התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה לפינוי מושכר מוגן בטענה של הפרת חוזה השכירות המוגנת, וכן תביעה כספית לתשלום דמי שכירות על קרקע בשטח 1,000 מ"ר. הנתבע הגיש תביעה שכנגד נגד התובעת וחב' מהדרין בע"מ ותבע ידאגו לו לדרך כניסה למושכר.
לאחר סיום שמיעת הראיות ולאור דברי מר ערן רווח אודות החזרת המושכר והמגרש לחב' עמידר, הצעתי לצדדים הצעת פשרה לפיה התובעת תקבל לידיה את המושכר והמגרש תמורת תשלום דמי מפתח בהתאם לחוות דעת של שמאי מטעם בית המשפט.
מעיון בתיק הנכס עולה שהתובעת ידעה מלכתחילה שהמחסן שבקש הנתבע הוא מחסן לחלקי חילוף לכלי רכב, כפי שיפורט להלן:
1) ביום 26.5.1996 כתב מר אמנון שחר מיזכר למר יפרח, ובסעיף 2 כתב כדלקמן:
"לאחר שינוי יעוד הדירה למחסן חלפים, צריך היה לשום את כל המיגרש לרבות המבנה כי מדובר בעסק לפי נתוני המסמך המצורף. נראה כי מאוחר מדי ולא ניתן." (ההדגשות שלי - י.ז.)
2) במכתב מר יפרח מיום 26.5.1996 למנהל אגף רשות הפיתוח כתב מר יפרח בסעיף 25 כדלקמן:
"הדייר שילם באופן קבוע שכ"ד כפי שנתבקש, עד שהדייר ביקש לשנות את יעוד הנכס למחסן חלפים לרכב. בקשתו הובאה לוועדת דמי מפתח ב-7 בנובמבר 1994, שאישרה את בקשתו לשינוי יעוד, ולהתנות את הסבת החוזה ממגורים למחסן בהריסת המבנים שאין עבורם חוזה מוגן. למרות שבתשריט מופיע כי קיים מיגרש בגודל 1,375 מ"ר, לא הייתה כל היתייחסות לגביו."
משמע מכך, שהבקשה למחסן הייתה למחסן לחלקי חילוף לכלי רכב;
3) קיימת מפת מדידה מיום 5.9.1999 של המודד דרור בן-נתן של המושכר והמגרש, בו נכתב במפורש על המיגרש והמושכר, כי מדובר ב"חלפי המהיר" עסק חילוף חלקי מכוניות;
4) בטופס ביקור מעגל מיום 24.10.01 נרשם במפורש שבמושכר מיתנהל עסק חלקי חילוף לרכב, בשם "חלפי המהיר";
5) ביום 6.3.03 אישר מר הדר שמואל, מנהל המרחב בחב' עמידר, כי הנתבע החזיק בחוזה שכירות עסקים מחודש נובמבר 1994 כאשר יעוד העסק היה מחסן גרוטאות לרכב;
לאור כל הנתונים הנ"ל, נראה שהתובעת ידעה מלכתחילה ששינוי היעוד ממגורים למחסן, היה למחסן לחלקי חילוף לרכב.
התובעת לא העריכה את שווי במיגרש לצרכי עסק, למרות שכל הנתונים היה בפניה.
בסעיף 66 לסיכומיו טוען הנתבע שחובתן של התובעת וחב' מהדרין ליתן לו דרך כניסה למגרש ולמושכר נובעות מהוראות החוק והפסיקה, המחייבות בעל בית לספק לדייר תנאים סבירים וקיום הזכירות, ובין היתר:
1) מכוח סעיף 13 לחוק השכירות והשאילה , תשל"א-1971;
2) מכוח סעיף 11 לחוק השכירות והשאילה;
3) מכוח קיום חיוב להשכיר בתום לב;
4) רשלנות מכוח פקודת הנזיקין, הרשלנות מתבטאת בכך שהנתבעות שכנגד לא פתחו דרך חילופית למושכר, כפי שאדם סביר היה עושה באותן נסיבות;
5) השגת גבול במקרקעין, בין היתר, ע"י גרימת נזק והפרעה לשימוש;
6) פגיעה בקניינו של הנתבע במשמעות חוק יסוד כבוד האדם וחרותו;
7) הפרעה לשימוש במקרקעין במשמעות סעיף 17 לחוק המקרקעין;
8) הפרת חובה חקוקה, כאשר החיקוקים שהופרו הנם סעיפים 3, 11 לחוק השכירות והשאילה, חוק יסוד כבוד האדם וחרותו וסעיף 17 לחוק המקרקעין.
...
הנתבע לא מפרט בסיכומיו כיצד כל האמור לעיל מצדיק היעתרות לבקשתו.
התוצאה הנובעת מכל האמור לעיל, שיש לדחות את התביעה שכנגד שהגיש הנתבע כנגד התובעת וחב' מהדרין.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד.
