שבץ מוחי שנגרם לאחר ויכוח כאירוע תאונתי

להלן השאלות ותשובות המומחה, בהתאמה: א. מהו הליקוי שאובחן אצל התובע ביום 06/11/2019 או בסמוך לכך? "מר שטרית לקה בתאריך 6/11/2019 בשבץ מוחי אסכמי עם חולשה בפלג גוף שמאלי והפרעות בדיבור." האם לדעתך קיים קשר סיבתי בין הארוע החריג, כפי שתואר בסעיף 3 לעיל, לבין הליקוי אשר אובחן אצל התובע? תשומת לב המומחה לכך, כי סמיכות הזמנים בין הארוע בעבודה, לבין הופעת הליקוי, היא מן הסממנים מהם ניתן להסיק על קיומו של קשר סיבתי בין הארוע לבין הליקוי.

שעתיים אחרי זה היה ויכוח בינו לבין מנהלו בשעה 6:45 שגרם לו לארוע החריג המתואר למעלה.

רביעית, בכל הנוגע להלכה הפסוקה בדבר אי היות הרישומים הרפואיים חזות הכל, הרי מדובר בהלכה אשר עניינה הוכחת ארוע תאונתי על אף קיומם או היעדרם של רישומים רפואיים, דבר אשר אינו רלוואנטי לעניינו של התובע, זאת משאין מחלוקת בדבר קיומו של ארוע חריג ביום 6/11/19 .

...

עוד טען התובע כי סמיכות הזמנים בין האירוע החריג לבין בואו של השבץ המוחי מצדיקה בנסיבות אלה הפניית שאלות הבהרה, אפילו בניסוח שונה מזה העולה מבקשתו, וכי מסקירת הפסיקה עולה כי לעיתים המסקנה המשפטית בדבר קיומו של קשר סיבתי שונה מזו הרפואית, שכן לבית הדין סמכות ההכרעה.

אלא המומחה הפנה לסיכום האשפוז בו צוינה, בין היתר, תלונה בדבר "כבידות בפלג גוף שמאל" שהתחילה משעה 05:30, ותו לא. בנוסף, ברור כי אין מקום להפנות למומחה שאלה אשר בבסיסה עומדת "הנחה" לפיה הרישום בסיכום האשפוז אינו נכון.

כמפורט לעיל, הלכה פסוקה היא כי בית הדין סומך את ידו על חוות הדעת של המומחה הרפואי שמונה על ידו ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. מעיון בחוות דעתו של המומחה שוכנענו כי יש לאמץ את עמדתו וכי אין נימוק המצדיק סטייה ממנה.

לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

התובע עתר לקבלת תגמולי ביטוח בגין שבץ מוחי שניגרם לו בגין ארוע מיום 19.12.16, "לאחר שבמהלך ויכוח עם לקוח במשרדו מלווה בטילטולי כתף נמרצים מצד הלקוח" (להלן: הארוע).

החברה תשלם סכום ביטוח חלקי מסכום הביטוח המלא הנ"ל, המתאים לשיעור המפורט להלן, במקרה של נכות חלקית ותמידית של המבוטח כתוצאה מתאונה אשר בעקבותיה נגרם למבוטח: - איבוד גמור ומוחלט של: - .

...

פסק הדין (היחיד) שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 3441/06 חיא דוד נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [27.02.2008] (להלן: עניין חיא דוד), קבע כך (בפסקה 7): "הפרשנות הנכונה של הפוליסה מובילה למסקנה כי היקף הכיסוי בגין נכות מוגבל למקרים בהם נגרם למבוטח אובדן מוחלט של איבר מאברי גופו בין אם מדובר באובדן אנטומי ובין אם מדובר באובדן פונקציונלי של יכולת תפקודו של אותו איבר. אובדן חלקי של יכולת התפקוד של האיבר, אינו מספיק כדי לענות על ההגדרה בפוליסה של נכות צמיתה...". מדובר אמנם בפסק דין מנחה בסוגיה זו, אולם לא בתקדים מחייב, וחרף אותה פסיקה, ולמרות שמרבית פסקי הדין אימצו את עמדת הנתבעת, קיימים פסקי דין שהגיעו לתוצאה הפוכה, לרבות לאחר שניתן פסק הדין בעניין חיא דוד (ר' למשל, ת"א (שלום רמלה) 5233-03-18 פלונית נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [12.05.2018]).

סוף דבר הבקשה לסילוק התביעה על הסף, נדחית.

בהעדר הסכמה כוללת, מוצע כי הצדדים ינסו להגיע להסכמה בנוגע לשיעור נכותו של התובע, שכן בהעדרה, אין מנוס ממינוי מומחה מטעם בית המשפט, בשים לב פער בין קביעות מומחי הצדדים.

בעב"ל 203/10 הרצל סרוסי – המוסד לביטוח לאומי (מיום 16.5.11), דן בית הדין הארצי בשאלת הוכחת קיומו של ארוע מוחי כתאונת עבודה ובהחלת הסיפא לסעיף 83 לחוק וקבע - "כאשר מדובר בתאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין, כגון תאונה שגרמה לאוטם בשריר הלב או לשבץ מוחי, ולאחר שהוכח עובדתית כי היתרחש ארוע חריג בעבודה, ממנה בית הדין מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין הארוע החריג לבין הליקוי הרפואי של המבוטח. ככל שקיים קשר סיבתי כאמור, ועל פי האמור בסיפא של סעיף 83 לחוק, על המומחה הרפואי ליתן דעתו בשאלה האם השפעת הארוע בעבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. יודגש, כי הנטל להוכיח כי השפעת הארוע החריג על קרות האוטם המוחי היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים מוטל על המוסד לביטוח לאומי. אם יעמוד המוסד לביטוח לאומי בנטל זה, לא יוכר האוטם המוחי כפגיעה בעבודה" (ההדגשה לא במקור – י.ש).

מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי דברים נוספים ומשמעותיים הטרידו אותו קודם הארוע; כי לא ישן לילה קודם בגלל בעיות עם גרושתו; כי היה ויכוח איתה לגבי מימון חתונתו של בנו, וכי היה לחוץ מבחינה כלכלית עוד קודם לארוע הנטען.

...

יג. מכל האמור לעיל עולה כי אכן הרב בלוי העיר לתובע על כך שהכניס פועל ערבי ללא ליווי.

בנסיבות אלו – אין מנוס מדחיית התביעה, ומשלא נמצא אירוע חריג – אין מקום להעביר את עניינו למומחה רפואי.

סוף דבר: מכל האמור לעיל - התביעה נדחית.

ביום 21/4/05 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין ארוע תאונתי בעבודה מיום 5/8/02 ואשר בעקבותיו לקה התובע לטענתו בארוע מוחי בגינו אושפז בביה"ח הלל יפה ב-6/8/02 (ראה מיסמך נ/1).

בטופס התביעה תיאר התובע את נסיבות פגיעתו כדלקמן: "כתוצאה מלחץ נפשי כבד מאוד ויחסי עבודה מעורערים ביותר לרבות ריבים ודעות רבים ביותר בניסיון לנשל אותו מתפקידו אותו ביצע ללא דופי במשך 25 שנה, ולאחר ויכוח שאירע מספר שעות לפני כן עם מזכיר המועצה אירע לו שבץ מוחי". (ראה מיסמך נ/1).

בתאריך 14/12/05 דחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק כי האירוע המוחי שבו לקה התובע, לא נגרם עקב ארוע כלשהו בעבודה אלא רק עקב מצב בריאותו.

...

לאחר וראינו ושמענו את כל עדיי התביעה ועד ההגנה-אנו קובעים, כי לא ניתן לסמוך על "זכרונם" של עדיי התביעה בתיק זה ביחס למועד האירוע.

טענת התובע כי ניתן למחוק רישומים של נוכחות מהכרטיס המגנטי הממוחשב אינה מקובלת עלינו.

התובע מנסה כאן להפוך את האירוע המוחי שבו לקה לתאונת עבודה למרות שלא היה כלל בעבודה במועד הנ"ל. לאור כל האמור לעיל-התביעה נדחית בזאת.

] אשר לסמיכות הזמנים בין מועד הארוע החריג לבין מועד הופעת האוטם נקבע כי "על מנת שאירוע מוחי יוכר כתאונה בעבודה מן ההכרח להוכיח קרות ארוע חריג בחיי התובע בסמוך לפני קרות הארוע המוחי. סמיכות זמנים זו נידרשת לאור ההלכה שגובשה על ידי בית הדין בהסתמך על חוות הדעת הרפואיות שקבל לפיהן - רק אם האירוע המוחי מתרחש בסמוך לאחר הארוע החריג בעבודה, בטווח של פחות משבוע ימים ביניהם, אפשר שיתקיים קשר סיבתי בין השניים"[footnoteRef:2] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

'שיא' החריגות והלחץ בו היה שרוי התובע בא לידי ביטוי בעובדה כי גם בשלב שהתובע סבל מטשטוש ראייה ולחצים בראש בזמן נהיגה, מצב רפואי אשר סיכן אותו ואת הנוסעים באוטובוס, התובע שהה להוראות הסדרן והמשיך בנהיגה מחשש לפיטורין/ הוצאה לחל"ת. לעניין זה נוסיף, כי המשך ביצוע העבודה בזמן שהתובע חש ברע וזאת לאור הוראת הממונים ומחשש לפיטורים גרמה לעיכוב בפניית התובע לקבלת טפול רפואי.

בטופס התביעה אף לא הוזכר ויכוח חריף בין התובע לבין הסדרן בעיניין זה. כל שצוין בטופס התביעה הוא: "שבץ מוחי בעת ביצוע קו 150 מירוחם לבאר שבע של החברה, הורגש לחץ רב בראש ואיבוד ראיה פיתאומי. הודיע על כך למנהל ונאמר לו לגשת לרופא ולחזור לעבוד. משהגיע לקופת החולים כבר איבד הכרה ופונה לבית החולים". ערים אנו לעדותו של התובע כי מי שמילא את טופס התביעה היה בנו וכי הבן מילא את הטופס לאחר ש"דיבר עם ברוך ועם גילה ועם עוד הרבה והם אמרו לו מה קרה בדיוק ולפי זה הוא מילא את התביעה"[footnoteRef:11].

...

לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את טענת הנתבע שלפיה מדובר במתח מתמשך ולקבוע כי העימות שהתנהל בין התובע לבין הסדרן ביום 23.3.2020 והיחס המזלזל והמשפיל מצידם, אשר לא היה דבר שבשגרה, הינם בגדר אירוע חריג בעבודת התובע ולמנות מומחה רפואי מטעם בית הדין אשר יתבקש לבחון את שאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע החריג לבין האוטם המוחי בו לקה התובע.

התנהלות זו מלמדת אף היא על הלחץ החריג בו היה מצוי התובע ביום 23.3.20 לאור החשש מפני הוצאה לחל"ת. כאמור לעיל, שוכנענו, כי מעבר לחריגות העבודה בימים שביום 15.3.20 ועד ליום 23.3.20, הרי שגם העיכוב בפניה לקבלת הטיפול הרפואי לאור דרישות מקום העבודה הינו בגדר אירוע חריג.

] סוף דבר המסקנה מכל האמור לעיל הינה, כי על אף שלא הוכח הוויכוח הראשון ביום 23.3.20 ועל אף שהתובע היה נתון בלחץ חריג החל מיום 15.3.20 ועד ליום 23.3.20, אין בלחץ האמור שנמשך על פני מספר ימים כדי לעלות כדי "מתח מתמשך". בדומה לנפסק בענין תשתש גם בענייננו, באותם ימי לחץ בעבודה, לא נשמרה אותה רמת חריגות.

לאור כל האמור, הננו קובעות כי יש לראות באירוע מיום 15.3.20 ועד ליום 23.3.20 כאירוע חריג הנמשך על פני ימים אחדים ולמנות מומחה מטעם בית הדין לבחינת סוגיית הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין האירוע המוחי בו לקה התובע ביום 23.3.20, על סמך העובדות הבאות: התובע יליד 1956, מתגורר בעיר דימונה.