רשלנות רפואית: מינוי מומחה מטעם בית המשפט לפני עדות מומחי הצדדים

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"א 24380-12-19 לפני כבוד השופט הבכיר, יובל גזית התובעת פלונית ע"י ב"כ עו"ד בוריס לויאב הנתבעים 1. ד"ר יאסר פלאח 2. ד"ר חנא סרוג'י 3. ד"ר איליה סרוג'י 4. הראל חברה לביטוח בע"מ באמצעות MCI בע"מ הנתבעים 2-4 ע"י ב"כ עו"ד רלי פיסטוצקי פסק דין

נוכח המחלוקות בין המומחים הרפואיים מטעם הצדדים מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט ד"ר שלמה טייכר.

חוות הדעת הרפואיות נועדו על מנת לבסס את רשלנות או אי הרשלנות של הנתבעים ולהקים את חבותם.

בעיניין זה אבקש להפנות לדברים שכתב כב' השופט ס. ג'ובראן בע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופיסור יובל הרישנו ואח' (פורסם בנבו) (מיום 28.11.2007): ”בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט.

ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה נטראלי, ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות, בבחינת "אל נא תעזב אותנו... והיית לנו לעיניים" (במדבר, י, לא).

...

לאחר שבחנתי את כלל הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, ואנמק.

אשר על כן, והיות ולא הוכחה רשלנות, פגם או ליקוי בטיפול בתובעת או פגיעה באוטונומיה – התביעה נדחית.

הרקע לבקשה התביעה היא תביעה בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, בשל רשלנות רפואית של הנתבעת בעת שעבר ניתוח ביום 18.03.19.

ביום 07.07.22 הגישה הנתבעת בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בטענה שהפערים בין עמדות מומחי הצדדים משמעותיים, וכן בטענה שחוות הדעת שהוגשה מטעם התובע הנה של מומחה בתחום האורתופדיה וכירורגיית כף היד בעוד שעיקר הסוגיות שבמחלוקת מצויות בתחום מומחיותו של מומחה כלי דם. בהחלטה מיום 20.08.22 קבע בית המשפט כי יהיה מקום למנות מומחה בתחום כירורגיית כלי דם וניתנה לתובע זכות תגובה.

טענות הצדדים המבקש (הוא התובע), הגיש את הבקשה הנוכחית ביום 12.09.22 ובמסגרתה הוא טוען שיש להורות על מחיקת חלקים מחוות דעתו של ד"ר איתן הלדנברג מטעם הנתבעת (להלן: "המומחה") בטענה שהם כוללים עדויות שמיעה או קביעת ממצאים עובדתיים.

המשיבה תגיש את חוות דעת המומחה מטעמה ללא החלק שצוטט בסעיף 21 לעיל, בתוך 15 יום (ככל שלצורך הבנת המשך המשפט יש להזכיר כי הוא מתייחס ל"נתוני הניתוח שעבר מר כהן", רשאי המומחה להותיר מילים אלה לפני המשך המשפט).

...

דינן של מסקנות כאלה כדין "עובדות" הראויות לבוא בשערי בית־המשפט, לצורך הסקת המסקנה "השיפוטית" בעניין נשוא הדיון.

על כן אני מקבלת את בקשת התובע בנוגע למה שנמסר למומחה על ידי הצוות ובנוגע לאמונתו בעניין זה. בכל הנוגע לשבחים שמרעיף המומחה על צוות הנתבעת, אני סבורה כי ככלל מדובר בעמדתו המקצועית של המומחה והדבר עולה מן האמור.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי הבקשה בעניין החלק הראשון מתקבלת בעיקרה, כך שאני מורה על הוצאת החלק שיצוטט להלן מתוך חוות הדעת: "נמסר לי כי רופאי המחלקה לכירורגיית כלי דם בסורוקה עשו מאמץ כן לחפש את נתוני הניתוח שעבר מר כהן, אך מאמץ זה עלה בתוהו. סמוך ובטוח אנוכי שאכן כך נעשה." הבקשה בעניין החלק השני והשלישי נדחית כמפורט לעיל.

ביחס לתיקה הרפואי של התובעת, הרי שזה אבד במשרדי ב"כ הקודם, עו"ד חאתם עאסלה ומסיבה זו תיקה הרפואי של התובעת לא הועבר למומחה הנתבעות ומומחה בית המשפט, אשר בדקו אותה בגדרי תיק זה. בשלב מאוחר יותר, לאחר מתן חוות דעתו של מומחה בית המשפט ולאחר פניות חוזרות ונישנות מטעמו של הנתבע מס' 2 לעו"ד עאסלי, ע"מ שישוב ויחפש את תיקה הרפואי של התובעת, איתר עו"ד עאסלי את תיקה הרפואי של התובעת.

חוות דעת מומחה בית המשפט בשל הפערים בין חוות דעת של המומחים שמטעם הצדדים, הוריתי על מינויו של ד"ר אביגדור שרון כמומחה מטעם בית המשפט.

יוער, כי לא הובאה לפניי סיבה בולטת או נימוק, לא כל שכן נימוק כבד משקל, לעשות כן. הדברים נאמרים ביתר שאת, נוכח העובדה, כי המומחים מטעם הצדדים לא העידו לפניי ומומחה בית המשפט שנחקר ע"י ב"כ הצדדים לא מצא לשנות כל מסקנה ממסקנותיו ולמעשה עמד על כל קביעותיו.

אנמק להלן את קביעתי זו. בית המשפט העליון (ע"א 8146/13, ד"ר ג'ושה נגד בית החולים אלדג'אני) (להלן: עניין אלג'ושה), פסק בשאלת האחריות להעדר ביטוח מקצועי מטעם בית החולים כדלקמן: "בית משפט קמא קבע כאמור כי לא נמצא כל מקור נורמאטיבי שמכוחו מוטלת על בית החולים חובה לבטח את ד"ר ג'ושה בביטוח אחריות מקצועית, ולפיכך נדחתה ההודעה לצד שלישי. תוצאה זו מוקשת בעיניי. לטעמי, החובה קיימת מכוח עוולת הרשלנות, ובית החולים לא עמד בה; בית החולים התרשל – כלפי ד"ר ג'ושה וכלפי בני המשפחה גם יחד – כאשר לא וידא את קיומו של כסוי בטוחי עבור מי שפועל תחת מטרייתו, התעסוקתית או הפיזית. סבורתני איפוא כי בעיניין זה היה מקום לקבל את ההודעה לצד שלישי, וזאת בשל רשלנות בית החולים, בכפוף לחלוקת אחריות בין המערער לבין בית החולים בגין אשם תורם של ד"ר ג'ושה". "יוסף עוד, כי בית החולים אינו יכול לפטור את עצמו מאחריות בטענה שהוא מהוה אכסניה ותו לא. למוסד רפואי קיימת אחריות, במידה כזו או אחרת, ביחס לכל הפרוצדורות המתינהלות בדל"ת אמותיו. הוא צריך להתוות את הנהלים הרפואיים והמינהליים, ואינו יכול להיתנער כליל מאחריות זו; וכך גם בהקשר של הסדרת ביטוח אחריות מקצועית" (ההדגשה אינה במקור, ס.ח') "בהקשרים מסוימים של עולם הרפואה אף קיימות הוראות סטאטוטוריות הקובעות חובה לרכוש ביטוח אחריות מקצועית (ראו למשל: תקנה 6(2) לתקנות רופאי השיניים (מרפאות של תאגידים), התשנ"ג-1993; תקנה 8(ה) לתקנות הרופאים (כשירויות לבצוע פעולות חריגות), התשס"א-2001; תקנה 14(2) לתקנות דם טבורי (בנק דם טבורי פרטי), התשע"ב-2012)". בעיניין אלג'ושה מזכיר בית המשפט העליון, כי עוולת הרשלנות קבועה בסעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), ויסודותיה כוללים, כידוע, חובת זהירות, התרשלות, ונזק שניגרם כתוצאה מההתרשלות.

...

מדובר בפוליסה מסוג "ביטוח בית עסק מרפאת שיניים/מעבדת שיניים, המיועדת לכסות, בין היתר, אחריות המבוטחת, קרי הנתבעת מס' 1, כלפי צד שלישי. גם ההרחבה הקיימת בפוליסה, לביטוחי אחריות מקצועית של המבוטח, דהיינו הנתבעת מס' 1, מיועדת לכסות עובדים, שאינם עובדי רפואה בגין נזק שנגרם לצד שלישי, בשל שימוש בחומרים, קלקול מכשירים וזיהום משימוש בכלים. הנתבעת מס' 4 גורסת, כי לא היה מקום מלכתחילה להגיש תביעה זו נגדה ולמעשה דין התביעה נגדה להימחק על הסף בשל היעדר יריבות והיעדר עילה. הנתבעות הגישו מטעמן חוות דעת נגדית של ד"ר עימאד אבו אל נעאג' (להלן: מומחה הנתבעות). מומחה הנתבעות מדגיש שלא הונח לפניו תיעוד קליני או רנטגני אודות מצבה של התובעת עובר לטיפול. אילו עמד לרשותו התיעוד הרפואי האמור, היה ביכולתו לחוות דעתו בדבר התוצאה ביחס למצבה הרפואי ההתחלתי של התובעת או על האינדיקציות שהובילו לטיפול. מומחה הנתבעות קבע, כי "לא ברור מהרשומה הרפואית ומההדמיות מה היו האינדיקציות לטיפולו של ד"ר פניש", אשר טיפל בתובעת לאחר קבלת הטיפול הרפואי, מושא התביעה כמפורט לעיל.

התובעת תשלם לנתבעת מס' 4 הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

יוצא אפוא, כי צד ג' 1 (הנתבעת מס' 1) חייב לשפות את המודיע (הנתבע מס' 3) ב 60% מהסכומים, בהם חויב המודיע, לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות, דהיינו סך של 176,400 ₪.

הודעת צד ג' כנגד צד ג' 2 (הנתבע מס' 2) נדחית ללא צו להוצאות.

בבית המשפט העליון רע"א 6648/23 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: יוסף חלו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משרד הבריאות בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 61674-01-16 שניתנה ביום 19.06.2023 על ידי כבוד השופטת ח' מאק-קלמנוביץ בשם המבקש: עו"ד אהובה טיכו בשם המשיבה: עו"ד דב לוין; עו"ד **** טל ][]החלטה

העובדות הדרושות לעניין ברקע הבקשה תביעה שהגיש המבקש נגד המשיבה בעילת רשלנות רפואית, עקב ניתוח לכריתת דיסק שהמבקש עבר, בבית החולים לגליל המערבי בנהריה.

בהחלטתו מיום 27.12.2022 נקבע כי: ״לאחר שהועלו שמותיהם של 14 מומחים אפשריים, הצדדים לא הגיעו להסכמות שיאפשרו מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ולפיכך לא ימונה מומחה בשלב זה״.

ודוק, בית משפט קמא, אשר התרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהלותם הדיונית של הצדדים ומטענותיהם, מצא כי אלו לא הגיעו להסכמה כוללת ביחס לשינוי סדר הבאת העדים; אלא, להסכמה נקודתית הנוגעת לדראוושה ביחס לדיון העוקב לזה שנערך ביום 24.02.2022, הא ותו לא. בהמשך לכך, קבע בית המשפט כי אין מקום להתיר את זמונם של העדים המבוקשים, משהדבר יגרום לסירבול ולהארכת ההליך, ואיני מוצא טעם להתערב בקביעה זו. למעלה מן הצורך יוער, לגופו של עניין, כי אף אני לא ראיתי טעם המצדיק סטייה מהכלל לפיו על בעל דין להגיש את ראיותיו 'בחבילה אחת', בעניינינו (תקנה 66 לתקסד״א; רע״א 5727/23 אייש נ׳ ארביב, פסקות 13-11 (06.09.2023)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, ולאחר ששבתי והפכתי בדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

חרף אי הנוחות המתעוררת נוכח הנמקתו החסרה קמעה של בית המשפט המחוזי, בכל הנוגע לשאלת חיוניות העדים שזימונם התבקש, בהתאם לשיקולים שיש לבחון בבקשות בכגון דא (רע"א 829/23 גולדשטיין נ' לוי, פסקאות 7-6 (13.02.2023)) – לא שוכנעתי כי העניין שלפנַי נימנה עם קבוצת המקרים החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.

התובע עתר בכתב התביעה למינוי מומחים מטעם בית המשפט ובקשתו נדחתה.

המומחה עיין בתעוד הרפואי ובחוות דעת הצדדים והעריך (בתמצית) כי מצבו של התובע בעת שהיתקבל בבית החולים לא היה יציב והעלה חשד הן לפגיעה בריאה והן לדימום תוך בטני והלם, ולכן ההחלטות לטפל בתובע באמצעות החדרת נקז לבית החזה ובהמשך באמצעות ניתוח לפרטומיה (על מנת לשלול דימום מאסיבי לאיזור הבטן) לא היו החלטות רשלניות אלא החלטות שהיו מחויבות במציאות ותואמות את הכללים המנחים לטפול בחולי טראומה.

עיון בחוות הדעת מעלה שמומחה התובע אינו מיפרט את המסמכים שעמדו לפניו והוא קובע בפרק הדיון ביחס למצבו של התובע באופן כללי כי "..מאז אותו ניתוח החל לסבול ממחלת נפש של סכיזופרניה, אשפוזים חוזרים, טפול תרופתי נוגד פסיכוזה, זריקות אחת לשבועיים ותפקוד לקוי בכל הבחינות". חומר הראיות שהונח לפניי מלמד כי חרף המחלה הקשה ממנה סבל וסובל התובע ואשפוזו הרבים במהלך השנים, היו תקופות ארוכות בהן התובע לא היה מאושפז ולא היה במצב פסיכוטי ובחלק מהתקופות הוא אף עבד והתגורר לבדו (ר' פירוט בתעוד הרפואי, בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת בתחום הפסיכיאטריה, בדו"ח רציפות המל"ל וכן בעדות התובע בבית המשפט).

המומחה מסכים עם קביעות מומחה הנתבעת בחוות דעתו וביחס לחוות הדעת מטעם התובע מציין כי "קיימים פערים ניכרים בין הנימוקים, ההערכות והגישות המובאות בחוות דעתו של ד"ר אבי היינריך לבין הפרוטוקולים והקווים המנחים המקובלים כיום. ייתכן שהדבר נובע מכך שעיקר עסוקו של ד"ר היינריך הנו בתחום הכירורגיה הלפרוסקופית והבריאטרית ולא בטראומה... כמו כן חלק מדעותיו או גישתו לנושא מתבססת על אמצעים או הנחיות טיפוליות שהיו מקובלות לפני כארבעה עשורים או יותר (למשל השמוש בשטיפת בטן אבחנתית DPL) וכיום כבר לא רלוואנטיות." דיון והכרעה : לאחר שבחנתי את חוות דעת המומחים מטעם הצדדים בתחום הכירורגיה, את תשובות המומחים (כולם) בדיון ההוכחות ואת המסמכים הרפואיים שוכנעתי כי הטיפול הרפואי שניתן לתובע בבית החולים בשנת 2014 (לרבות ההחלטה על החדרת נקז לבית החזה ובצוע ניתוח לפרטומיה) היה איכותי, סביר, תאם את מצבו הרפואי של התובע באותה עת ונעשה בהתאם לכללים המנחים לטפול בפצוע טראומה.

חוות דעת של המומחה מטעם בית המשפט (וגם של הנתבעת) מתיישבת עם התעוד הרפואי מזמן אמת, הגיונית, נתמכת בספרות מקצועית רלוואנטית ולא נסתרה במאום.

...

הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות הן מחמת התיישנות והן מחמת שהטיפול הרפואי שניתן לתובע בבית החולים היה טיפול שנעשה בהתאם לכללים המנחים ברפואת הטראומה, תאם את מצבו הרפואי של התובע בעת קבלתו לבית החולים ולא היה רשלני.

אחר האמור, דין התביעה להידחות גם מחמת שלא מצאתי יסוד בטענת התובע אודות רשלנות בטיפול הרפואי שניתן לו בבית החולים בשנת 2004.

חרף האמור יצוין כי לא שוכנעתי שיש קשר כלשהו בין הניתוח שעבר התובע או הטיפול הרפואי שניתן לו בבית החולים בשנת 2004 ובין מחלת הסכיזופרניה ממנה הוא סובל.

סוף דבר התביעה נדחית מחמת התיישנות וגם נדחית לגופה, לאחר שלא שוכנעתי שנפל פגם כלשהו בטיפול הרפואי שניתן לתובע בבית החולים בשנת 2004.