הנושאים הרפואיים בתחום הקרדיולוגיה, אשר נדונו עד דק ובהרחבה יתרה במהלך חמש ישיבות אלו, במהלכן נחקרו, כאמור לעיל, ארבעה מומחים רפואיים ורופא מצנתר אחד, התפרשו על פני למעלה מ- 800 עמודי פרוטוקול, הנם מורכבים ללא שיעור וסבוכים עד אין קץ.
אשוב ואדגיש כבר עתה כי חקירות המומחים הרפואיים, המהוים את עיקר המאסה במסד הראייתי שהונח בפניי בתיק זה, היו כרוכות בירידה לרזולוציות הדורשות הבנה והכרה מעמיקה של האנטומיה של הלב על עורקיו וחדריו, דורשות הכרה והבנה של איבחון מחלה כלילית טרשתית, לרבות הערכה של היקפה וחומרתה, בכלל זה העיתוי בו נעשית הערכה כאמור (בזמן הצינתור עצמו או ביחס לנתונים המתקבלים בדיעבד בדו"ח הנתיחה לאחר המוות), בדיקות הדימות שעמדו לשימוש הצוות הטיפולי נכון למועד הצינתור (שנת 2007) אשר בהן יש להעזר בעת קבלת ההחלטה על הטיפול, הבנה והכרה של תהליך הצינתור על כל שלביו ותפניותיו, לרבות באילו צנתרים משתמשים בכל שלב משלבי הפרוצידורה, הכרה של טרמינולוגיה רפואית המאפיינת כל שלב ושלב בתהליך הצינתור, הבנה של הפעולות שנעשו והסיבוכים שארעו במסגרת מאמצי ההחייאה כפי שבוצעו במקרה דנן על כל השלכותיהן, וכל זאת רק על קצה המזלג כפי שניתן יהא להתרשם ביתר שאת בהמשך הדרך.
חוות דעתו של ד"ר אמר (כירורגיית לב חזה)- המומחה בחן את כל התעוד הרפואי והתמקד בחוות דעתו בסרט הצינתור ובדו"ח הנתיחה לאחר המוות שבוצעה למנוח, וקבע כי קיים פער בין התמונה האנטומית האמיתית של העורקים הכליליים לבין האופן שבו המצנתר פיענח את הממצאים הללו בזמן אמת.
על רקע הניתוח שערכנו לעיל, עת הצבענו כיצד ירעת המחלוקת צומצמה לנוכח קביעותיו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בחוות דעתו כמו גם בחקירתו, לא נותר אלא להכריע בשתי סוגיות כדלקמן:
האם בחירת הצנתר הטיפולי (סוג וגודל) הייתה שגויה ובעטיה נגרמה הדיסקציה?
האם פעולת החדרת הצנתר הטיפולי הייתה עמוקה מידי ולא זהירה המקימה התרשלות בביצועה?
ואולם בטרם נצלול לניתוח טענות אלו, נביא להלן את הפסיקה הנוהגת בכל הסוגיות והטענות המשפטיות שהעלו הצדדים בסיכומיהם;
המסגרת הנורמאטיבית והפסיקה הנוהגת
כידוע, בהתאם לפסיקה הנוהגת לא כל טעות במהלך ביצוע פרוצידורה רפואית תהווה בהכרח התרשלות, לא כל שכן, עת לא הוכחה כי בכלל נעשתה טעות של הרופא המטפל בזמן אמת, בדומה למקרה של המצנתר דנן, כפי שנצביע להלן.
" (הדגשה שלי- א.ב)
לגבי בחירת החלופה של מעבר לשלב של הצינתור הטיפולי במטרה לפתוח את עורק האוטם, על פני חלופה כירורגית (ניתוח מעקפים), או חלופה של הפסקת הצינתור ובצוע בדיקות עזר כפי שגורסים מומחי התביעה, אז מלבד העובדה כי מומחה בית המשפט דחה טענות אלו מהפן הרפואי, יפים לכאן גם את דבריו של כב' השופט עמית בע"א 2538/15 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' יהודית זר (פורסם בנבו מיום 15/1/17):
"...לעיתים, רופא ניצב בצומת שבה נידרש ממנו להפעיל שיקול דעת ולבחור דרך טיפולית אחת מבין חלופות שונות שכל אחת מהן צופנת בחובה סיכון למטופל. כאשר הבחירה שנעשתה היא בחירה באפשרות סבירה ומוכרת, קשה יהיה לראות בכך התרשלות מצד הרופא..." (הדגשה שלי-א.ב)
אשר לטענת התביעה כי היה על הצוות הרפואי להפנות את המנוח לניתוח מעקפים המתבצע בבית חולים בו קיימת מחלקה כירורגית לניתוחי לב חזה כחלופה עדיפה על ביצוע צינתור טפולי על מנת להיות "על הצד הבטוח", אזי מלבד העובדה כי טענה זו נדחתה מבחינה רפואית על ידי מומחה בית המשפט, הרי שגם הפסיקה תומכת במסקנה זו עת קבעה כי אין סיבה לחזור לשיטות רפואיות שהיו נהוגות יותר בעבר, אלא יש ללכת עם הקידמה.
...
על רקע האמור לעיל, אשתדל להלן לתמצת את עיקרי הדברים, על מנת להציג בצורה נהירה וברורה, עד כמה שניתן, את הסוגיות שבמחלוקת דרך הצגת ההחלטות והפעולות שננקטו על ידי הצוות הרפואי מטעם הנתבעים, על פני ציר הזמן בצורה כרונולוגית, החל מהרגע בו התקבלה החלטה על ביצוע הצנתור ועד שהצוות נאלץ להכריז על מות המנוח בתום ניסיונות ההחייאה.
אולם גם טענה זו דינה להידחות נוכח דבריו המפורשים של מומחה בהמ"ש עת הסביר מדוע גם הפתולוג שביצע את הנתיחה לאחר המוות, לא יכול היה לאתר את הדיסקציה בעורק ובכך לאשש (או שמא לשלול) את הסברה שזו אכן ארעה, בהסבירו: " האמת היא שהוא (הפתולוג-א.ב) לא יכול להגיד, ואני אסביר אולי...אחרי ההחייאה הניסיונות להחדיר שם ציוד וסטנטים אז זה מטשטש את כל התמונה. בגלל שפה הייתה התערבות מאד בוטה של הניסיון לפתוח את העורקים, לכן, לעניות דעתי, הוא לא יכול לראות מתי בדיוק לפני התחלת הטיפול. אם אתם שואלים אותי ביושר, אני לא רואה פה אפשרות אחרת". (עמ' 713 לפרוטוקול).
לפיכך אי הבאת הרופא שערך את המסמך ברוח דבריו של דר' ג'עפרי, מקום בו אין חולק כי המצנתר הראשי אשר מעיד מידיעה אישית ובלתי אמצעית על מהלך הדברים הוא דר' ג'עפרי בעצמו ("אני בחרתי את הצנתר ואני צנתרתי...אני החלטתי ואני עשיתי"), בעוד שדר' איליה היה רק העוזר והמתמחה שלו- אינה צריכה לפעול לחובת הנתבעים שכן לא התרשמתי כי עדותו חסרה להבנת התמונה המלאה שנדונה עד דק כפי שמצינו לעיל, וזאת מלבד העובדה כי דר' מנביץ מתגורר בארה"ב מזה שנים.
סוף דבר
לאור כל המקובץ לעיל, באתי לכלל דעה כי דין התביעה להידחות.
