רשלנות תורמת של התובע בהצפה של שטח חקלאי

בנוסף לכך טוען הנתבע כי ארוע ההצפה (המוכחש) מתיישב יותר עם המסקנה כי התובע התרשל, והנזקים המוכחשים ארעו בשל רשלנותו ו/או חוסר זהירותו הבלעדית שהתבטאה במעשים ו/או המחדלים הבאים: לא התנהג כמחזיק סביר במקרקעין ולא שמר עליהם; לא דאג לבצע גידור מסביב למגרשו ו/או בניית קיר בין הכביש הראשי למגרש התובע, תוך שהיה מודע כי קיים הפרש גבהים בין מיגרש התובע לכביש הראשי, כך שכל המים הזורמים מכיוון הכביש הראשי מתנקזים למגרשו; לא עשה דבר למניעת הנזק ו/או להקטנתו ביודעו כי מדובר במקרקעין שחשופים להצפות בעונת החורף כתוצאה מהפרשי הגובה כאמור; יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 100% לקרות ארוע ההצפה הן לפי מבחן "האדם הסביר" והן לפי מבחן "מידת האשמה". השאלות הטעונות הכרעה: האם ארוע הצפת מי הביוב לשטח מיגרש התובע, עפ"י הנסיבות שתוארו בכתב התביעה, הוכח ע"י התובע? אם כן, האם בנסיבות העניין יש לראות את הנתבע כאחראי בנזיקין לזרימת מי הביוב לשטח מיגרש התובע, והצפתו? אם כן, מה גובה הפצוי שהתובע זכאי לו? לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שהן עולות מכתבי הטענות, ולאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לרבות חוות הדעת מטעם בעלי הדין, ולאור התרשמותי מהנתונים בשטח, ובשים לב לשיקולים שאפרט להלן, נחה דעתי לדחות את התביעה.

אי צירוף מפת חלוקה מוסכמת ו/או בעלי דין רלבאנטיים התובע טוען בכתב תביעתו כי הנו הבעלים והמחזיק הבלעדי של שטח אדמה חקלאי בגודל 14,210 מ"ר מאדמות אבו סנאן המהוה חלק מחלקות 21-22 בגוש 18785.

ניתן להניח בדרגת סבירות גבוהה כי ארוע הצפה של מי ביוב בהקף הנטען היה בתחום ידיעתם האישית (ככל שארע) .שלישית, בנסיבות שתוארו בכתב התביעה ובחוות הדעת השמאי הינדי, מיקום שוחות הביוב, ונתיב זרימת המים מתשתית מערכת הביוב העירונית למגרש התובע, ניתן להניח כי שטחים נוספים, הכלולים במקרקעין הגובלים במיגרש התובע, או הסמוכים לנתיב זרימת המים, היו אמורים להיות אף הם מוצפים במי ביוב, אך התובע לא מצא לנכון לזמן את בעלי המקרקעין הנ"ל לעדות בביהמ"ש, לתמיכה בגירסתו, ללא שסיפק לכך הסבר סביר.

...

בנוסף לכך טוען הנתבע כי אירוע ההצפה (המוכחש) מתיישב יותר עם המסקנה כי התובע התרשל, והנזקים המוכחשים אירעו בשל רשלנותו ו/או חוסר זהירותו הבלעדית שהתבטאה במעשים ו/או המחדלים הבאים: לא התנהג כמחזיק סביר במקרקעין ולא שמר עליהם; לא דאג לבצע גידור מסביב למגרשו ו/או בניית קיר בין הכביש הראשי למגרש התובע, תוך שהיה מודע כי קיים הפרש גבהים בין מגרש התובע לכביש הראשי, כך שכל המים הזורמים מכיוון הכביש הראשי מתנקזים למגרשו; לא עשה דבר למניעת הנזק ו/או להקטנתו ביודעו כי מדובר במקרקעין שחשופים להצפות בעונת החורף כתוצאה מהפרשי הגובה כאמור; יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 100% לקרות אירוע ההצפה הן לפי מבחן "האדם הסביר" והן לפי מבחן "מידת האשמה". השאלות הטעונות הכרעה: האם אירוע הצפת מי הביוב לשטח מגרש התובע, עפ"י הנסיבות שתוארו בכתב התביעה, הוכח ע"י התובע? אם כן, האם בנסיבות העניין יש לראות את הנתבע כאחראי בנזיקין לזרימת מי הביוב לשטח מגרש התובע, והצפתו? אם כן, מה גובה הפיצוי שהתובע זכאי לו? לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שהן עולות מכתבי הטענות, ולאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לרבות חוות הדעת מטעם בעלי הדין, ולאור התרשמותי מהנתונים בשטח, ובשים לב לשיקולים שאפרט להלן, נחה דעתי לדחות את התביעה.

סיכומו של דבר, ומהטעמים שפורטו לעיל, שוכנעתי כי התובע לא עמד בנטל הראיה הרובץ לפתחו להוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי את עצם התרחשות אירוע ההצפה, בנסיבות המתוארות בסעיף 5 לכתב תביעתו.

סיכום התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

העובדות וטענות הצדדים: התובע, הנו הבעלים של שטח חקלאי של כ- 10.5 דונם בגוש 10264 חלקות 46-47 בשפרעם (להלן: "המקרקעין") ואשר יש בהן לטענת התובע 96 עצי זית הממוקמים בחלק הצפוני של המקרקעין ואילו החלק הדרומי מיועד לגידול ירקות.

הנתבע 3 טוען כי יש לזקוף לחובת התובע רשלנות קיצונית בפנייה מאוחרת לנתבע בדבר הודעה על זרימת המים שניתנה בסוף 2012 כאשר ההצפה הנטענת הייתה בספטמבר 2011.

לחילופים יש להשית על התובע אשם תורם מלא ומוחלט בגין התרשלותו בודאי בשל אי דיווח בזמן אמת אודות הזרימה בניסיון להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבע.

...

כך לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002): "משמימנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." המומחה לא נחקר, הוא בעל מומחיות רלוונטית, הינו גורם אובייקטיבי וככלל אני מקבל את קביעותיו למעט בנקודות שיובהרו להלן; תיאור המקרקעין והנטוע בהן; מומחה ביהמ"ש ביקר במקרקעין, עיין בתצלומי אוויר מלפני הנטיעה ואחרי הנטיעה, כאמור, ואני נותן אמון בקביעתו לעניין תיאור המקרקעין ומספר העצים.

התוצאה; הנני מחייב את הנתבעת מס 1 לשלם לתובע סך 3,607 ₪ ואילו נתבעת מס' 2 בסך 5153 ₪.

הנני מחייב את נתבעת מס' 1 ב 35% מהוצאותיו, ונתבעת מס' 2 ב 50 % מהוצאותיו( אגרה 2682 ₪, שכ"ט עו"ד 2,000 ₪ כולל מע"מ, החזר עלות מומחה בית המשפט 3,422 ₪) .

לסיכום: נתבעת מס'1 מעוצה מקומית תשלם: 3,607 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 2682 ₪ וזאת תוך 30 ימים, היה ולא יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד התשלום המלא בפועל.

התובעים הם חקלאים תושבי שפרעם.

מי הביוב גרמו לנזקים לכל הנטוע באדמה וכן לאדמת חלקותיהם של התובעים אשר ספגה כמויות גדולות של מי ביוב ושפכים שחדרו לתוכה.

לטענת התובעים, הנתבעת ברשלנותה אחראית לנזקים אשר נגרמו בחלקותיהם שכן מעשיה ומחדליה הם שגרמו להצפת מי הביוב את חלקות התובעים.

לחלופין טוענת הנתבעת כי יש להשית אשם תורם מלא ומוחלט על התובעים בגין אי דיווח לנתבעת בזמן אמת.

המומחה בדק ומצא כי אכן בחלקת התובע 1 ערכי מליחות בשיעור של 1.32 מילימוס /ס"מ כלומר הייתה בשטח הצפה של מי ביוב.

...

לטענת הנתבעת, בהיעדר אחריות מטעמה לנזקים הנטענים ומוכחשים יש לדחות את התביעה כנגדה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ושקלתי טענותיהם כמו בחנתי חוות דעת מומחה בית המשפט ושמעתי את המומחה לפני, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים כדלקמן : לתובע 1 סך של 37,000 ₪ לתובע 2 סך של 18,000 ₪ לתובע 3 סך של 1500₪.

לשיטת הנתבעת, נזילת הביוב לא הייתה בשליטתה והיא לא התרשלה בטיפול בה. היא יחסה לתובע רשלנות תורמת בשיעור 100% בשל כך שלא פעל למניעת הנזק או הקטנתו.

ביסוס הדברים הללו בתצהיריהם של התובע ועפאנה העביר את הנטל לנתבעת להראות כיצד פעלה ומה עשתה ביום 12.8.2015, כאשר יודעה על קיומה של נזילה מקוו הביוב ועל היותה סמוכה אל חלקת התובע הנטועה בגידולים חקלאיים.

אני דוחה את טענת הנתבעת כי הנזק לחלקה שניגרם על-ידי נזילת מי הביוב מצוי באחריות התובע מחמת אשמו התורם – בין משום שבחר לגדל גידולים חקלאיים בחלקה סמוכה לקו הביוב ובין משום שלא הקים מחסום בין קו הביוב לחלקה כדי למנוע גלישת מי ביוב מהקו לשטחה [סע' 8 ב-ת/1 ו-סע' 13 ב-ת/2].

אלו עקרי חוות-הדעת: במועד ביקורו של השמאי במקום, יחד עם התובע, הוא הבחין בשטח בוצי בחלקה הסמוך לאיזור הצפת מי הביוב; במקום הורגש סרחון חריף שנדף מן הקרקע.

שטח החלקה כ-100 מ' אורך וכ-33 מ' רוחב; נעשתה על-ידי השמאי מדידה גסה של השטח שהוצף במי ביוב והוא הוערך ב-780 מ"ר [כ-65 מ' אורך ו-12 מ' רוחב).

...

אני דוחה את טענת הנתבעת לשיהוי בהגשת התביעה שהסב לה היזק ראייתי.

אני מקבלת את הדברים כנכונים.

כאמור, בדיון ניתן פסק-דין לטובת התובע שבוטל לאחר מכן, תוך עמידה של התובע על פסיקת הוצאותיו בגין דיון זה. בשל כך תשלם הנתבעת לתובע את שכר שמאי התובע שנפסק בדיון בסך של 750 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.12.2019 עד יום פסק-הדין, ואת הוצאות התובע בגין שכר-טרחה לבא-כוחו בסך של 1,170 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.12.2019 עד יום פסק-הדין.

הנתבעת תשלם לתובע סכומים מצטברים אלה (להלן יחד הסכום הפסוק): סך 24,682 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (2.5.2018) עד יום פסק-הדין.

מהסרטון שהוצג בפני עולה כי במיתחם החניות ברחוב הצמוד לשטח החקלאי ניקוו כמויות גדולות וחריגות של מים, אשר מגיעות לגובה מחצית גופו של האדם (צד ג') המצולם בסירטון.

באשר לשאלה האם יש לחייב את הנתבעת בנזקים שנגרמו לרכב, לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהוצגו בפני אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי פעלה בצורה סבירה כדי למנוע את ההצפה ועל כן אני קובעת כי התרשלה כלפי המבוטח וכי עליה לשפות את התובעת בגין התשלומים ששילמה למבוטח בשל הנזק שניגרם לרכב.

עוד אציין כי לא מצאתי הצדקה לייחס למבוטח אשם תורם באשר לא הוכח על ידי הנתבעת כי באפשרותו של המבוטח היה להקטין את הנזק.

...

באשר לשאלה עובדתית זו העומדת ביסוד התביעה, לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ואת הראיות שהוגשו מטעמם, אני מקבלת את גרסת עדי התובעת כי רכבו של מבוטח התובעת, מר פבר, הוצף בבוקר יום 26.12.19 בעת שחנה בסמוך לביתו ברח' הברכה 88 בפרדס חנה-כרכור.

מכאן שלא הוכחה הטענה בדבר "כוח עליון". אם כן, בנסיבות העניין אני קובעת כי היה על הנתבעת לצפות מראש את אירוע ההצפה ולהיערך לו מראש, בהיותה הגורם האמון על הטיפול בניקוז מי הגשם ברחוב בו אירעה ההצפה וכי הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה, להראות שכך נהגה בפועל.

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, על פי פירוט הנזק שבחוות דעת השמאי מטעם התובעת, שלא נסתרה וכפי התגמולים ששילמה התובעת למבוטחה.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 53,040 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום.