רשלנות רפואית: נפילה בסניף קופת חולים

התביעה כנגד הנתבעת 1 (קופת חולים לאומית) סולקה בפשרה, והמשך בירורה כנגד הנתבעת הועבר לדיון בבית משפט זה. רקע התובע 1 (להלן- "התובע") יליד 1997 נפגע בביתו ביום 4.3.21 משברי חלון זכוכית לעברו נפל, לאחר שנתקל במיטה.

עקב הפציעה התובע הגיע בשעה 8:54 לסניף קופח לאומית בירושלים (להלן – "קופ"ח") נבדק ע"י רופא והופנה למוקד הנתבעת.

לעומת זאת ביום למחרת כבר היו ניכרים סימנים של פגיעה עצבית כי לדבריו "לוקח קצת זמן" (עמ 126 לפר') דיון האחריות הפסיקה דנה רבות בהגדרתה של רשלנות רפואית ובע"א 7276/18 עיזבון המנוחה פלונית נ' מדינת ישראל (2.3.21) נאמר: "רשלנות רפואית מוגדרת במחוזותינו, מאז ומעולם, כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות אשר התפתחו בגדרן של דיסציפלינות רפואיות שונות ואשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילתם של הסכויים מול הסיכונים.... במסגרת זו, רופא או בית חולים ייחשב לרשלן רק כאשר הוא אינו מונע נזק למטופל שאותו ניתן למנוע באמצעים רפואיים מוכרים ומקובלים, שעלותם, לפי הדיעה הרפואית המקובלת, פחותה מתוחלת הנזק. " עוד נקבע כי ביה"ח או הרופא חייב לנקוט בכל אמצעי רפואי ולוגיסטי בגבולות של סבירות, הגיון ושכל ישר.

מומחה התביעה הסביר (עמ' 5 לפר'): "התפקיד של טר"ם בקהילה זה לתת מענה ראשוני, לזהות חומרה או אחרת של המצב הרפואי ובהתאם לכך להמשיך בטיפול או שמרני או להפנות לבי"ח." מומחה הנתבעת הדגיש את משמעות ראשי התיבות- טפול רפואי מידי וקבע כי הנתבעת העניקה לתובע את הטיפול המידי, המקובל והסביר בנסיבות לרבות הפניית התובע להמשך טפול בקופת חולים.

...

אני סבורה כי יש לקבל את טענות התובע באשר לבסיס שכר לנוכח גילו של התובע, אולם בהתחשב בעיסוקיו בעבר הקרוב, הפוטנציאל התעסוקתי כמתואר על ידו, וההשפעה התפקודית כתוצאה מהנכות בזיקה לאשמה של הנתבעת, אני מוצאת כי יש לפסוק לו פיצוי גלובאלי לראש נזק זה בסך של 500,000 ₪.

המסקנה היא אפוא שמכלל הנזק בסך של 670,000 ₪ יש לפסוק לתובע פיצוי על פי אחריות הנתבעת (בשיעור 20%) ובניכוי אשם תורם (30%).

לסיכום לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 93,800 ₪ בצירוף הוצאות בגין אגרה וחו"ד מומחה וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 22,000 ₪.

בחקירתה של גב' קרמר, המנהלת האדמיניסטרטיבית של תדהר בזמנים הרלוואנטיים לתביעה, עלה כי צוות המרפאה בסניף חיפה כלל את צוות המזכירות, המנהלת הרפואית ד"ר קמליה בלומנטל (עמ' 122 לפרוטוקול שורות 29-30), בין שתיים לשלוש סייעות וצוות של כששה רופאים, שפעלו לפי סידור עבודה, בשלוש עמדות טפול (עמ' 123 לפרוטוקול, שורה 9; 20-21), ו"היה גם ד"ר הורוביץ מומחה פה ולסת שהיה מגיע.

יפים לעניין זה דברים שנאמרו בע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פ"ד נו (1) 539: "העדרם של רישומים רפואיים עשוי בנסיבות המתאימות להוות נסיבה המטה את הכף אל עבר המסקנה כי נתבע לא נקט זהירות סבירה. מחדל רשלני זה בעריכת הרישומים עשוי לבסס את הסברה כי אילו הכול היה מיתנהל כשורה, ואמצעי הזהירות היו ננקטים, היה הארוע מתועד. ומשלא תועד, מוטלת אל כפות המאזניים משקולת נוספת המסיטה אותן אל עבר היסתברות המסקנה כי נתבע לא נקט זהירות סבירה, ומרחיקה אותן מן המסקנה כי הוא נקט זהירות סבירה." וראו גם: ע"א 5049/91 קופת החולים של ההסתדרות הכללית נ' רחמן, (פ"ד מט(2) 376): "...רואה אני לחזור ולהדגיש כי רשלנות רפואית מתגבשת כבר בעצם אי-ניהול תקין של הרישומים הרפואיים שחייבים בהם הרופאים המטפלים במוסדות הרפואיים השונים. מקרה זה הוא אחד מרבים שבהם העדרו של רישום מסודר של מהלך המחלה ושל הטיפול בה פוגע לא רק בקביעת מימצאים לאחר הארוע, כי אם בראש ובראשונה בטיפול הנאות בחולה עצמו בזמן אמת. כבר חזרנו, חזור והדגש, כי סדרי מינהל תקינים מחייבים ניהול תרשומת מפורטת ומדויקת של הטיפול בחולה, ולאו דוקא מהבחינה המינהלית גרידא." האחריות לניהולן ושמירתן של הרשומות הרפואיות מוטלת על תדהר, ובאי שמירת הרשומות המלאות, בראי הפסיקה, הפרה תדהר את חובת הזהירות שלה כלפי התובע – המטופל.

לטענתו "בטיפול הרפואי שקבלתי היו הרבה מאוד בעיות, הכתרים שהתקינו לי בפה נפלו כמה פעמים, הכתרים לא התאימו ואני סבלתי מאוד". בהמשך הצהיר: "למיטב זיכרוני הם החליפו את הכתרים אבל גם מה שהחליפו היה לא טוב ונפל ואני סבלתי מאוד. היו לי דלקות בחניכיים והיה לי קשה לאכול" (סעיפים 6-9 לתצהירו).

...

מתוך כל האמור לעיל, מצאתי לאמץ את קביעת ד"ר גלייטמן ולהשית על נתבע 4 את מלוא עלות הטיפול המתקן.

סוף דבר אני מחייבת את נתבע 4 לשלם לתובע פיצויים בסכום של 209,000 ₪ בתוספת הוצאות שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4%, וכן החזר אגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

התביעה כנגד נתבעים 2, 3, 5 ו- 6 נדחית.

בתמצית טוענת התובעת כי בחודש מרס 2018 היא הגיעה עם אמה לסניף קופת חולים של הנתבעת 1 הסמוך לבית הספר בו למדה באבו קוידר לאחר שחשה ברע.

עוד נטען בכתב התביעה כי גם בהמשך הטיפול בתובעת בבית החולים שניידר נפלו כשלים, והטיפול שניתן לה היה רשלני ותרם או לא מנע את נזקיה.

כתב התביעה מעלה שתי עילות תביעה: האחת וכנראה המרכזית – עיכוב של כשבוע בטיפול בתובעת בשל סרובו של הנתבע לטפל בה, והשנייה – רשלנות בהמשך הטיפול הרפואי שהוענק לתובעת בבית החולים שניידר.

...

בהעדר תשתית כזו אין מנוס מהמסקנה שהתובעת לא הצליחה להרים את הנטל הנדרש ולהוכיח, אפילו ברף נמוך יחסית, כי יש ממש בתביעתה.

לסיכום, אין מנוס מהמסקנה שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה לקיומם של התנאים המצדיקים מתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית לתביעתה.

על כן, הבקשה נדחית.

החתכים באצבע, על פי הרישום הרפואי לא היו עמוקים, התובע קיבל חיסון לטטנוס, הופנה לטפול אנטיביוטי פומי, ולבדיקות דם. המומחה ציין כי לא מצא תעוד לביקור של התובע בקופת החולים ביום 16.12.09.

לעומת זאת, כאשר העידר הרישום מצוי מחוץ למיתחם הרשלנות שתביא לחיוב הנתבע, אין בהיעדר הרישום כדי להעלות או להוריד (ראה למשל: ע"א 2402/11 יורשי המנוח כנענה ראפע נ' קופת חולים לאומית סניף עראבה [ניתן ביום 12.5.2013]).

לא מצאתי עם זאת, הצדקה לחיוב התובע בהוצאות בנסיבות העניין, הן בשל נסיבות התאונה, והן בשל העובדה, כי נוכחתי שנפלו פגמים ברישומים הרפואיים שניהלה הנתבעת.

...

בכל הקשור לביקור הנטען ביום 16.12.09, טענה עליה עמד התובע לאורך כל המשפט, אני קובע כי אין בטענה כל ממש.

המסקנה אפוא הינה כי התובע לא הוכיח התרשלות כלשהי של הנתבעת, ולא הוכיח קשר סיבתי בין התרשלות נטענת לנזקו של התובע.

בנסיבות האמורות, דין התביעה להידחות.

בית משפט השלום בעפולה ת"א 2701-07-13 פרץ נ' בי"ח איכילוב ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת תמר נסים שי התובע **** פרץ הנתבעים 1. בי"ח איכילוב 2. מדינת ישראל משרד הבריאות 3. ענבל חברה לביטוח בע"מ 4. סניף חדרה קופת חולים כללית 5. מדיקל קונסלטנט אינטרנשיונאל (אם.סי אי) בע"מ החלטה

רקע: עניינה של תובענה זו בנזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב טפול לקוי ורשלני שקבל מהנתבעת 1 (ולהלן: בית החולים) ומהנתבעת 4 (ולהלן: קופת החולים), בעקבות ארוע נפילה מגובה שהתרחש ביום 25.7.2006 (להלן: הארוע).

...

לאחר שעיינתי בתיעוד שצורף ובשים לב ליתר הנימוקים, מצאתי לדחות את הבקשה.

לאור כל האמור לעיל, נוכח המחלוקת בנוגע לשאלת האחריות והעדר תשתית מספקת להסיק על פני הדברים כי קיימת אחריות לנתבעות או למי מהן, ובהיעדר טעם אחר שמצטרף לחיסרון כיס של התובע (אשר לגופו אף לא הוכח), ומשלא מתקיים טעם אחר מיוחד לפטור מהגשת חוות דעת ולמינוי מומחה מטעם בית המשפט (ור' בהקשר זה בש"א (י-ם) 7526/09) לביא סייפן נ' מלון לגונה אילת – רשת מלונות ישרוטל (פורסם במאגרים המשפטיים), הבקשה נדחית.

לסיכום אני מתירה לתובע להגיש חוות דעת מטעמו וזאת בתוך 60 יום מהיום.