רשלנות רפואית: סיבוכים בלידה בבית חולים סורוקה

אי לכך, נשאלת השאלה האם הייתה התרשלות בהתנהלות צוות בית החולים סורוקה שטיפל באם ואיזה נזק נגרם עקב כך, אם בכלל? ההכרעה תיגזר מהתשובות לשאלות הבאות: עילת הולדה בעוולה: האם הצוות הרפואי היה מחוייב להציע לאם את האפשרות להפסקת הריון עקב מצבם הקשה של העוברים בתסמונת TTTS? האם הצוות הרפואי היה צריך לתת לאם סטרואידים להבשלת העוברים בד בבד עם מתן התרופות לעצירת הלידה המוקדמת? האם היה הכרח בבצוע בדיקה ווגינאלית לאם, גם לאחר דיקור מי השפיר ומבלי שהיו כל סימנים ללידה? עילה ראשונה - הולדה בעוולה המסגרת הנורמאטיבית בעילת הולדה בעוולה תביעת ההורים בגין הולדה בעוולה נבחנת בהתאם ליסודות עוולת הרשלנות, על פי דיני הנזיקין הכלליים (ע"א 1326-07 ליאור המר נ' פרופ' עמי עמית [פורסם בנבו 28.5.12, "הילכת המר", עמ' 836 לפסק דינו של המשנה לנשיא (כתוארו אז) כב' השופט א. ריבלין]; ע"א 518/82 ד"ר רינה זייצוב נ' שאול כץ, פ"ד מ(2) (1986) 085, 112, "הילכת זייצוב") כידוע ההלכה בעיניין הולדה בעוולה נקבעה בהילכת המר ובהסתמך על הילכת זייצוב בשאלת ההולדה בעוולה.

אף מומחי הנתבעת, פרופ' ליפיץ וד"ר יוחאי, שישב בועדות להפסקת הריון בבית חולים סורוקה, קבעו כי בשל סיבוכים מיילדותיים לא היו מפנים נשים בהריון בגיל החיות לועדה להפסקת היריון וכן בנתוני המקרה לא היה מקובל להציע הפסקת היריון.

...

סוף דבר: התביעה בעילת הולדה בעוולה – מתקבלת.

התביעה החלופית בעילת התרשלות הנתבעת בעניין אי מתן סטרואידים לאם להבשלת ריאות התאומות – נדחית.

התביעה החלופית בעילת התרשלות הנתבעת בעניין ביצוע בדיקה ווגינאלית לאם לאחר ירידת מי-השפיר – נדחית.

לאחר הניתוח, לטענתה, החלה לסבול מסיבוכים שונים, ובשנת 1984 עברה ניתוח לביטול מעקף המעיים בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע.

סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין קובע: "מקום שעילת התובענה היא נזק שניגרם על ידי מעשה או מחדל – היום שבו ארע אותו נזק. לא נתגלה הנזק ביום שבו ארע- היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תיתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום ארוע הנזק". סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". סעיף 10 לחוק ההתיישנות קובע כי: "בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה-עשרה שנה". מן הכלל אל הפרט: עסקינן בתביעה בגין רשלנות רפואית.

בעניינינו, התובעת הגישה, כאמור, תביעת נגד בית חולים "מאיר" בגין רשלנות רפואית בניתוח מעקף מעיים שעברה בשנת 1974.

...

עוד אוסיף, כי אני סבור כי מה שנעלם מהתובעת לא היו העובדות המהוות את עילת התביעה אלא הראיות להוכחת טענתה.

נוסף על כך, אין בידי לקבל את טענת התובעת באשר לתחולת ס' 11 לחוק ההתיישנות.

סוף דבר: על כן ובהתאם לאמור לעיל אין מנוס מהקביעה שהתביעה התיישנה והתביעה נדחית בזאת.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 58645-02-21 לפני כבוד השופט, סגן הנשיא אליהו בכר תובעים 1.פלוני (קטין) 2.פלונית 3.פלוני כולם ע"י ב"כ עו"ד שלומית נסים נתבעת בית חולים סורוקה – קופ"ח כללית ע"י ב"כ עו"ד מריאנה נובק מנדל פסק דין (חלקי)

בתביעות רשלנות, ע"פ סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), "היום בו נולדה עילת התביעה" היא היום בו ארע ארוע הנזק, ובמקרים בהם הנזק לא התגלה במועד שארע – תקופת ההתיישנות תחול ביום שבו נתגלה הנזק, אך התביעה תיתיישן בכל מקרה בתוך עשר שנים מיום ארוע הנזק (רע"א 1101/20 שירותי בריאות כללית נ' פלוני, פס' 11 (21.05.2020) (להלן: "עניין שירותי בריאות כללית"); עניין גיא-ליפל, פס' 32-34).

אשר לפן האורולוגי – בכתב התביעה נטען כי "לאחר הניתוח סבלה התובעת מבריחת שתן. ברם, רק עם היוודע לה ההפלות החוזרות ומצבה הנפשי, כמו גם הייעוץ הגניקולוגי שעברה בהריון האחרון שהוזכר לעיל, הבינה התובעת כי הניתוח הקיסרי שארע לה ב-2009 ותוצאתו הקשה בפן האורולוגי, אינו ניתוח סטנדרטי שהסתבך אלא ניתוח שניגרם כתוצאה ממהלך לידה רשלני ומחדלים שבוצעו ע"י הצוות המיילד" (ההדגשות אינן במקור- א.ב.).

...

אשר לטענה כי התובעת "סברה לתומה שמדובר בתופעה חולפת", אין בידי לקבלן, שכן "'משהתגלה אותו קצה חוט, שומה על התובע לנקוט אמצעים סבירים לגילוי העובדות החיוניות ולהגיש תובענה בתוך תקופת ההתיישנות'" (עניין ג'הסי, פס' 34).

מעבר לצורך אציין כי הצדדים לא טענו לעניין סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, אולם מעת שהועלו טענות התיישנות ומעת שהתובעת טענה טענות לעניין גילוי מאוחר של הנזק – סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין הוא הדין החל ולא ניתן להחיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות ברכיב זה. מכל מקום, אף אם אבחן את הדברים על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות בלבד – דין התביעה בפן הגניקולוגי ובפן הנפשי להידחות.

מכאן, בהנחה (השגויה) ועמדו לתובעת 7 שנים מיום גילוי הנזק ללא מגבלה של 10 שנים– היה עליה להגיש תביעתה עד לחודש מאי 2020 (7 שנים מההפלה הראשונה), אולם התביעה הוגשה בחודש פברואר 2021, ומכאן התיישנה גם בהיבט זה. סוף דבר תביעת התובעים 2-3 בגין נזקיהם הישירים נדחית מחמת התיישנות.

תובענתו של התובע בעילה של רשלנות רפואית המיוחסת לצוות הרפואי בפגייה של בית החולים "סורוקה" בבאר שבע (להלן: "בית החולים"), בקשר לנזקים שנגרמו לתובע בעת אשפוזו שם בסמוך לאחר לידתו.

בסיכום חוות הדעת נאמר, כי התובע זכה לטפול והשגחה מסורים במחלקת הפגים לאחר לידתו, כי על פי מכתב סיכום האישפוז גילה הצוות הרפואי ידע רפואי מעמיק בהתמודדות עם טפול בפגים והסיבוכים הכרוכים בטיפול זה, וטענותיו של פרופ' מימוני בחוות דעתו חסרות כל ביסוס, בהתייחס לכך שהתובע נולד לפני למעלה מ – 25 שנים.

...

לפיכך לא ניתן להיעתר לבקשה לפסוק פיצוי בגין כך. הוצאות בגין בניית המעבדה בבית הוריו לתחשיב הנזק שהגיש התובע צורף זיכרון דברים שנערך בין אביו לבין קבלן לבניית מחסן שישמש למעבדה ולנקודת מכירה לצרכיו של התובע לאחר לימודי המחשב שלו.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות התובע בנושא זה ושוכנעתי כי הבנייה נעשתה לצורך ייצור הכנסה לתובע, וזאת לאחר שלא הצליח להשתלב במקומות עבודה חיצוניים, ועיינתי במסמכים שצורפו לתחשיב הנזק, שכללו זיכרון דברים, תשלום אגרות בניה וכן קבלות לרכישת דלת, קרמיקה ועוד, דעתי כי יש להיעתר לבקשה.

סיכום על יסוד האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: נזק לא ממוני (סעיף 26 לעיל) - 800,000 ₪ הפסדי שכר בעבר (סעיף 30 לעיל) - 450,000 ₪ אובדן כושר השתכרות (סעיף 31לעיל) - 1,009,718 ₪.

לטענת התובעים מותה של התינוקת נגרם בשל רשלנותה של הנתבעת שלא הפניתה את התובעת לבית החולים או לכל טפול רפואי מתאים, ביודעה כי כאבי גב מהוים סממן ללידה מוקדמת ובהיעדר אפשרות לבדוק אצלה האם אכן מדובר בלידה מוקדמת (בהיעדר גניקולוג או איבזור גניקולוגי מתאים כמו מוניטור או אולטרסאונד במרכז הנתבעת בבאר שבע).

לפיכך, מאחר שהיילודה סבלה גם מהבעיה הריאתית שהשתפרה לבד ללא סטרואידים, הרי שלא ניתן לדעת האם מתן סטרואידים מוקדם יותר היה משפיע על מהלך הדברים כאשר הופיעו מספר רב של סיבוכים של לידה מוקדמת מאוד.

אכן, כטענת הנתבעת - הרשומה הרפואית אינה אמורה לשמש ככתב הגנה מתוכנן מראש למקרים של תביעה עתידית בגין רשלנות רפואית (סיכומים סעיף 154, וההפניה לת"א (מחוזי מרכז) 5950-06-08 פלוני נ' בית חולים שערי צדק (2015); וההפניות בפסק דין זה לת"א (מחוזי – י-ם) 668/95 סבח נ' מדינת ישראל (2000); ת"א (מחוזי חיפה) 1083/00 פלוני נ' קופ"ח כללית (2005); ות"א (מחוזי ירושלים) 3194/01 זליג נ' קופ"ח לאומית (2006)).

השאלה במקרה שלפנינו היא האם התובעת, חלף שיחרורה מהנתבעת, הייתה מופנית לבית החולים – לבדיקה גניקולוגית, ולא הייתה מגיעה לבית החולים רק למחרת, האם בכך היה נימנע מותה המצער של הקטינה – "סיבה בלעדיה אין". לפי עדות מומחי התובעים, ככל שהתובעת הייתה מופנית לבית החולים באותו הלילה התובעת הייתה מקבלת טפול רפואי לעצירת הצירים וכך למעשה הייתה מושהית הלידה וניתן היה להאריך את משך ההיריון "אילו הייתה מופנית בערב ממרפאת טרם למיון יולדות בסורוקה, אין לי ספק שהיו מזהים הפעילות הרחמית (שהלכה והתגברה במהלך כ-8 שעות בהעדר טפול), והיה ניתן טפול לעצירת הלידה וצלסטון (סטרואידים) להבשלת מערכות העובר" (חוות דעתו של פרופ' צימר).

...

נתונים ספציפיים אלו פועלים לטובת מסקנה בדבר סיכוייה הגבוהים של התינוקת המנוחה לחיות לו הייתה מופנית התובעת לבית החולים בלילה עובר ללידה, מקבלת את הטיפול הטוקוליטי, נדחית הלידה לפחות ביומיים עד שבעה ימים, מתקבל טיפול טוקוליטי – כגון צלסטון ומגנזיום – לשיפור מצבה של התינוקת המנוחה.

נוכח כלל האמור, אני מקבלת את חוות דעתם של מומחי התובעים בעניין זה, וקובעת כי אם התובעת ועוברה היו מופנים למיון, סביר יותר להניח שהייתה מאובחנת לידה מוקדמת, היה ניתן טיפול מתאים, היתה מושהית או נדחית הלידה והיה ניתן טיפול טוקוליטי, ובכך היה נמנע מותה המצער של התינוקת המנוחה, התובעת 1 ז"ל. הנזק נוכח ההלכות הידועות בכל הנוגע לקטין (הלכת פינץ (ע"א 10990/05  פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד סא(1) 325 (2006); שכר ממוצע במשק ועוד), אין מחלוקת בין הצדדים אשר לנזקים בגין הפסד השתכרות בשנים האבודות – סך של 964,053 ₪ ובגין הוצאות קבורה ומצבה סך של 15,000 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעים סך של 1,829,053 ₪.