רשלנות רפואית: תביעת נזיקין בגין סיבוכים לאחר ניתוח קיסרי

ההליך לפני בית משפט קמא בחודש מאי 2016 הגישו המערערים כנגד המשיבות תביעת נזיקין על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] שעניינה בטיפול רפואי רשלני, שניתן למערערת 1, על פי הנטען, על ידי רופאי המשיבות במהלך הריונה השביעי ואשר גרם בסופו של יום ללידתו של עובר מת בשבוע 38+4 להריון.

לעמדת המומחה המדובר היה ב"הריון בסיכון גבוה לסיבוכים, כולל למוות תוך רחמי של העובר .

לעמדת פרופ' יוגב לו היתה המערערת 1 ממלאה אחר ההנחיות שקבלה בשחרורה מבית החולים אסף הרופא - "לפנות לקופת חולים לשם ניטור העובר" ולהגיע באופן מיידי לבית החולים לאחר שלא חשה בתנועות העובר ולא כפי שנהגה -"זמן רב לאחר שלא חשה בתנועות" - יכול וניתן היה לשנות מהתוצאה הקשה ולמנוע לידתו של עובר מת. לצד מחלוקות רפואיות, באו לפני בית משפט קמא מספר מצומצם של מחלוקות עובדתיות, הנוגעות להשתלשלות הדברים במהלך האישפוז בבית חולים ברזילי (טענת המערערת 1 כי לא הוסברו לה משמעות ההאטות שהודגמו בבדיקות הניטור של העובר והסכון בו הוא מצוי ותחת זאת הוצג בפניה מצג כי הכל תקין וניתן להמשיך בהריון ללא כל חשש עד לניתוח הקיסרי שנקבע ליום 18.8.2014), כמו גם ביחס למהלך הדברים בבית חולים אסף הרופא (טענת המערערת 1 כי מסרה לעיונו של ד"ר מוסקוביץ, הרופא שקבל אותה עם הגעתה לבית חולים אסף הרופא, את תיקה המלא בבית חולים ברזילי וסיפרה לו כי נקבע לה מועד לניתוח קיסרי ליום 18.8.2014).

פסק דינו של בית משפט קמא כאמור, דחה בית משפט קמא את התביעה, משהגיע לכלל דיעה כי "היתנהלות הצוותים הרפואיים בברזילי ובאסף הרופא" לא "הייתה רשלנית", זאת לאחר שהכריע במחלוקות העובדתיות שהונחו לפניו, כשעל בסיס קביעותיו המשיך ודן במחלוקות הרפואיות, בהן מצא לבכר את משנתו הרפואית של המומחה מטעם המשיבות, פרופ' יוגב, על פני משנתו הרפואית של המומחה מטעם המערערים, ד"ר הורנשטיין.

...

לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערערים בהוצאות המשיבות ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪, זאת משלא היה מקום להגשת הערעור מלכתחילה ולניהולו עד תום.

יונה אטדגי, שופט תוצאה הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

לפניי תביעה לפיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בסכום של 390,000 ₪ והוצאות בגין רשלנות רפואית נטענת במהלך לידה.

המטומה וחום, שבעטיים התובעת חזרה לבית החולים כעבור 10 ימים, גם הם סיבוך מוכר במקרה של דימומים משמעותיים במהלך ניתוח קיסרי, ואינם מעידים על רשלנות כלשהי.

ועוד; לאחר שקראתי את ההסבר שניתן לתובעת כמשתקף מהרשומה הרפואית שצוטטה לעיל, וכן לאחר שקראתי בעיון את "טופס ההסכמה לניתוח הקיסרי" (מיסמך 22 לתיק המוצגים של התובעת) שם נכתב, בין היתר, "... הוסברו לי הסיכונים והסיבוכים האפשריים לרבות דימום עד כדי צורך בכריתת רחם, זהום של הרחם ו/או החצוצרות ו/או השחלות ו/או אברי הבטן האחרים ופגיעה באיברי הבטן או בכלי דם אשר תצריך פעולה כירורגית מתקנת..." אזי משהוסבר כך ובמכלול הדברים יחדיו – אין פגיעה באוטונומיה.

...

סיכומה של נקודה זו; משנדחית טענתה של התובעת כי הצוות הרפואי הפר את חובת הזהירות שלו כאשר איחר בביצוע הבדיקה הידנית, ומשאישר ד"ר רביע כי לכך הצטמצמה חוות דעתו - נדחות מאליהן גם יתר טענות התובעת הנובעות מאותו איחור לכאורה בבדיקה והתביעה נדחית.

לסיכום נקודה זו של קשר סיבתי, המסקנה היא גם אם לשיטתו של ד"ר רביע היו צריכים להחליט על הניתוח חצי שעה קודם לכן, ולא עשו כן, האמור לא שינה את המהלך הניתוחי - הדחיפות שהיתה בפועל אינה שונה מהדחיפות לו היו מחישים את התובעת לחדר הניתוח עוד קודם לכן, ומצבה של התובעת היה מסוג המצבים שהצוות הרפואי מורגל בהם, בשגרה.

פגיעה באוטונומיה הגם שטענת הרשלנות נדחית, התובעת מבקשת לטעון טענה חלופית - העדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה שבגינה יש לפצותה בסכום של 250,000 ₪.

לא ברור מתצהירה של התובעת איזה מידע לדעתה הצוות הרפואי חסך או לא מסר לה. ככל שהכוונה לכך כי לא ניתן לה הסבר על כך שבמהלך הניתוח הקיסרי קיים סיכון שתגרם לה אקסטנציה, אזי טענה זו נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.

רקע בתמצית עסקינן בתביעה לרשלנות רפואית במהלך לידה בבצוע ניתוח קיסרי לאם התובע 1 (התובעת 2) בתאריך ה-24.10.2009.

בתביעות רשלנות, ע"פ סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), "היום בו נולדה עילת התביעה" היא היום בו ארע ארוע הנזק, ובמקרים בהם הנזק לא התגלה במועד שארע – תקופת ההתיישנות תחול ביום שבו נתגלה הנזק, אך התביעה תיתיישן בכל מקרה בתוך עשר שנים מיום ארוע הנזק (רע"א 1101/20 שירותי בריאות כללית נ' פלוני, פס' 11 (21.05.2020) (להלן: "עניין שירותי בריאות כללית"); עניין גיא-ליפל, פס' 32-34).

אשר לפן האורולוגי – בכתב התביעה נטען כי "לאחר הניתוח סבלה התובעת מבריחת שתן. ברם, רק עם היוודע לה ההפלות החוזרות ומצבה הנפשי, כמו גם הייעוץ הגניקולוגי שעברה בהריון האחרון שהוזכר לעיל, הבינה התובעת כי הניתוח הקיסרי שארע לה ב-2009 ותוצאתו הקשה בפן האורולוגי, אינו ניתוח סטנדרטי שהסתבך אלא ניתוח שניגרם כתוצאה ממהלך לידה רשלני ומחדלים שבוצעו ע"י הצוות המיילד" (ההדגשות אינן במקור- א.ב.).

...

אשר לטענה כי התובעת "סברה לתומה שמדובר בתופעה חולפת", אין בידי לקבלן, שכן "'משהתגלה אותו קצה חוט, שומה על התובע לנקוט אמצעים סבירים לגילוי העובדות החיוניות ולהגיש תובענה בתוך תקופת ההתיישנות'" (עניין ג'הסי, פס' 34).

מעבר לצורך אציין כי הצדדים לא טענו לעניין סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, אולם מעת שהועלו טענות התיישנות ומעת שהתובעת טענה טענות לעניין גילוי מאוחר של הנזק – סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין הוא הדין החל ולא ניתן להחיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות ברכיב זה. מכל מקום, אף אם אבחן את הדברים על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות בלבד – דין התביעה בפן הגניקולוגי ובפן הנפשי להידחות.

מכאן, בהנחה (השגויה) ועמדו לתובעת 7 שנים מיום גילוי הנזק ללא מגבלה של 10 שנים– היה עליה להגיש תביעתה עד לחודש מאי 2020 (7 שנים מההפלה הראשונה), אולם התביעה הוגשה בחודש פברואר 2021, ומכאן התיישנה גם בהיבט זה. סוף דבר תביעת התובעים 2-3 בגין נזקיהם הישירים נדחית מחמת התיישנות.

עניינה של תביעה זו בטענה לרשלנות רפואית מצד בית החולים ברזילי, בנוגע לאופן הבצוע של ניתוח קיסרי, שהביא להותרת מקטעי שלייה בחלל רחמה של התובעת; ובהמשך לכך באופן הבצוע של הליך גרידה, שהביא לפגיעה בשכבה החיצונית של הרחם.

מכל מקום, משעה שלא מצאתי כי נסתרה טענת הצוות הרפואי כי המסמך הכתוב לווה בהסברים בעל פה – דבר המשתקף גם בנוסח טופס ההסכמה עצמו שנחתם גם על-ידי ד"ר ויסמן ("אני מאשר/ת כי הסברתי בעל פה ליולדת ... את כל האמור לעיל בפירוט הדרוש וכי הוא/היא חתם/ה על הסכמה בפני לאחר ששוכנעתי כי הבין/ה את הסברי במלואם"), אני קובע כי עצם ההחלטה בדבר הניתוח קיסרי אינה החלטה רשלנית וכי היא נתקבלה לאחר שניתנה הסכמת התובעת מדעת.

מעבר לנדרש ייאמר כי גם שקולי מדיניות מצדיקים כי לא תקבע אחריות בנזיקין אך בשל העובדה שרופא מתמחה אחז במושכות הניתוח במהלכו – תוך פקוח של רופא מומחה.

גם ד"ר הררי, שביצע את הגרידה, אישר כי תיסמונת אשרמן היא "חלק מהסיכונים הידועים... במיוחד במקרים של אחרי ניתוח קיסרי... עם דימום מאסיבי ומבוצעת גרידה, אחד הסיבוכים הידועים הנפוצים זה תיסמונת אשרמן, חד וחלק" (פ/11.3.21, עמ' 36, ש' 4-1).

...

בעוד שבפסק הדין בעניין דעקה, שבו הוכר פיצוי זה לראשונה, העמיד בית המשפט את הפיצוי בראש נזק זה על 10,000 ₪, לאחר שקבע כי על הפיצוי להיות מוגבל בהיקפו, גם אם לא סמלי, בין היתר בשים לב לאופיו הסובייקטיבי, אשר מקשה על כימות ומדידה (שם, בעמ' 578, 583 לפסק הדין); בפסקי דין מאוחרים מצא בית המשפט לפסוק פיצויים בשיעורים גבוהים בהרבה, אשר הגיעו בחלק מהמקרים אף למאות אלפי ₪ (ראו למשל ע"א 9936/07 בן דוד נ' ענטבי (22.2.2011) שם הועמד גובה הפיצוי על 250,000 ש"ח; ע"א 980/09 פלונית נגד פרופ' שלמה משיח (15.03.12) (300,000 ₪ לשני התובעים במצטבר); ע"א 169/15 פלוני נגד שירותי בריאות כללית-המרכז הרפואי סורוקה (25.04.17) (300,000 ₪); ת"א (רמ') 14770-12-15‏ ‏ פלונית נ' המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא (3.2.2018) (150,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה והיעדר הסכמה מדעת); להרחבה ראו אסף יעקב ויוני לבני, "הקפיצה הגדולה – על גובה הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה", עיוני משפט לז 437 (2015)).

במקרה דנן, בשים לב לסיכון שהיה כרוך בגרידה (ואף התממש), למרכזיות הנושא מבחינתה של התובעת ולזיקתו הקרובה לליבת הזכות; ומנגד בשים לב לדחיפות שבה נדרשה הגרידה, להיעדרן של חלופות ולכך שהתובעת בכל זאת הוחתמה על טופס הסכמה – גם אם לא נכתב בו מלוא המידע, אני סבור כי על גובה הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה לעמוד על 40,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

המעקב נעשה רק כשהקרע ברחם הוא בגדר אפשרות תיאורטית: "כל הנקודה היא גברתי שהמעקב כשיש חשד לקרע של הרחם חייב להיות בבית החולים נקודה. ברגע שאתה מעלה את החשד, אתה לא צריך איבחנה של קרע כדי שהאשה תהיה בבית חולים, מלכתחילה אתה לא צריך לקבל לידה אחרי שני ניתוחים קיסריים, מלכתחילה אתה צריך דרגת חשד בשמיים לכל סיבוך ואתה צריך להתנהל בהתאם כי טובת האשה היא קודמת לכל דבר אחר" (עמ' 499 ש' 19 – 28).

בהתאם לפסיקה, יש לבחון אם המעשה נעשה תוך טפול רפואי, האם נעשה "בדרך נמהרת או רשלנית" ובשלב שלישי - כי בתוצאה הפוטנציאלית יש "כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה". כן נפסק, כי לצורך בחינת יסודות העבירה ניתן להסתייע ביסודות עוולת הנזיקין לפי סעיפים 35 ו-36 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

המומחה הבהיר כי לעמדת משרד הבריאות לידת בית אחרי ניתוח קיסרי, ודאי אחרי שניים, היא מסוכנת, ולפיכך – "ההנחיות הן ברורות וחד משמעיות, כשמדברים על שני ניתוחים קיסריים אין על מה לדבר, זו היתנהלות שהיא באופן ברור, בוטה, אני לא יודע איזה מילים יותר חריפות להשתמש, שולל את הסמכות של משרד הבריאות להגיד איך להתנהל על משהו שמשרד הבריאות מופקד עליו. משרד הבריאות מופקד על בריאות האוכלוסיה" (עמ' 531 ש' 19 – 23).

גם אם אניח כפי שבואר לעיל כי עצם קבלת היולדת לא היוה מעשה רשלני, הרי שלכל הפחות בנסיבותיה של היולדת ונוכח הקונצנזוס בקהיליה הרפואית כפי שהוצג בפניי, היה על הנאשם לנקוט משנה זהירות בכל פרט הקשור גם ביולדת זו. בחינת מעשי הנאשם מלמדת כי לא כך נהג, ועל כן, אף מתוך הנחה כי הנאשם לא התרשל בעצם ילודה של א', הרי שהטיפול בבתה לאחר הלידה, מהוה ללא ספק מעשה רשלני, כפי שיבואר להלן.

נקבע כי משאין קשר בין הטענה למסקנת בית המשפט, הרי שיש מקום למחוק את התובענה על הסף, שעה שעסקינן במי שקבל יולדת ללידת בית חרף ידיעתו כי הדבר עלול לסכן אותה, התרשל התרשלות חמורה, העמידה בסכנה, הסכנה היתממשה כשהיולדת נקלעה למצב חרום מסכן חיים, ולא הייתה לו יכולת לתת לה מענה רפואי.

...

תוכן עניינים פתח דבר 3 כתב האישום 4 מעמד חוזר מנהל רפואה 10 אישום ראשון 18 אישום שני 43 אישום שלישי 68 אישום רביעי 82 אישום חמישי 91 האם בפעולותיו נתן הנאשם טיפול רפואי? 96 האם התרשל הנאשם במעשיו? 103 הפרת הצווים 125 שיבוש מהלכי המשפט 139 טענות ההגנה כנגד התנהלות המשטרה, משרד הבריאות והמאשימה 141 סוגיית לידות הבית 175 סוף דבר 182 פתח דבר עניינו של כתב אישום זה ברופא נשים, מומחה במיילדות וגניקולוגיה, אשר פתח מתחם ללידות בית בשטח ביתו.

כאמור, מסקנה זו מתיישבת גם עם עמדת משרד הבריאות, לפיה מוטב כי נשים שהריונן בסיכון ילדו בבית חולים ולא במקום אחר.

סוף דבר התיק הנדון עוסק במקרה ייחודי, במסגרתו ביצע הנאשם, רופא ומיילד, עבירות אגב מתן טיפול רפואי שבבסיסו לידות שבוצעו במתחם פרטי, לידות המוגדרות כ"לידות בית", בהן ילדו נשים שהלידה בעניינן הוגדרה בסיכון.

נוכח מכלול הנסיבות והעובדות שהוכחו, אין מנוס אלא להרשיע את הנאשם בעבירות אשר הוכחו, כפי שפורט במסגרת הכרעת הדין.