שאלות הבהרה לבאי-כוח הצדדים בטרם סיכומים משלימים

כמו כן, קבוע ליום 1.10.20 דיון סיכומים משלימים בעל פה. ביום 21.7.16 היתקיים דיון לפני כב' השופט ב' שגיא, במסגרת תיק ה-מ"ת הנוכחי, בבקשה של המבקש לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ, או לחלופין, להקלה משמעותית בתנאי הערובה שנקבעו – שכללו הפקדה במזומן בסך 1.3 מיליון ₪, ערבות צד ג' בסך מיליון ₪, הוראה כי הנכסים המוקפאים במסגרת צו ההקפאה יעמדו לחילוט מיידי במידת האפשר ככל שהמבקש לא יתייצב למשפטו, וצו עיכוב יציאה מהארץ.

ביום 7.12.16 ציינה כב' השופטת חיימוביץ, בהחלטה שניתנה בתום הדיון שהתקיים באותו יום במסגרת התיק העקרי, כי "הבהרתי לסניגורים כי ככל שבישיבה מסוימת העדים אינם רלבאנטיים או אינם חשובים לנאשם, ניתן לפטור את הנאשם מהתייצבות אולם יש להודיע מבעוד מועד לבית המשפט". ביום 6.11.17 ניתנה החלטת כב' השופטת חיימוביץ (על גבי פתקית) בבקשת המאשימה להורות למבקש להתייצב לדיונים בעיניינו הקבועים לתאריכים החלים בחודש נובמבר 2017; ובהחלטה צוין, בין היתר, כי "בהחלטתי מיום 7.12.16 הבהרתי לבאי כוח הצדדים כי הנאשמים אינם חייבים להתייצב לדיונים ויעשו זאת רק אם הם רוצים בכך... מעבר לשמירה על כבוד ההליך, שלטעמי לא נפגע, לי עצמי לא תועיל נוכחותם של הנאשמים באולם...". ביום 4.12.17 היתקיים לפני כב' השופט צ' קאפח דיון בבקשה של המבקש להסרת צו עיכוב יציאה מהארץ לתקופה שמיום 5.12.17 עד ליום 5.4.18.

בתשובת ב"כ המבקש לתגובת המאשימה, מיום 5.8.20, צוין בין היתר, כי: "1. עמדת המאשימה... הנה חלק ממכלול פעולות ועמדות שכל תכליתן להיתנכל למר ביטון ולהקשות על ניהול ההליכים... 7. ביום 5.5.20 נדונה בפני כב' השופטת ביבי בקשת המאשימה לעיון חוזר בצ"א 19545-09-15... 9. במסגרת הליך צ"א 19545-09-15 דחה בית המשפט את כל הטענות המאשימה שכוונו נגד הנאשם והחברה ועידכן את הקף תפיסת המניות בהתאם לתנודות בשווי המניה. הא ותו לא. המאשימה שביקשה לעכב את ביצוע ההחלטה הודיעה כי אין בכוונתה לערער... 15. המאשימה לא הצביעה בבקשה על שינוי נסיבות כלשהוא או על חשש ולו קל שבקלים, שיש בו כדי להטיות את הכף לפגיעה קשה בזכויות המבקש... 19. משך שנים ארוכות יוצא המבקש את הארץ ומעולם לא פגע ואף לא עלה בדעתו לפגוע באמון שנתן בו בית המשפט... 21. לגופו של עניין, כל טענות המאשימה בדבר השחיקה בשווי התפוסים, טענות בעלמא... כבר נדונו ובאו לכלל סיום בהחלטה סופית שיצאה מלפני כב' השופטת ביבי... 22. גם הטענות בדבר החשש להמלטות מהדין נטענו בעלמא, ללא כל ביסוס או תימוכין... 23. המאשימה כמו הנאשם מכירה היטב את החלטת כב' השופט שגיא שקבעה בעיניינו של נאשם 2 (שעניינו קשור לעניינו של המבקש), לאחר שעיין בראיות כולן, כי המאשימה לא עמדה בנטל להציג ראיות לכאורה ... על כל המשתמע מכך. ממילא הטענה לפיה המבקש עשוי להמלט מאימת הדין נוכח סיומו הצפוי של ההליך היא לא יותר מאשר דיבה חסרת בסיס. מעשיו של הנאשם מלמדים שיש לתת בו אמון ואין כל בסיס לעמדות המאשימה... 26. בשולי הדברים נציין כי טענת המאשימה לפיה עתיד הנאשם להגיש את סיכומיו בימים הקרובים היא לא יותר מאשר משאלת לב". בדיון שהתקיים לפניי היום, 20.8.20, חזרו בא כוח הצדדים על עקרי הדברים שכתבו בתגובותיהם שבכתב, כמפורט לעיל.

...

ב"כ המאשימה הוסיפה כי כל מניותיו של המבקש בחברה "תפוסות גם לצורך חילוט עתידי" וכן כי "החברה היא חברה שמוכרת את כל נכסיה, היא חברה שנמשכים ממנה דיבידנדים והיא הפסיקה את הפעילות... בנסיבות אלו שהנאשם כל מרכז חייו בחו"ל... והוא משך סכום כל כך גבוה נראה שהפקדה של מיליון ₪ ושתי ערבויות של צד ג' בסך 750,000 ₪ כל אחת והמניות התפוסות הן נמוכות ביחס להון העצום האישי של הנאשם. יוזכר שהמניות הללו אמורות להבטיח ולאפשר חילוט בסופו של דבר שכן כתב האישום מייחס לו עבירה של קבלת דבר במרמה והלבנת הון בהיקף של 54 מיליון ₪". על כן, ביקשה ב"כ המדינה " לצמצם את תקופת ביטול הצו לתקופה של חודש ימים בלבד" וכן "שיוגדלו הערבויות באופן משמעותי... אני מבקשת הפקדה של 10 מיליון ₪. רק ערבות ממשית תוכל להבטיח את התייצבותו". בתגובה לטענת ב"כ המבקש כי "הטענות שחברתי טוענת על השחיקה במניות והמשיכות והדיבידנדים וכו' הן בדיוק אותן טענות שנטענו בפני כב' השופטת ביבי, דבר לא השתנה והשופטת ביבי התייחסה אליהם בהחלטתה וקבעה את מה שהיא קבעה" – טענה ב"כ המאשימה כי "חברי מטעה, אני טענתי את הדברים והדברים התקבלו... ההחלטה של השופטת ביבי היתה רק בעניין התפוסים והתקבלה כמעט במלואה [עמדתנו]". דיון והכרעה אומנם, כפי שנקבע בעניין בינקין, הזכות לצאת מישראל היא זכות יסוד חוקתית על חוקית.

באיזון הכולל בין השיקולים עליהם עמדתי, אני סבור כי החלטתו של בית המשפט המחוזי להטיל על העורר ערובה שגובהה פי עשרה לערך מזו שהוטלה עליו עובר להגשתו של כתב האישום – חורגת מן הדרוש לצורך הבטחת התייצבותו להליך המשפטי המתנהל בעניינו.

סוף דבר, בשלב זה, באיזון בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות חזקת החפות של המבקש והזכות החוקתית לצאת מישראל מן הצד האחד אל מול החשש להימלטותו מן הדין ולתקינות ההליך השיפוטי מן הצד האחר, ובשים לב למועד דיון הסיכומים המשלימים בעל פה בתיק העיקרי הקבוע ליום 1.10.20, החלטתי לקבל באופן חלקי את הבקשה, כך שאני מתיר למבקש, בשלב זה, להמשיך לשהות בחו"ל מיום 5.9.20 ועד ליום 30.9.20 אך זאת כפוף להכפלת ההפקדה הכספית, דהיינו להפקדת סכום נוסף של מיליון ₪ בקופת בית המשפט, בהעברה בנקאית, עוד לפני ה-5.9.20.

בהודעתו ציין המוחה כי לא הועברו אליו שאלות הבהרה על חוות הדעת וכי ב"כ הצדדים מוזמנים לעשות כן טרם מועד החקירה.

כך יעשה אף במקרה דנן וזאת לאחר חקירת המומחה ובמסגרת פסק הדין המשלים שיינתן לאחר שיוגשו סיכומי הצדדים.

יעשה כל מאמץ על ידי המומחה להשיב לשאלות ההבהרה עד ליום 31.3.2022 וזאת על מנת שאלה יהיו בפני הצדדים ובאי כוחם ובית המשפט לקראת הדיון הקבוע .

המזכירות תמציא החלטתי זו לבאי כוח הצדדים, אשר ימציאו העתק ההחלטה למומחה.

...

מהאמור לעיל, עולה כי למבקש השגות על חוות הדעת בנוגע לשאלות ספציפיות ומוגדרות והדרך לתקוף ולהשיג על חוות הדעת הינה באמצעות חקירת המומחה אותה התרתי במסגרת החלטתי מיום 23.11.2021 בבקשה מס' 30 וזאת חרף התנגדות המשיבה, ולא באמצעות התרת הגשת חוות דעת נוספת מטעמו.

למותר לציין כי ככל שלאחר האמור יסבור בית המשפט כי יש מקום למינוי מומחה נוסף יעשה כן. לאור האמור לעיל, לאור כל אחד מהנימוקים כמפורט לעיל ובוודאי לאור משקלם המצטבר מצאתי כי יש לדחות את הבקשה בכפוף לאמור להלן: הנני מאריך את המועד למשלוח שאלות הבהרה למומחה על חוות הדעת וזאת עד ליום 20.3.2022 .

המזכירות תמציא החלטתי זו לבאי כוח הצדדים, אשר ימציאו העתק ההחלטה למומחה.

בית משפט השלום בדימונה ת"א 24953-03-19 פלוני נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ לפני השופט מנחם שח"ק תובע פלוני ע"י ב"כ עוה"ד ינון הדאיה נתבעת ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד מרק שירין ו/או סיגל שירזי ואח' פסק דין

המומחה סיכם דבריו וקבע – "בעיון בבדיקות הדמיה אשר הוצגו בפניי ניתן לראות שלא חל שינוי טראומטי בחוליות עמוד שדרה מותני בין CT מ 2007 לCT מ 2018 לאחר התאונה מושא התביעה". המומחה נישאל שאלות הבהרה על ידי בא כוח התובע ובתשובותיו צירף תמונות מסך מהבדיקות עצמן, וסימן בבדיקות משנת 2007 את הנקודות שבהן הוא הבחין הנמכה של החוליות, המעידה על קיומו של שבר, ובד בבד הצביע על ההנמכה בבדיקה משנת 2018.

המומחה נישאל בנוסף על מידת המומחיות שלו בפענוח בדיקות הדמיה והשיב בין היתר כי "מדי יום אני עוסק בפיענוח של בדיקות הדמיה של מערכת שריר ושלד ובדיקות של עמוד שדרה". בשלב זה, לאחר שהתקבלה עמדתו המשלימה של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, ב"כ התובע, שמן הסתם לא שָֹבַע רצון מתשובות המומחה, הגיש בקשה שימונה מומחה נוסף, בתחום הרדיולוגיה "לאור העובדה שהמומחה מטעם בית המשפט אינו רדיולוג". בהחלטה מיום 16.5.2022 דחיתי את הבקשה וקבעתי בין היתר: "יוזכר כי העברת בדיקות ההדמיה לעיונו של ד"ר גפטלר, נעשתה בהסכמת הצדדים, כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 12.7.21.

...

אני מקבל אפוא את קביעות המומחה ככתבן וכלשונן הן ביחס למהות הפגיעה בתאונה והן ביחס לדרגת הנכות הרפואית.

הוצאות רפואיות ואחרות: התובע לא צירף כל ראיה בהקשר זה, אני קובע פיצוי גלובלי של 2,000 ₪, עבר ועתיד, המביא לביטוי על דרך האומדנה את חלקה של הנכות הרלוונטית במכלול הוצאות התובע בגין בעיותיו הרפואיות.

סיכומם של דברים, התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובע באמצעות בא כוחו את הסך של 32,985 ₪, בצירוף האגרה ששולמה וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%.

לאור מחלוקת בנושא ליקויי האיטום והרטיבות בדירה, הסכימו הצדדים, לאחר הצעת בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 18.4.2017, כי מהנדס מרזוק ייתן הנחיות לתיקון ליקויי האיטום והרטיבות בסיוע יועץ איטום על פי שיקול דעתו, יערוך בקרה על עבודות התיקונים, ובסיומם ייתן חוות דעת משלימה.

סיכומים רכיבי התביעה הבאים עודכנו בסיכומי התובעים כדלקמן: ליקויי בניה: התובעים אמצו את חוות דעת מומחה בית המשפט, ובהתאם הקטינו רכיב זה לסך של 136,615 ש"ח. איטום עתידי: התובעים הגדילו רכיב זה לסך של 178,378 ש"ח. תוספות ליקויי בניה ועלויות בלתי צפויות: סך של 2,925 ש"ח, 1,287 ש"ח ו- 15,960 ש"ח. שכר מומחים: הוגדל לסך 37,638 ש"ח. עוגמת נפש: הוגדל לסך 35,000 ש"ח. דיור חלופי: הוקטן לסך 15,000 ש"ח. הוצאות הובלה ושמירה: התווספו 4,200 ש"ח. סכום התביעה על פי סיכומי התובעים הוא 846,238 ש"ח. דיון ז(1) מבוא בדירת התובעים נימצאו ליקויי בנייה.

במכתב נוסף של מהנדס מרזוק, מיום 18.1.2017, בתשובה לשאלות הבהרה של בא כוח התובעים, השיב מהנדס מרזוק, בין היתר, כי עליו לבדוק את הרכוש המשותף, וכי ייתכן שיהיה עליו לערב יועץ בנושא איטום לצורך בדיקות נוספות (נספחים 92-93 למוצגי התובעים).

לבקשה צורף מכתב ב"כ הנתבעות למהנדס מרזוק מיום 4.12.2017 בו נכתב: "לאחר בחינת חוות דעתו של מומחה האיטום נראה כי נפלה בחוות הדעת טעות שבתום לב מאחר ולא באה לידי ביטוי בחוות הדעת של המומחה דבר התיקונים שכבר בוצעו בדירה ע"י מרשותי [הנתבעות]". עוד נכתב כי הנתבעות "אינן מתכחשות לליקויים אותם עליהן לתקן בהתאם לדין, ואולם מבקשות הן לבצע בדירה ביקור נוסף בנוכחות הצדדים בכדי לאמוד את הליקויים שטרם תוקנו על ידן והדרושים תיקון ו/או בהתייחס לעבודות שבוצעו דורשים תיקון". בתגובתן לבקשת התובעים, באשר הוגשה ביום 10.1.2018, חזרו הנתבעות על האמור במכתבן הנ"ל, והוסיפו וטענו כי לדעתן חוות הדעת של המומחה סופר היא "גנרית" ואינה מתייחסת לנסיבות הדירה עצמה, ולכן ביקשו הבהרות מהמומחה ופגישה נוספת.

...

איני מקבלת את טענת התובעים בסיכומיהם כי היה על המומחה להוסיף ירידת ערך זמנית.

סוף דבר התובעים זכאים לרכיבי פיצוי כדלקמן: 136,615 ש"ח בגין ליקויי בניה.

שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח. הנתבעות ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום, את הסכומים כאמור לעיל בסעיפים 87 ו- 88.

לאחר עיון בחוות דעתו המומחה ובתשובותיו לשאלות הבהרה, ולאחר שמיעת עדותו ושקילת טענות הצדדים בנידון, מצאתי לאמץ את קביעת המומחה במישור הרפואי.

אין באמור בתשובות המומחה לשאלות הבהרה 3 ו- 4 של המומחה, אליהן הפנה התובע בסיכומיו, כדי לשנות מהמסקנה הנ"ל. בתשובה 3 ניסה המומחה להסביר כי קיום כאב קודם בברך יכול להצביע על פגם שהיה בברך עוד קודם לכן, כאשר ייתכן שאילמלא זה החבלה בתאונה לא היתה גורמת כיום לכאב והגבלה בברך, דברים העולים בקנה אחד עם עדות המומחה לפניי ועם מסקנתו הסופית בעיניין הקשר הסיבתי.

אשר לתקופה שמעבר לכך, אין חולק על כך ששכרו של התובע "האמיר" (כפי שציין בא כוחו בסיכומיו), וכיום הוא עומד בממוצע על כ- 8,500 ₪ לחודש (ראו דו"ח רציפות ביטוח שצרפה הנתבעת לתיק מוצגיה).

אשר לעתיד, פרופ' דבי העריך שייתכן ובעתיד יצטרך התובע לפיזיותרפיה ולרפואה משלימה, כאשר מרבית העלות בגין טיפולים אלה אמורה להיות מכוסה בסל הבריאות.

...

אינני מקבל את טענת הנתבעת לשינוי חזית של הנטען בכתב התביעה.

כל האמור מביא למסקנה לפיה התובע לא הוכיח שנגרמו לו הפסדי שכר בעבר, מעבר לסך של 475 ₪ כאמור לעיל.

סוף דבר סך הנזק שנגרם עקב התאונה מוערך בסכום של 74,557 ₪.

אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע פיצוי בסך 74,557 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד כחוק, והחזר האגרה ששולמה בפתיחת ההליך.