שאלות הבהרה לחוות דעת מומחית בנושא חשיפה לצבע

שאלה 4: לאור נתונים אלה נשא לשקול בשנית את עמדתך, האם ניתן לקבוע בסבירות מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עסוקו של המנוח למחלה שגרמה למותו? תשובה: דעתי בנושא זה לא השתנתה.

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עבל 1035/04 ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי (6.6.05); עבל 64257-12-14 יהוד נ' המוסד לביטוח לאומי (9.8.16)); שנית על פי התרשמותנו, המומחה היועץ הרפואי ביסס היטב את חוות דעתו על מחקר רפואי עדכני, ובין היתר בעקבות שאלות ההבהרה שהופנו אליו הוא תיקן ועידכן את חוות דעתו.

מעבר לכך שכבר הבהרנו שאין ליתן להסתמכות שכזו שום משקל ראייתי, נציין שלא מצאנו סתירה מובהקת או דבר מה אחר בתשובה שנתן המומחה שם כדי להוביל למסקנה מובהקת שמסקנתו כאן אינה נכונה, וודאי שלא ניתן להגיע למסקנה שכזו מבלי שכל התיק השני מצוי בפנינו; ולבסוף חוות דעתו של המומחה היועץ הרפואי מטעם בית הדין היתה שיש לייחס לחשיפה התעסוקתית לצבע כ- 33% (שליש) מכלל ההשפעה המסרטנת, הרבה מעל רף עשרים האחוזים שנקבע בפסיקה.

...

להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו, תוך שנידרש תוך כדי כך לטענות הנתבע הסבור אחרת, ונסביר מדוע אין בידינו לקבלן: ראשית המומחה-היועץ מטעם בית הדין סבר כי עלה בידי התובעים להוכיח את יסוד "ההשפעה המשמעותית". הלכה פסוקה היא, כי בית דין זה נוהג ליתן משקל רב לחוות דעת המוגשות על ידי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, בהיות האובייקטיביות שלה רבה יותר.

דהיינו, קיים במקרה שלפנינו "מרווח" משמעותי המחייב מסקנה שגם אם המומחה היועץ לא נתן משקל מספק ל"היסטוריית העישון" של המנוח במסגרת הערכתו את "מאזן ההשפעות המסרטנות", ונכון היה על פי הידע הרפואי הקיים לתת לו משקל משמעותי יותר, עדיין מדובר במקרה שבו עמדו התובעים במובהק בנטל ההוכחה שהיה מוטל עליהם.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

מסקנות המומחה בחוות דעתו היו, כי קטיגוריית המוצר של אבטיחים ללא גרעינים כשלעצמה איננה "סוד מסחרי" השייך למערערת, היות וישנן חברות זרעים נוספות שמתחרות במערערת בתחום זה; כי המערערת לא הראתה ידע וניסיון קונקריטיים שהם בגדר "סוד מסחרי" השייך לה; כי הראיות שהציגה המערערת אינן מספיקות כדי להראות "דמיון מהותי" בין זן האקסטזי שלה לזן הקלאסיקו של המשיבים; כי הזן, שתאורו נימסר על ידי המשיבים, שונה מזן המערערת במספר תכונות גנטיות מהותיות של הפרי ובכלל אלה: גודל הפרי, עובי הפסים החיצוניים שעל הקליפה, עובי הקליפה והצבע הפנימי; כי ההבדלים המהותיים הללו אינם מצביעים על שימוש ב-"קוי הורים" (או "זרעי יסוד") של האקסטזי; כי המערערת לא הביאה ראיות המלמדות על כך שהמשיבים משווקים זן דומה או זהה לזן האקסטזי; כי המערערת לא ידעה להצביע על "סודות מסחריים" שבהם עשו המשיבים שימוש ועל האופן שסודות אלה באו לידי ביטוי בזן המשיבים; כי שיטות הטיפוח של זרעי האבטיחים ללא גרעינים, שתוארו בתצהירי הצדדים הנן מוכרות וידועות ואינן "סוד מסחרי". זאת להבדיל מן האופן שבו הן מיושמות בתהליך הפיתוח; כי שיטות העבודה שתוארו על ידי ורדי בתצהירו, יכולות לאפשר פיתוח זני אבטיח ללא גרעינים תוך 3 שנים ולאפשר הפצה, בכמות מסחרית מוגבלת, תוך פרק זמן זה; כי במועד סיום עבודתו עמד לרשות ורדי ידע מקצועי שהיה פועל יוצא של ניסיונו המקצועי; כי בשוק החופשי נמכרים "זרעי יסוד" של אבטיח ללא גרעינים, שאיפשרו לורדי לטפח את הזן שמשווקת המשיבה; כי הידע המקצועי שלו אפשר את טיפוחו תוך 3 שנים וכי הראיות שהציגו המשיבים אינן מספיקות להראות שתהליך הפיתוח שלהם היה עצמאי לחלוטין ולא נעשה במהלכו שימוש בידע או בניסיון קודם שמקורו במערערת (ר' נספח 14 לתיק המוצגים של המערערת).

אין מדובר בשאלות הבאות להבהיר את חוות הדעת, אלא נועדו לחשוף פרטי מידע ומסמכים שקבל המומחה מהנתבעים.

הכרעה כפי שנאמר בפתיח, ההכרעה בשלושת הבקשות, מצריכה תחילה היתייחסות לשאלות המשותפות והכלליות שהן מעלות כדלקמן: השאלה האחת הנה - מהו הקף שיקול הדעת הנתון לבית הדין לחרוג מההליך האדוורסרי ולהגביל את הצדדים בהצגת ראיות או שאלות הבהרה בנושא שבו הוגשה חוות דעת מומחה מטעם בית הדין.

...

זאת לאחר שהמומחה כבר נחקר על חוות דעתו על ידי המערערת בחקירה נגדית ובנוסף על כך השיב על מספר שאלות הבהרה, שהופנו אליו על ידי המערערת, בהתאם להסדר דיוני, שקיבל אף הוא תוקף של פסק דין על ידי בית דין זה. ההחלטה השלישית - הייתה, כי יש לדחות את בקשת המערערת להורות למומחה "להשלים את חוות דעתו" ולקיים בדיקות מקצועיות שונות, בנוסף על אלה שכבר ביצע, על מנת להשיב על השאלה מושא חוות הדעת.

על יסוד טענות אלה ולאור ניסוח העילה, שהתבטאה, לטענת המערערת, בשיווק של זן אבטיחים דומה בתכונותיו לזן המערערת, כפועל יוצא משימוש שלא כדין ב"סוד מסחרי" השייך לה, עתרה המערערת לשורה של סעדים ובכלל אלה: מתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על המשיבים לשווק ו/או להציע לשיווק זני אבטיחים אשר לצורך טיפוחם נעשה שימוש פסול ב-"סודות מסחריים" של המערערת ("זרעי יסוד" וחומר גנטי); מתן חשבונות ולחילופין, תשלום פיצוי כספי, ללא הוכחת נזק, מכוח עילות שונות, לפי חוק עוולות מסחריות התשנ"ח-1998 (להלן - חוק עוולות מסחריות), ו/או בשל פגיעה במוניטין, עוגמת נפש, "גזל" ועשיית עושר שלא כדין.

הערעור על ההחלטה להשלמת חוות הדעת במסגרת הבקשה להשלמת חוות הדעת, התבקש כזכור בית הדין להורות למומחה לבדוק את כל קווי ההורים (34 במספר) שלהם טוענת המערערת ולא רק את שמונת הקווים שנזכרו בתצהיר ד"ר נחמה "כדוגמה". דומה כי הדברים שנאמרו לעיל בנוגע לטעמים שבעטיים יש לדחות את הערעורים על דחייתן של שתי הבקשות האחרות על ידי בית הדין האזורי, מאחר ואין הן עולות בקנה אחד עם ההסדר הדיוני ותכליותיו - נכונים אף לכאן.

סוף דבר לאור כל האמור ערעור המערערת ביחס לשלושת ההחלטות נדחה.

לאור הנימוקים לדחיית הערעור שעליהם עמדנו לעיל, ובעיקר לאלה מהם הקשורים להתנהלות המערערת, סבורים אנו כי יש לחייב את המערערת בהוצאות משפט בערעור על הצד הגבוה בסך של 50,000 ₪ (25,000 ₪ לכל אחד מן המשיבים).

האם העובדה שהתובע לא עסק בריתוך והלחמות משנה, במידה כלשהיא את המסקנות שבחוות הדעת שלך? במידה ולא - אנא הסבר כיצד קביעתך שהתרומה של החשיפה אינה נופלת מ - 20%, אם נושא הרתוך וההלחמה אינו רלוואנטי עוד למקרה שלנו? בחוות הדעת כתבת שקיימות עובדות סותרות בין גירסת התובע והעדים שלו על עננת צבע לבין דוחות הניטור אשר הראו כי לא היתה חריגה ברמות החומרים איתם עבד התובע.

במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, בעקבות הבקשה השלישית, לא היתחמק המומחה מלענות לשאלות, אלא היתמודד, גם איתן בצורה עניינית תוך שהוא, מציין, בין היתר כי:"מאחר שישנן יותר עבודות שתומכות בקשר סיבתי בין חשיפה לממיסים ולבין תחלואה עודפת במחלת פארקינסון מאשר הפוך , הרי שיש להיתחשב בנתון זה ולכן אין שינוי בדעתי" וכן תוך שציין כי הדיון שערך בחוות דעתו, היתייחס לכלל הממיסים שפורטו בתצהיר התובע - תשובה אשר אף היא אינה נחשבת בעיניינו כמתחמקת אלא כנותנת מענה מספק ביותר לשאלות ההבהרה, שהרי בחוות דעתו, פירט המומחה את החומרים שפורטו בתצהירו של התובע ומכאן והואיל ואין לנתק את תשובות המומחה מחוות דעתו אלא יש להתייחס אל הכל כמכלול, הרי שמצאנו כי חוות הדעת וכלל התשובות לשאלות ההבהרה, מבהירות, היטב, את קביעות המומחה ואת מסקנותיו ואינם מצדיקים סטיה מהכלל של אימוץ חוות דעתו של המומחה, על ידי ביה"ד. בנקודה זו נציין כי לא מצאנו, גם, שיש מקום להיעתר לבקשתו החלופית של הנתבע - למינוי מומחה נוסף שכן בהתאם לסעיף 17 להנחיותיו של כבוד נשיא בית הדין הארצי לעבודה - השופט פליטמן, מיום 14/7/17, יש מקום למנות מומחה רפואי נוסף, אם מצא ביה"ד "כי בחוות דעתו של המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו..;או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע, בהשוואה לאסכולה מקילה יותר..". בדב"ע נו/0-282 המוסד לביטוח לאומי - דוד לרוס (פסק דינו של כב' השופט אליאסוף, כתוארו אז, מתאריך 20.5.97) נפסק כי שיטת מינוי המומחים באה לסייע בידי בית הדין בהכרעתו בסוגיה משפטית אשר מתעוררת בה שאלה רפואית והשיטה לא נועדה "לתור" אחר חוות דעת רפואית מסוימת אלא להבהיר היבט רפואי של הנושא הנידון בבית הדין.

...

לנוכח האמור לעיל יש לדחות את התביעה או לחילופין למנות מומחה אחר.

במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, בעקבות הבקשה השלישית, לא התחמק המומחה מלענות לשאלות, אלא התמודד, גם איתן בצורה עניינית תוך שהוא, מציין, בין היתר כי:"מאחר שישנן יותר עבודות שתומכות בקשר סיבתי בין חשיפה לממיסים ולבין תחלואה עודפת במחלת פרקינסון מאשר הפוך , הרי שיש להתחשב בנתון זה ולכן אין שינוי בדעתי" וכן תוך שציין כי הדיון שערך בחוות דעתו, התייחס לכלל הממיסים שפורטו בתצהיר התובע - תשובה אשר אף היא אינה נחשבת בעניינו כמתחמקת אלא כנותנת מענה מספק ביותר לשאלות ההבהרה, שהרי בחוות דעתו, פירט המומחה את החומרים שפורטו בתצהירו של התובע ומכאן והואיל ואין לנתק את תשובות המומחה מחוות דעתו אלא יש להתייחס אל הכל כמכלול, הרי שמצאנו כי חוות הדעת וכלל התשובות לשאלות ההבהרה, מבהירות, היטב, את קביעות המומחה ואת מסקנותיו ואינם מצדיקים סטיה מהכלל של אימוץ חוות דעתו של המומחה, על ידי ביה"ד. בנקודה זו נציין כי לא מצאנו, גם, שיש מקום להעתר לבקשתו החלופית של הנתבע - למינוי מומחה נוסף שכן בהתאם לסעיף 17 להנחיותיו של כבוד נשיא בית הדין הארצי לעבודה - השופט פליטמן, מיום 14/7/17, יש מקום למנות מומחה רפואי נוסף, אם מצא ביה"ד "כי בחוות דעתו של המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו..;או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע, בהשוואה לאסכולה מקלה יותר..". בדב"ע נו/0-282 המוסד לביטוח לאומי - דוד לרוס (פסק דינו של כב' השופט אליאסוף, כתוארו אז, מתאריך 20.5.97) נפסק כי שיטת מינוי המומחים באה לסייע בידי בית הדין בהכרעתו בסוגיה משפטית אשר מתעוררת בה שאלה רפואית והשיטה לא נועדה "לתור" אחר חוות דעת רפואית מסוימת אלא להבהיר היבט רפואי של הנושא הנדון בבית הדין.

לסיכום לנוכח האמור לעיל הרינו מאמצים את חוות דעתו של המומחה ובהתאם לה קובעים כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין האצת מחלת הפרקינסון ממנה הוא סובל.

להלן השאלות והתשובות עליהן, בהתאמה – ברישומים הרפואיים מתיקו הרפואי של התובע, אליהם הפנית בחוות דעתך, נרשם: "בתאריך 17.11.1999 נבדק להערכת כושרו לעבודה בגלל סחרחורות, הקאות וכאבי ראש פעם בחודש. הרופאה התעסוקתית ד"ר לוקץ' ציינה כי עובד במסיכה, חושב שהצבעים משפיעים עליו, וביקשה לקבל מידע בטיחותי (msds) אודות צבעים ומדללים בשימוש המפעל". האם לדעתך נכון לומר, כי ממועד תחילת עבודתו של התובע בשנת 1994 ועד סוף שנת 1998, קיימים שני רשומי תלונות אודות סחרחורות "מזה שבועיים שקם מהמיטה" (1997), ו"שני אירועים של סחרחורות פתאומית בשינוי תנוחה בשבוע עם רומברג חיובי" (1998)? האם נכון לומר כי אין ברישומים הנ"ל כל ציון של הקשר לתנאי עבודתו של התובע? האם הנך מסכימה לכך, שהפנייתו של התובע לרופאה תעסוקתית בשנת 1999 לא הייתה בגלל שאלת חשיפתו לחומרים/לתופעות נילוות לחשיפה, אלא להערכת כושרו לעבוד מחמת סיכון? "כפי שכתבתי בחוות דעתי, בתאריך 17/11/1999 נבדק להערכת כושרו לעבודה בגלל תלונות על סחרחורות, הקאות וכאבי ראש פעם בחודש. הרופאה התעסוקתית ד"ר לובה לוקץ? ציינה כי עובד במסכה, חושב שהצבעים משפיעים עליו, וביקשה לקבל מידע בטיחותי אודות צבעים ומדללים בשימוש המפעל.

בהתאם לכך, המומחית הסיקה קביעה חד משמעית באשר לקיומו של קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו, וזאת ברמה שלדעתה עולה על 50%: "לדעתי, ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50%, כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע במשך כ- 15 שנים בחשיפה לממיסים אורגאניים כגון טולואן, קסילן, איזובוטיל אצטט, איזובוטיל אלכוהול וטרפנטין, בוטיל אצטט, ממיס נפטא ו- 2 מתוקסי 1 מתיל-אתיל אצטט, לבין מחלת פארקינסון בה חלה". המומחית התייחסה למאזן השפעת תנאי העבודה לעומת הגורמים האחרים, ובתוך כך העריכה "כי לעבודתו בחשיפה לממיסים היתה השפעה משמעותית, בשיעור של 20% או יותר, על הופעת מחלת פארקינסון אצלו". קביעותיה האמורות של המומחית, כעולה מחוות הדעת, בוססו על מספר פרמטרים – אופי החשיפה: "חשיפה מוגברת לממיסים", משך החשיפה: "כ – 15 שנים בחשיפה לממיסים ארגניים", מנגנון החשיפה ואופי הפגיעה: " ארועי החשיפה; למחלת פארקינסון, שאובחנה אצלו כ- 15 שנים לאחר תחילת עבודתו כמתואר, פתוגנזה המבוססת, לפחות בחלקה, על נזק לחלקים ספציפיים במוח; הפגיעה המוחית הגורמת למחלת פארקינסון או לפרקינסוניזם בכלל יכולה להיגרם על ידי אנספור פגיעות זעירות, בלתי מורגשות, אשר במצטבר יצרו נזק שבא לידי ביטוי קליני במחלת הפרקינסון של התובע", העידר גורמי סיכון משמעתיים לגרימה המחלה: "מבין גורמי הסיכון המוכרים למחלת פארקינסון, היחיד שהתקיים אצל התובע הוא גיל מבוגר. לא ידוע על מחלת פארקינסון בבני מישפחה נוספים, על טפול תרופתי בתרופות שנקשרו בפרקינסוניזם או על חבלת ראש. התובע אינו שמן, ואילו עישון סיגריות שהיה נהוג אצלו, דוקא צימצם את הסיכון שלו למחלת פארקינסון". מסקנתה של דר' תיבון-פישר, אם כן, לעניין קביעת קיומו של הקשר הסיבתי מבוססת היטב, הן על החומר הרפואי והן על עובדות המקרה, שגם פורטו במסגרת חוות הדעת, לרבות ספרות רפואית אליה הפנה במסגרת זו. אומנם יש לומר כי המומחית הפניתה לכך שלפי "המידע הקיים ברפואה אודות קשר אפשרי בין חשיפה לממיסים לבין מחלת פארקינסון אינו שלם או החלטי, ואין בו כדי לכלול קשר כזה במדריך המקובל לאבחנת מחלות מיקצוע, מה עוד שמאמרים חשובים בנושא התפרסמו לאחר הוצאת המדריך לאור (בשנת 2009)". ואולם, בו זמנית הפניתה גם לכך ש"לפי הכללים לאבחנה של מחלת פארקינסון כמחלת מיקצוע במדריך של האיחוד האירופי, משך החשיפה המינימאלי להכרה בקשר סיבתי הוא מספר חודשים, והתקופה הלטנטית המרבית מגיעה למספר עשורים.

קביעתה החיובית של המומחית, בדבר קיומו של הקשר הסיבתי, קיבלה אישוש נוסף במסגרת חוות דעתה המשלימה שניתנה בדרך של מתן מענה לשאלות ההבהרה שהופנו אליה, ובה שבה המומחית והתייחסה לאופי החשיפה לממסים ושאלת הקשר הסיבתי לאור הספרות הרפואית, כפי שצוטט לעיל.

...

בהמשך, לאחר שמטעם ב"כ הנתבע הוגשו סיכומים, מצא בית הדין כי בטרם יינתן פסק דין בתיק, נכון יהא לבקש מהמומחית להבהיר את עמדתה בהקשר לעניינים הבאים, ולהשיב על השאלות שדלקמן - כרקע לקביעתך, ולפיה "התובע סובל ממחלת פרקינסון", ציינת כי "לפי המדריך לאבחנות מחלות מקצוע של האיחוד האירופי, מחלת פרקינסון אינה מוכרת בדרך כלל כמחלת מקצוע, אלא בנסיבות של חשיפה תעסוקתית ניכרת מוכחת, מתמשכת או חוזרנית, למנגן או לפחמן דו-גפריתי (ההדגשה אינה במקור, ו.ש)". האם לדעתך, התובע היה חשוף במסגרת עבודתו ל"מנגן או לפחמן דו-גפריתי"? במידה ולא – כיצד מתיישבת קביעתך האמורה עם שתי קביעותיך האחרות, ולפיהן – ביססת את הקשר הסיבתי על חשיפת התובע "לממיסים אורגניים כגון טולואן, קסילן, איזובוטיל אצטט, איזובוטיל אלכוהול וטרפנטין, n-בוטיל אצטט, ממיס נפטא ו – 2 – מתוקסי-1מתיל-אתיל אצטט...", וכן קבעת, כי הכללים של מדריך האיחוד האירופי מתיישבים עם "לוח הזמנים של עבודת התובע כמתואר ואבחנת מחלתו"? בחוות דעתך, עמדת על האבחנה בין פרקינסון לבין פרקינסוניזם.

בחוות הדעת קיימות סתירות פנימיות וחוסר תימוכין רפואי כלשהו לקביעת הקשר הסיבתי, כאשר מהניתוח שערכה המומחית בחוות דעתה – ניתן להבין כי המסקנה צריכה להיות הפוכה.

אשר על כן, התביעה מתקבלת, במובן זה שיש לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין מחלת הפרקינסון ממנה סובל התובע לבין תנאי עבודתו.

חוות דעת המומחה בחוות דעתו מיום 3.11.2021, השיב המומחה לשאלות בית הדין כך: [א] מהו הליקוי עמו מתמודד התובע בריאות? על פי הרישום בתיק הרפואי שברשותי, התובע סובל ברקע מיתר ל"ד ומסכרת, ב 2010 בגלל כאבים בחזה עבר צנטור אשר הראה על מחלה תלת כילית (3 עורכי הלב פגומים) ולאחר מכן הוא עבר ניתוח מעקפים ובוצעו 4 מעקפים.

(ההדגשה במקור – רב"ה) [ג] ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, ולדעת המומחה קיים קשר סיבתי בין העבודה לליקוי בריאות, המומחה מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי: האם ניתן לומר כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם מחשיפה ממושכת וחוזרת לחומרי הצביעה המצוינים לעיל ולאבק הנוצר משפשוף מכוניות, על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)? היות ומדובר במחלה מתפתחת לאורך השנים והיות ולמשל אנחנו מכירים גם את ההשפעה הטובה בהפסקת חשיפה.

ויתור על הפניית שאלות הבהרה: לצדדים התאפשר להפנות אל המומחה שאלות הבהרה אלא שהם בחרו שלא לעשות כן. חלף זאת הגישו את סיכום טענותיהם בכתב.

המסגרת הנורמאטיבית: הלכה פסוקה היא כי על מנת להכיר בפגיעה בעבודה מכוח עילת המקרוטראומה, לאחר שהונחה תשתית עובדתית מספקת, יש לבדוק שלושה נושאים: "האחד, קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי; השני, האם הפגיעה נעשתה במנגנון המקרוטראומה; השלישי - מידת ההשפעה של תנאי העבודה על הופעת הליקוי ביחס לגורמיו האחרים. עוד נקבע כי "לגבי הקשר הסיבתי, כאשר מדובר במקרוטראומה, אזי חובת הוכחתו בסבירות העולה על 50% מוטלת על המבוטח" , ובאשר למידת ההשפעה נקבע כי די בהשפעה משמעותית של תנאי העבודה על קרות הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה לפי תורת המקרוטראומה, כאשר השפעה משמעותית על פי הפסיקה היא בשיעור של 20% לפחות.

כך עיון בחוות דעתו של המומחה מעלה כי הוא אינו שולל קשר מושגי בין תנאי עבודה של צבע רכב לבין מחלה ריאתית חסימתית.

...

בנסיבות אלה אין מנוס מהקביעה כי התובע לא הוכיח את כל הדרוש לשם קביעה כי נפגע בעבודתו על דרך המיקרוטראומה.

סוף דבר - על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.

על פי פסיקת בית הדין הארצי ככלל, ככל שמונה מומחה רפואי בהליך, והתביעה נדחית בשל חוות דעתו של המומחה הרפואי, כבענייננו, אין מקום לחייב את המבוטח בהוצאות (ראו: עב"ל (ארצי) 45497-03-20 הרצנו – המוסד לביטוח לאומי (1.7.2021)).