שאלות הבהרה לחוות דעת מומחה מטעם בית הדין

ביום 25.10.2023 במהלך הכנת פסק הדין עלה הצורך להפנות למומחה שאלת הבהרה נוספת בנוגע למחלת מיקצוע לפי פריט 14 לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (תקנות הביטוח הלאומי) ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד- 1954 וכדלקמן: "בהמשך לחוות הדעת מיום 23.3.21 ולמענה לשאלות הבהרה מיום 8.9.2021 ומיום 17.3.2022, כב' המומחה מופנה לפריט 14 לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (תקנות הביטוח הלאומי) ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד- 1954 העוסק במחלת מיקצוע וקובע כדלקמן:

הכלל הוא כי בית הדין מסתמך על חוות הדעת של המומחים מטעמו ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן לפסוק בנגוד לחוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית הדין תוך הנמקה מלאה וכפי שנקבע בפסיקה: "הלכה פסוקה היא כי בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין.

...

לא מצאנו כי ד"ר מיכייליביץ דוגל באסכולה מחמירה וזאת בהסתמך על פסק הדין בענין דאוד של בית הדין האזורי העוסק במבוטח שנסיבותיו שונות לחלוטין מעניינו של התובע הן בהיבט של תנאי העבודה והן בהיבט האישי והרפואי כך, שלא ניתן ללמוד ממנו על קיומה של אסכולה אחרת.

על יסוד כל האמור לעיל, לא מצאנו הצדקה לסטות מחוות דעתו המנומקת והברורה של ד"ר מייכילביץ.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בעניינינו, הצדדים הגישו כתבי טענות, כאשר הנתבעים הגישו כתב הגנה, כתב תביעה שכנגד (כשצורפה חוות דעת מומחה מטעמם), שאלות הבהרה לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, סיכום מטעמם לתשובות המומחה לשאלות הבהרה ולאחר מכן הסתבר כי אין מדובר בסיכומים שבית המשפט הורה להגיש לאחר שהצדדים ויתרו על חקירת המומחה, אלא הגישו בנוסף סיכומים לתיק (כאשר ישנן חזרות על האמור בכל הגשה).

...

אעיר כי בעניין זה אני מאמינה יותר לנתבעים בנוגע לסיכום עבודה – דבר שמשך אותם להיקשר בהסכם, משהגיעו בגינו ולא בגין עובדיו, כל עוד הוא מפקח עליהם – מפקח על הרצף באופן רציף ולא בשליטה מרחוק.

סוף דבר.

אני סבורה כי נוכח התנהלות הצדדים שיכלו לייתר את התביעות מלכתחילה, וכאשר במבחן התוצאה שתי התביעות התקבלו באופן חלקי (משהמומחה קבע שישית מסכום הליקויים שקבע המומחה מטעמם מעבר לכך שלא קיבל את כל טענותיו בנוגע לעבודה לקויה ואף דחה את עמדתו כי מדובר בליקויים חמורים אלא טיב העבודה הוא דווקא סטנדרטי, ויתר הרכיבים נדחו, ומנגד קבע שישנם ליקויים שיש לקזז מהתשלום לתובע) – כל צד יישא בהוצאותיו ובטרחתו.

לפיכך, ולאור הסכמת הצדדים שאף גיבשו עובדות מוסכמות, ביום 30.12.19 מונה פרופ' ליפא בודנר מומחה לרפואת פה ולסת כמומחה מטעם בית הדין (להלן: "המומחה"), והוא נתבקש לענות על השאלות הבאות: "א. ממה סובל התובע בכל הקשור לדלקת חניכיים עם נסיגה קשה של תמיכה גרמית?

דיון והכרעה בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא: "בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת

יצחק לובוצקי, שם. לאחר עיון בחוות דעתם של המומחים, בתשובותיהם לשאלות ההבהרה ובטענות הצדדים, עולה כי דין התובענה להידחות, ואפרט.

...

לסיכום, טען התובע כי אין לו עבר משמעותי בשיניים וכי שלוש שנים לא טופל, וכן שלא סבל מסכרת, לא עישן 30 שנים ואין לו כל רקע תחלואתי המתועד בתיק הרפואי, וכל זאת בשים לב שהתובע נפגע באותו צד שלגביו נקבעו 10% נכות בגין הפגיעה בלסת.

לסיכום, טען הנתבע כי שני המומחים כתבו חוות דעת מפורטות ונהירות שאין מקום שלא לאמצן, ויש לדחות את התובענה.

גם במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה חזר על מסקנתו תוך שהוא עונה על שנשאל ומציין, בין השאר, את הדברים הבאים, תוך שהוא מתייחס למסמך אליו הופנה: "ד"ר קרביץ מתאר את הבעיה בלסת. התובע כלל לא נפגע בלסת. הפגיעה היתה מסוג צליפת שוט. לכן הוכר על ידי הביטוח הלאומי כפגיעה בפרק הלסת, אין לכך כל קשר לבעיה בלסת עצמה". גם המומחה הנוסף אשר מונה הגיע לאותה מסקנה תוך שהוא מפרט ומנמק באופן נרחב את קביעתו.

מכל האמור לעיל עולה, כי מדובר בחוות דעת של שני מומחים, שהן מפורטות, מקיפות וממצות; מהן עולה תמונה ברורה וחד משמעית שנומקה באופן מקצועי וענייני על ידי שני המומחים, כאשר המומחה הנוסף תומך קביעותיו במקורות ספרותיים וכן מתייחס לכלל הבדיקות והמסמכים אליהם הופנה.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ב"ל 40347-04-23 06 פברואר 2024 לפני: כב' השופט דורי ספיבק, סגן הנשיאה התובעת: יפעת יפה שאבי ע"י ב"כ עו"ד עובד כהן (סיוע משפטי) הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד נוי בוחניק פסק דין

דיון והכרעה לאחר עיון בסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל, ואנמק: ראשית על פי ההלכה הפסוקה, בכל הנוגע לשאלות רפואיות, על בית-הדין ליתן משקל מכריע לחוות-דעתו של המומחה מטעמו, ולמעט במקרים חריגים ומובהקים שבהם ברור כי נפל בה פגם, יש לפסוק על פיה; שנית במקרה שלפניי, הונחה חוות-דעת מנומקת לפיה דין התביעה להיתקבל, ובהמשך לה ניתנו מענים מפורטים וברורים לסדרת שאלות הבהרה שהפנה הנתבע אל המומחה.

...

הבקשה הועברה לתגובת התובעת, ולאחר שזו הגישה התנגדות מנומקת, ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה, כדלקמן: "לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הנתבעת למינוי מומחה אחר להידחות. בניגוד לטענות הנתבע, לא מצאתי כי תשובות המומחה הינן לאקוניות או אינן מתיישבות עם השכל הישר. להיפך, מצאתי כי חוות-דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה מפורטות ומנומקות רפואית, אף אם המסקנות אינן לרוחו של הנתבע.

דיון והכרעה לאחר עיון בסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, ואנמק: ראשית על פי ההלכה הפסוקה, בכל הנוגע לשאלות רפואיות, על בית-הדין ליתן משקל מכריע לחוות-דעתו של המומחה מטעמו, ולמעט במקרים חריגים ומובהקים שבהם ברור כי נפל בה פגם, יש לפסוק על פיה; שנית במקרה שלפניי, הונחה חוות-דעת מנומקת לפיה דין התביעה להתקבל, ובהמשך לה ניתנו מענים מפורטים וברורים לסדרת שאלות הבהרה שהפנה הנתבע אל המומחה.

זאת, אפילו אניח, לטובת הנתבע, כי לא כל מומחה היה מגיע בהכרח לאותה המסקנה; רביעית אוסיף כי במקרה שלפניי, הנתבע הודיע ביום 26.12.23, במהלך ההתדיינות ולאחר עיון בחוות-דעת המומחה, כי הסכים "לפנים משורת הדין לבוא לקראת התובעת בשים לב לזמן הקצר יחסית שחלף בין התאונה לבין ההיריון, והכאבים שיתכן שהוחמרו במהלך ההריון יותר מאשר באישה הרה רגילה – והסכים לאשר את הגמלה משבוע 28 להריון, דבר המאזן בין תלונותיה, הממצאים והשלב בהריון בו הייתה נמצאת". המדובר בהודעה שהוגשה לאחר היוועצות רפואית, הסכים כי במקרה שלפנינו היה סיכון מסוים לאישה ולעוברה במהלך ההריון, באופן שהצדיק הכרה בשמירת הריון, דהיינו המחלוקת בין הצדדים איננה עוד בדבר עצם ההכרה, אלא בשאלה מאיזה שבוע של ההריון להכיר, האם מהשבוע ה-28 כפי שיטת הנתבע, או כבר מהשבוע ה-14 כפי שיטת המומחה מטעם בית-הדין.

סוף דבר התביעה מתקבלת, במובן זה שנקבע כי התובעת היתה זכאית לגמלת שמירת הריון החל מהשבוע ה- 14 (28.2.22) ועד הלידה.

", אך הוסיף כי "יש לקבוע כי אין השפעה משמעותית של העבודה על הליקוי". בית הדין איפשר שני סבבים של שאלות הבהרה, השאלות הועברו למומחה, וזה השיב עליהן תוך שהוא נותר איתן בדעתו ואינו משנה את קביעותיו.

דיון והכרעה בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא: "בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת

מכל האמור לעיל עולה, כי יש לקבל את חוות דעתו של המומחה אשר ענה על כל שנשאל, והגיש חוות דעת מפורטת, ברורה ומנומקת, תוך שהוא מתייחס לרשומות הרפואיות ולעובדות שהועברו אליו ע"י בית הדין.

...

מכל האמור לעיל עולה, כי יש לקבל את חוות דעתו של המומחה אשר ענה על כל שנשאל, והגיש חוות דעת מפורטת, ברורה ומנומקת, תוך שהוא מתייחס לרשומות הרפואיות ולעובדות שהועברו אליו ע"י בית הדין.

מכל האמור לעיל עולה, כי יש לדחות את התובענה תוך אימוץ מסקנת המומחה, אשר היתה ברורה ולא נפל בה פגם.