא היו לך תלונות סימונה ". השיב: "ת. נכון". התובעת תישא בהוצאות הנתבעות ובשכ"ט בא כוחן בסכום כולל של 9,950 ₪.

לטענת התובעת, במהלך שהותה באולם ביום 28.12.2005 היא החליקה, נפלה ונגרמו לה חבלות גוף שביטוין בשבר בשורש כף יד שמאל (להלן הארוע); עוד נטען כי הארוע היתרחש בנסיבות שמקימות חבות של הנתבעות כלפיה.

בכתב-התביעה המתוקן שעל-יסודו התברר ההליך לא הובאה אלא גרסה עמומה, נטולת פרטים וכוללנית על-אודות טיבו ומהותו של הארוע בו ניפצעה התובעת, בזו הלשון: "התובעת תטען כי במהלך הארוע עת שהתה באולם החליקה ונפלה וכתוצאה מכך נגרמו לה חבלות גוף אשר יפורטו בהמשך" [שם, בסעיף 7].

עדות שונה על נסיבות עזיבתה של התובעת את השולחן ניתנה על-ידי ברדה; היא ביארה, בעדותה הראשית, כך: "[...] כאשר כבר נמצאנו בתוך האולם ישובים ועת התכוונו לקום לרקוד, ראיתי את הגב' מלכה גאנח, חברתי קמה מכסאה החלה ללכת לכיוון הרחבה והחליקה ומיד התגודדו סביבה אנשים וניסו להרימה" [סע' 2 ב-ת/3].

...

סעיף 41 בפקודת הנזיקין, שנסב על 'חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו', מורה כך: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה". הנטל להוכיח את מלוא התנאים שבהתקיימם תהא להוראת דין זו תחולה מונח לפתחו של תובע שמבקש להיתלות בה; תנאים מקדמיים אלה לא הוכחו על-ידי התובעת כהוא זה. סעיף 41 קובע שלושה תנאים מצטברים להחלתו: "הראשון, כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לאירוע נשוא התביעה; השני, כי הנזק נגרם ע"י נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע; השלישי, כי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה. רק אם יוכיח התובע את התקיימותם במצטבר של שלושה התנאים האמורים, יועבר נטל השכנוע לכתפי הנתבע כי אין לייחס את קרות האירוע לרשלנות מצדו [...]" [ע"א 813/06 ג'ונס נ' בית הספר האזורי עמק החולה, בחלק ב(5) (2008), ההדגשה במקור.

סיכומם של דברים התביעה נדחית אפוא.

התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד כולל מע"מ בסך של 11,700 ₪, שניהם בערכי יום פסק-הדין, כל זאת תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא לה פסק-הדין.

מטעם התובעת: ד"ר תומר קרבאל, שהעריך כי התובעת סובלת מנכות צמיתה בשיעור 15% בגין פגיעה בשורש כף יד שמאל ולפי ס' 41(10)ג לתקנות המל"ל, ובנוסף – 10% נכות צמיתה לפי ס' 37(8)ב לתקנות המל"ל, לאחר שבר בחוליה עם מיגבלת תנועה מותנית.

המוצגים שהגיש ב"כ הנתבעות מלמדים על שורת נפילות: בהודעה על פגיעה בעבודה שהוגשה למל"ל בעיניין ארוע מיום 28.1.1992 נרשם: "ביציאה מהעבודה בכולבו 2000 הרצליה, נתקלה במדרכה שהיתה בתיקון ונפלה על צנור חתוך". במוצג נ/3 – הודעה על פגיעה בעבודה מיום 17.7.1994 - נרשם: "נכנסה לשקם, לאחר שהמנקה סיימה לשטוף את הריצפה ובמהלך עבודתה החליקה ונפלה". במוצג נ/4 – תביעה לתשלום דמי תאונה בגין ארוע מינואר 2004 - נרשם: "בביתי קיימת מרפסת שמש. באותו יום הפגיעה ירד גשם והרצפה היתה רטובה ולא הבחנתי בכך. יצאתי החוצה ואז החלקתי בעוצמה ונפלתי בישיבה". התובעת אישרה בחקירתה כי היא סובלת מבעיה של הרדמות רגל ימין: "... אני נבדקת כל פעם, רגל ימין נרדמת כתוצאה מעמוד השידרה בלי הודעה מוקדמת. אני עוצרת אם אני נוהגת אני מיד עוצרת, אני משתדלת לא לנהוג. קורה לי מידי פעם שאני מוועדת ואני משתדלת לעצור והפעם לא הצלחתי לבלום, לפני שבועיים נפלתי ושברתי את היד" (פ' ע' 4 ש' 31-28).

בחקירתו סיפר כי בתה של התובעת הגיעה אליו למשרד, "ואמרה לי שאמא שלה אמרה. היא נישאלה אם צריך אמבולנס והיא אמרה שלא כי הם יפנו אותה. נתתי לה כרטיס ביקור ואמרתי לה שנעלה לאולם לראות מה קרה. בדרך מהאולם למשרד יש שביל גישה ושאלתי אותה ממה היא נפלה ואז היא אמרה שהם רקדו ברחבת הריקודים והתובעת הסתובבה וככל הנראה קיבלה מכה" (פ' ע' 23 ש' 29-26).

...

שאלת החבות לאחר עיון בתשתית הראייתית, אני קובעת כי סיבת נפילתה של התובעת לא הובררה באופן מספק לצורך קביעת ממצאים והטלת אחריות.

על רקע הסתירה הפנימית בעדות התובעת בכל הקשור למסלול הליכתה, ובשים לב לעדויותיהן של גב' דורין וגב' שרון שנסקרו לעיל, אני סבורה שאין די בעדותו העמומה של מר אבישר כדי לפזר את הספק בדבר סיבת הנפילה.

התביעה נדחית.

התובע פנה למחרת היום לטיפול רפואי, שם התברר לו כי כתוצאה מהנפילה על כף ידו נגרם לו שבר בשורש כף היד הימנית.

עדותו של התובע: בסעיף 3 לתצהיר העדות שלו מתאר התובע את התאונה כדלקמן: "לפתע, במהלך הארוע, החלקתי על רצפת רחבת הריקודים, ונפצעתי בידי (להלן-"התאונה").

...

אך השאלה היא האם היתה לה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע בעת אירוע המקרה? סבור אני שהתשובה לכך היא שלילית, מהסיבות שיפורט להלן.

האם יכלה התובעת למנוע את התאונה: שאלה היא האם התובעת עשתה כל אשר יכלה לעשות באופן סביר על מנת למנוע את התאונה? סבור אני שהתשובה לכך היא חיובית.

לאור כל האמור לעיל סבור אני שיש לדחות את תביעת התובעת, ובעקבותיה את ההודעה לצד ג'.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: בתיק אז' 3331/06: 1) אני דוחה את התביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעות; 2) התובע ישלם לנתבעות, ביחד ולחוד, כדלקמן: א) את הוצאות המשפט בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; ב) שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בתיק אז' 3331.1/06: 1) אני דוחה את ההודעה לצד ג' שהגישו הנתבעות כנגד הצד השלישי; 2) הנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לצד השלישי כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; b. שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

לדבריה, ביום הארוע נכחו ברחבה ובמרכז גם אנשי כוח עזר ואחיות ממחלקות אחרות במרכז, וכולם השתתפו בריקודים שנערכו בכל שטח הרחבה במהלך הארוע, לרבות התובעת.

בטופס שהגישה התובעת למל"ל בדבר הודעה על פגיעה בעבודה, ביום 22.8.03, היינו, יומיים בלבד לאחר קרות התאונה, בסעיף ג', בצד הכותרת "תיאור הפגיעה", כתבה התובעת "בעת חלוקת האוכל לקשישים שבמחלקה החלקתי, שבר בכף יד ימין". בטופס תביעה לקביעת דרגת נכות מהעבודה מיום 4.11.03, נרשם בצד הכותרת "פרטים על הפגיעה": "בזמן חלוקת א. ערב למטופלים החלקתי ונפלתי". 2.

עת נחקרה התובעת על דוכן העדים, נתבקשה להסביר את השוני בין הגרסאות למהלך קרות התאונה והשיבה כי לא התבקשה לתאר בטפסים ובמסמכים השונים, לרבות טופס תביעה למל"ל כיצד נפלה, כי דווקא כן ציינה כי נפלה כתוצאה מטיפוס על המסלעה אך אינה יודעת מדוע לא נרשמו הדברים [עמ' 32, ש' 12-19, עמ' 33, ש' 4, עמ' 34, ש' 9-11].

...

לאור זאת אני סבורה כי מידת אחריותה של התובעת לתאונה הינה משמעותית ביותר, לא רק בכך שיצרה את הסיכון ובכך חרגה מהוראות המעביד, אלא בעיקר משום שסיכנה את עצמה למצער בפזיזות ובכך גרמה במישרין להתרחשות התאונה.

אשר על כן, באתי למסקנה כי דין תביעתה של התובעת להדחות וכך אני עושה.

סוף דבר התביעה נדחית.