שאלת יחסי עובד ומעביד באמצעות חברת כוח האדם

בע"ע (ארצי) 410/06 המוסד לביטוח לאומי – ראיד פאהום (02.11.2008) אמר בית הדין הארצי מפי השופט שמואל צור את הדברים הבאים: "יציבות מול תחלופה – עיקרון הזמניות המונח ביסוד העסקת עובדים באמצעות קבלני כח אדם משרטט מודל לפיו חברת כוח האדם היא המעסיק הקבוע והיציב בעוד המשתמש הוא הגורם המתחלף. כך, עובד של חברת כוח אדם יכול למצוא עצמו מועסק פרק זמן אצל משתמש אחד ולאחר מכן אצל משתמש אחר ולאחר מכן אצל משתמש שלישי ורביעי. זה המצב הטבעי והנכון היכול להצביע על חברת כוח אדם כמעסיק האמתי. עם זאת ישנם מצבים בהם עיקרון זה נשכח, משתבשים הדברים ומתהפכות היוצרות: מדובר באותם מצבים בהם, במקום שחברת כוח האדם הוא העוגן היציב והגורם המשתמש מתחלף מעת לעת, נוצרת מציאות לפיה חברת כוח האדם היא המתחלפת והמשתמש הוא הגורם היציב. זהו הפוכו של המצב הטבעי של העסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם ומתאים לו הדימוי הציורי הקולע של "זנב המכשכש בכלב". אכן, להעסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם יש מסגרת וגבולות ומשעה שאלה נפרצים ונשכחים עקרונות הבסיס, תבחן מתכונת העסקתו של עובד על פי המצב שנוצר בפועל ואפשר שייקבעו יחסי עובד – מעביד בשונה מן המתכונת שנקבעה בין הצדדים מלכתחילה.

לצד זאת הודגש בפסיקה כי גם כאשר מדובר ביחסי עבודה, נקודת המוצא היא שיש לתת תוקף לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד ולא די בכך ש"עולה תמונה מדאיגה" בנוגע לאופן שבו העסיקה חברה את עובדיה כדי להביא להרמת המסך (בר"ע (ארצי) 52353-08-16 א. ב. טוקו שף בע"מ - ADMARIAM GAVR NEGOUSE (13.11.16; להלן: עניין טוקו שף; וראו גם עניין מיארה).

...

מכאן שנכון היה להגדיל באופן משמעותי את הפיצוי בגין הפגמים בתלושי השכר, אלא שלא ניתן לחרוג מהסכומים שנתבעו על ידי המערערים, ועל כן, אנו קובעים שהחברה תשלם לכל אחד מהמערערים את הסכומים המרביים שנתבעו על ידם : עבדאלרחים – 2,200 ₪, היינו תוספת של 700 ₪.

לטעמנו, בנסיבות אלה הפיצוי שנפסק ניצב מתחת לרף שזכאים לו המערערים.

סוף דבר – למעט הפיצוי בגין הפגמים בתלושי השכר ואי מתן הודעה לעובד, כמפורט בסעיפים 30 ו-31 לעיל, הערעורים נגד החברה, קטו וחדיג'ה – נדחים.

התובעת הוצבה לעבוד בנתבעת על ידי חברות כוח אדם שונות מכוח התקשרויות בין הנתבעת לחברות אלה, וביניהן: חברת לב השחר בע"מ, גולדן קלין בע"מ, ויינר בוריס, אורביט משאבי אנוש בע"מ. המחלוקת העיקרית בין הצדדים טרם כניסה לעובי קורת הזכויות הנטענות מתייחסת לשאלת חלותם של יחסי עובד מעביד – האם כטענת הנתבעת לא היתקיימו בינה לבין התובעת יחסי עובד מעביד משהתובעת הוצבה בנתבעת באמצעות חברת כוח אדם כאשר בתום 9 חודשי העסקה סירבה התובעת להיקלט כעובדת הנתבעת או שמא, כטענת התובעת, יש לראות בנתבעת כמעסיקת התובעת בתום 9 חודשי העסקה ממועד תחילת העסקת התובעת.

...

סוף דבר מהטעמים המפורטים לעיל תביעת התובעת מתקבלת ברובה.

התביעה לפיצויי פיטורים מלאים נדחית כמו גם התביעה לפיצוי בגין היעדר הודעה על תנאי העסקה .התביעה לדמי חגים מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: חלף הפרשות לפיצויי פיטורים בסך של 10,571 ₪.

דיון והכרעה השאלה הראשונה העומדת בפנינו הנה האם הנתבעת היתה מעסיקתו של התובע.

באותו ענין התובע, עובד זר, הועסק כ"דייג" במחלקות הדגים בסניפי שופרסל, כאשר שופרסל טענה שהיא לא היתה מעסיקתו של התובע וכי הוא הועסק על ידי חברת כח אדם.

עוד הודגש כי "מערכת יחסי עבודה אינה דבר שניתן לסחור בו או לאיין את קיומו באמצעות תניה חוזית כזו או אחרת, כך שלא די להציב "חיץ" פורמלי בין העובדים לבין המעסיק לצורך העברה מלאכותית של מחויבויות המעסיק לצד שלישי.

משכך, ככל שבית הדין משתכנע כי אין לפניו העסקה אותנטית ולגיטימית באמצעות קבלן כוח אדם - אין בהוראות החוק כדי לשלול קביעה בדבר יחסי עובד-מעסיק ישירים עם ה"משתמש" גם טרם חלוף תשעת החודשים ומיום ההעסקה הראשון, בהתאם לנסיבות העניין.

...

בסיכומי הנתבעת נטען, כי התובע לא מסר גרסה עובדתית לעניין אי קבלת הודעה על תנאי העסקה ועל כן דין טענתו להידחות.

התנהלות הנתבעת בכל הקשור להעסקתו היתה בחוסר תום לב ועל כן, אנו מקבלים את תביעתו ברכיב זה וקובעים כי על הנתבעת לשלם לו את מלוא סכום התביעה בגין רכיב זה בסך 5,000 ₪.

סוף דבר בהתאם למפורט לעיל נתבעת תשלם לתובע כדלקמן- 40,612.5 ₪ בגין שעות נוספות ותוספות על פי צו ההרחבה בענף הפלסטיקה.

נוכח מתכונת העבודה בתחנה, כפי שזו התבררה בעדותו של מר קלברס, והעובדה שכל עובדי התחנה (בין שהם מועסקים ע"י הרכבת בין שהם מועסקים ע"י קבלן ובין שהם מועסקים ע"י חברת כח אדם) נתונים לשליטה, למרות ולפיקוח של מנהל התחנה, ניתן לקבוע, כי על הנתבעת 3 חלות חובות של מעביד כלפי התובע.

גם אם לא הייתי מגיעה למסקנה כי מתקיימים בין התובע לנתבעת 3 יחסי עובד - מעביד במישור דיני הנזיקין, הרי בהתאם להלכה הפסוקה "עדיין הייתה חלה חובת זהירות בין צדדים אלה, שכן זו חלה גם כלפי אדם המבצע עבודה עבור אחר, אף שאיננו בגדר עובד שלו" (ענין והבי בעמ' 15 פיסקה 13 וכן ע"א 2898/04 אריה שירותי כוח אדם נ' צמנטכל, פורסם 29.11.05 – סעיף 16 והאיזכורים שם).

מר קלברס גם לא חזר על הטענה בשום שלב במהלך עדותו, למרות שנשאל מספר פעמים לגבי עבודה על סולם בתחום התחנה (ראה למשל עמ' 63 ש' 16, ש' 26).

...

את תגמולי הביטוח ששילם וישלם התובע 2 לתובע 1 בסך של 880,000 ₪, יש לנכות מהפיצוי לו זכאי התובע 1.

סוף דבר א. התביעה נגד הנתבעת 1 נמחקת.

בנוסף תשלם הנתבעת 3 לתובע 2 סך של 792,000 ₪.

בפנינו תביעה העוסקת בשאלה האם בין התובע שהוצב במינהל הרכב הממשלתי במשרד האוצר לבין המדינה שררו יחסי עובד מעסיק או שהוא הוצב במדינה במסגרת מיקור חוץ אותנטי למתן שירותי מחשוב, כשהמעסיקה שלו היא חברת "ג'ון ברייס". בהתאם לתשובה לכך יש לקבוע האם התובע זכאי לתשלום זכויות כעובד מדינה.

כאשר מדובר בהעסקה באמצעות חברה למתן שירותים, להבדיל מהעסקה באמצעות חברת כוח אדם, אין משך הזמן (גם אם הוא ממושך) יוצר יחסי עבודה בין העובד למשתמש בודאי שעה שהעובד מועסק בתפקיד שנעשה לגביו מיקור חוץ.

...

על כן, ממילא הוראות החוק כאמור אינן רלבנטיות למקרה זה. משקבענו כי אין לקבל את התביעה למתן סעד הצהרתי להכיר בתובע כ"עובד מדינה" כל שכן כ"עובד קבוע" – דין התביעה לתשלום הזכויות הכספיות הנובעות מכך, להידחות.

גם בעניין זה דין התביעה – דחייה.

רביעית, התובע אינו זכאי לתשלום בגין עבודה שכלל לא בוצעה על ידו בהיעדר מקור חוקי לחיוב בתשלום זה. סוף דבר התביעה נדחית.