בראיון עבודה שהתקיים עם סגנית מנהל הסניף, נישאלה התובעת האם היא בהיריון והשיבה בחיוב.
רשת שופרסל – טענה אף היא כי התובעת אינה אשה תמימה, וכי מדובר באישה, "אשר גילתה דרך קלה להתעשר, מבלי לעבוד בפועל, ועברה, בשיטתיות, ממעסיק פוטנציאלי אחד לאחר, בעשותה שימוש בטכניקת הקלטה, בחוסר תום לב מובהק, בעודה מכניסה מילים לפיו של המוקלט בלא יודעין", וכי התביעה הוגשה כנגד שלושה נתבעים בלבד, שכן אותם היא הצליחה להפיל בפח, כאשר, "סביר מאוד, ברמה גבוהה של וודאות, כי במסע ההקלטות הוקלטו עוד מספר כזה או אחר של מעבידים פוטנציאליים, אשר, "לרוע מזלה" של התובעת, הסכימו לקבלה לעבודה, חרף הריונה.
את אומרת שאז לא ידעת, מתי הבנת שיש בעיה חוקית? מי הסביר לך את זה?
בימים שאחרי השיחה עם עריית בני ברק, בעלי שלומד ראיית חשבון בבר אילן אצל עוה"ד ליאת תבל המייצגת אותי פה היום, והיה לו שיעור בדיני עבודה, הם הגיעו לנקודה הזאת של הפליית נשים והוא חזר הביתה וסיפר לי את זה. ביקשתי ממנו שישאל אותה ויתייעץ איתה.
...
לסיכום – טענותיה של התובעת כלפי העירייה עולות בקנה אחד עם עדותה בפנינו – עדות אותה מצאנו אמינה וסדורה.
בהביאנו בחשבון את נסיבות המקרה כפי שאלו תוארו לעיל, מצאנו כי זהו המקרה בו יש לפסוק פיצויים בגין נזק לא ממוני.
"
לטעמנו, אין הדעת סובלת מצב שכזה, וזהו אחד המקרים המובהקים של פגיעה שבית הדין לעבודה צריך לומר את דברו בקול רם וברור.
לאור נסיבות המקרה, ולאור הפגיעה הבוטה בתובעת כאשה וכעובדת, מצאנו לפסוק לטובתה בגין נזק לא ממוני סכום כולל בסך 30,000 ₪, קרי, 10,000 ₪ מכל אחת מהנתבעות.
