רשלנות רפואית: דימום מאסיבי בהפסקת הריון

ד"ר זילברמן ציין, כי בתאריך 01/12/87 נולדה התובעת 1 במשקל 4,180 גרם בלידה נרתיקית באפגר 9/10, כאשר לאחר הלידה סבלה התובעת 2 מדימום מאסיבי והשליה הופרדה ידנית בהרדמה כללית.

בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר זילברמן ובהעדר התעוד הרפואי של מעקב ההריון, נטען על ידי התובעים, כי אין אפשרות לאשר או לשלול מאורעות ברי מניעה שגרמו/תרמו להווצרות תיסמונת שיתוק המוחין אצל התובעת 1, וזאת לאחר שהמומחה פירט בחוות דעתו גורמי סיכון שונים, ובכללם גורמים טרום לידתיים, הכוללים לידות מוקדמות, זיהומים תוך רחמיים, סיבוכים שלייתיים, זהום מי שפיר, פגור תוך רחמי בגדילה, הפרעות קרישה, חשיפה לרעלים, מחלות מטבוליות, יתר לחץ דם ועוד.

'לשם הוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזקים השונים הנובעים ממומו של הילד, יש להראות, בשלב הראשון, כי אילו עמד בפני הועדה להפסקת הריון מלוא המידע הרפואי הרלבנטי (מידע שלא הובא לידיעת ההורים בשל ההתרשלות) – היתה הועדה מאשרת להורים את הפסקת ההריון.

...

משמעות הדבר הינה, כי תביעתה של התובעת 1 קיימת ותקפה ותידון לפי פסק הדין בע"א 518/82, ד"ר רינה זייצוב נ' שאול כץ, פ"ד מ(2)85, ואילו תביעת התובעים 2 ו-3 דינה להידחות מחמת התיישנות.

פועל יוצא מן האמור, כי הנני מורה על דחיית ההודעה לצד השלישי והצד הרביעי.

הנני מחייבת את התובעים 1-3, ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות הנתבעות 1-2, ביחד ולחוד, בסך כולל של 20,000 ₪.

כן הנני מחייבת את הנתבעות 1-2 לשאת בהוצאות הצד השלישי בסך כולל של 7,500 ₪.

אין מחלוקת שהתובעת חתמה על טופס כללי לניתוח שמנוסח במתכונת הקבועה בתקנות, אולם מן הראוי היה להכין טפסי ייעודיים למקרים בהם מתבצעת גרידה שאיננה "ניתוח רגיל" או לכל הפחות להחתים אותה על טופס הכולל במפורש D&C ובצרוף תאור הסיכונים הספציפיים (ומן הסתם אם מדובר על טופס הפסקת היריון הרי ניתן למחוק את המילים המיותרות בכותרת המתייחסות להפלה בשליש הראשון).

אם באמת חשש ד"ר נזרי להתפתחות דימום מסיבי אם תישלח התובעת לביתה, הרי ניתן היה להשאירה בבית החולים להתייעצות עם הרופאים שכבר טיפלו בה, דבר שנראה נכון נוכח המצב ברחמה של התובעת וסכוייה המוגברים לסבול מתסמונת אשרמן עקב ביצוע גרידה.

ההלכה היא שכאשר קיימות שתי אסכולות רפואיות שונות אין לייחס רשלנות לעצם בחירת אחת מהן: "המומחים אמנם נחלקו בדעותיהם בדבר נכונות החלטתם של רופאי בית החולים שלא להפסיק את הריונה של המנוחה, אך גם המומחה מטעם המערערים הודה בעדותו, כי החלטה זו התיישבה עם הגישה השמרנית המקובלת (וגם בזמן הרלוואנטי הייתה מקובלת) על חלק מן הקהילייה הרפואית המוסדית הלגיטימית. והלכה היא, כידוע, כי פעולת רופא לא תיחשב כרשלנית אם עשייתה התבססה על העדפת תפיסתה של אחת מבין האסכולות הרפואיות המוכרות (ע"א 144/59 ג.ד. נ' מרכז קופת חולים של ההסת' הכללית של העובדים העברים בא"י [1], בעמ' 864; וע"א 323/89 פ' קוהרי ואח' נ' מדינת ישראל)

ד"ר נזרי כתב באופן מפורש בדו"ח הקבלה בסעיף הדיון: "...כמו כן בשל גודלו של הממצא אין מקום לטפול שמרני על ידי מכווצים וכן העובדה כי לאשה יש דימום....". אמנם הפסיקה חזרה והדגישה שהערכת סבירות החלטותיו של הרופא המטפל לא אמורה להיות בגדר "חכמה לאחר מעשה" אולם גם הדגישה שאין הרופא פוטר את עצמו בבחירה סתמית של אופציה טיפולית אפשרית אלא ההחלטה צריכה להיתקבל על בסיס שיקולים סבירים, ברמה מקובלת ומבוססת על הידע העדכני הנתמך בספרות מקצועית.

...

בנסיבות העניין, ומתוך שימת לב למכלול שיקולים שהוסברו לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי על הנתבעת לפצות את התובעת בסכום של 100,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה. פגיעה באוטונומיה העמדה הרווחת בפסיקה מצדדת בגישה לפיה כאשר לא נמסר למטופל מידע הדרוש לפני הטיפול הרפואי, המחדל הזה כשלעצמו מהווה עילה להכרה בראש נזק עצמאי של פגיעה באוטונומיה, וזאת ללא קשר לשאלת הנזק שנגרם כתוצאה מהטיפול וללא צורך בהוכחת קשר סיבתי בין היעדר ההסכמה לטיפול ובין הנזק.

לא אסתיר כי עמדתי עולה בקנה אחד עם עמדת כב' השופט עמית וסבור אני שיש לצמצם ככל הניתן את הפסיקה בגין פגיעה באוטונומיה, בוודאי כאשר מוכחים רשלנות, נזק וקשר סיבתי ביניהם.

סוף דבר, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 600,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 35,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 18% ובצירוף מע"מ כאשר הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל אלא אם ישולם תוך 40 יום.

במקרה שבפנינו נראה שבשים לב לעברה המיילדותי של התובעת, היות ההריון הריון בסיכון גבוה, והירידה המוקדמת של מי השפיר, כל אלה היה בהם כדי להעמיד את הצוות המטפל בבית החולים במצב שבו לכשיחול שינוי במצבה של התובעת, כגון התחלת דימום, ניתן יהיה להעבירה מיידית לבצוע דחוף של הניתוח הקיסרי.

ההתרשלות לדעתי, אין מקום לכך שבית משפט זה יתערב בממצא העובדתי שקבעה הערכאה הראשונה, ולפיו הדימום המאסיבי החל בסביבות השעה 20:15.

כבר הבהרתי כי למעשה מדובר בשאלת הקשר הסיבתי בין השהיית הניתוח הקיסרי (שמשמעותה היא אי-הפסקת הדימום על ידי ניתוח) לבין מחלתה של עדן.

ודוק: רחוק ממני לקבוע קביעה כללית, שהיא בגדר הלכה משפטית – רפואית, לפיה אין ערך בכגון דא לממצאים רפואיים תקינים בדבר מצבו של הילוד (ציון אפגר גבוה, רמת חומציות תקינה וכל כיוצא באלה) לאחר הלידה: כל שבאתי לומר הוא, שאין מקום להתערבות בית משפט זה בקביעתה של הערכאה הדיונית שהגיעה לכלל מסקנה, לאחר שמיעת המומחים שהעידו בפניה, כי אין בממצאים תקינים אלה כדי לשלול קשר בין הדימום לבין פגם מוחי אצל העובר.

...

לענין זה יפים דברים שרשם אריאל פורת במאמר תגובה על הביקורת על הצעתו של "פיצוי בגין פגיעה בסיכוי": "פיצויים בגין פגיעה בסיכוי: מדע מדויק או משפט?" עיוני משפט כז (תשס"ג) 357; "דוקטרינת הפגיעה בסיכוי נתמכת בשיקולים של הרתעה אופטימלית ולעיתים אף בשיקולים של צדק מתקן. על כך אין מחלוקת ביני לבין פוקס, שמואלי ושפירא. דוקטרינת הפגיעה בסיכוי ניתנת ליישום פשוט כאשר ניתן לחשב בנקל את ההסתברויות הנדרשות ליישומה, ולעיתים קרובות אכן ניתן לחשב הסתברויות אלה בנקל. אף על כך, נדמה לי, ניתן להסכים. גדר המחלוקת הוא סביב אותם מקרים (המעטים, לדעתי) שבהם חישוב ההסתברויות קשה וספקולטיבי. כאן נפרדות דרכינו. אני סבור שכאשר שיקולים מהותיים תומכים בפיצוי בגין פגיעה בסיכוי באופן חזק, על המשפט להסתפק במה שיש, ובאין ממצאים מדויקים באשר להסתברויות, להסתייע בממצאים החסרים, אפילו החסרים מאד. המשפט אינו מתמטיקה, והמשפטן אינו שואף לאותו דיוק שהמתמטיקאי שואף אליו. התעקשות על דיוק במקרים שנידונו במאמר המבוקר סופה להוביל למשפט פחות טוב" (שם, בע' 365).

אין מנוס בענייננו מהערכה בדרך של אומדנא.

למרות הצעתי להקטין את שיעור החבות שנקבעה בערכאה הראשונה, אני מציעה שלא להפחית את שכר הטרחה הגלובאלי שנקבע בגין התשלומים העתיים, זאת כיוון שהסכום הגלובאלי שנפסק נראה לי נמוך.

הנתבעת טוענת כי ביצוע הפלה כרוך מטבעו בסיכונים רבים, שהתממשו במקרה של התובעת, אך אין בכך כדי ללמד על התרשלות, מה גם שלטענתה לא היתה התרשלות במקרה הנדון, והטיפול הרפואי בתובעת היה בהתאם לשיטה מקובלת, מוכרת, ונוהגת בעולם הרפואה.

קראתי בתשומת לב רבה את חוות הדעת הרפואיות, את תצהירי התובעת וד"ר ישמחוביץ, ואת עדויות כל העדים, ובשל החשיבות הרבה שאני מייחסת להם, ריכזתי אותם לצורך נוחיות הקריאה-בנספח לפסק דין זה. הפסקת ההריון לתובעת בוצעה לפי בקשתה, לאחר 5 לידות ו-5 הפלות, בהיותה בת 30 שנה, ומן הטעם שהתובעת ובעלה בחרו בשיטה של הפלות מלאכותיות כאמצעי לפיקוח על הילודה אצלם, במקום בשיטות מקובלות אחרות.

בבדיקתה התברר כי יש לה מורסה (אבצס) בדופן הקידמי של החלחולת (הרקטום), שתחילה טופלה באנטיביוטיקה מסיבית, וכשזו לא הועילה-נערך ניתוח אבחנתי בו התברר שיש דלקת קשה על דופן החלחולת ובאברי המין הפנימיים.

ד"ר ישמחוביץ הפסיק את ההפלה המלאכותית בשלב בו חש כי גרם לנקב ברחם, הכניס לפרוסקופ, ושאב את הדם שהצטבר בשק הדוגלס.

...

אני מקבלת את טענת פרופ' כספי וד"ר ישמחוביץ כי אין ללמוד מעצם ביצוע הקולסטומיה כי היה נקב במעי, וכי הקולוסטומיה בוצעה ליתר זהירות, וכדי להבטיח ריפוי תקין של הפגיעה בחלחולת עקב הורדת המורסה, שקלפה גם חלקים מהמעי ומהשריר.

מכל הטעמים הללו אני קובעת כי לא הוכח נקב בחלחולת, שהעביר צואה לחלל הבטן של התובעת, שגרמה למורסה.

נוכח כל האמור, לא שוכנעתי כי הנתבעת או הרופאים מטעמה פעלו ברשלנות ואני דוחה את התביעה.

התובעת מזכירה רפואית ילידת 9.10.66 הגישה ביום 12.8.02 תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שמקורם בדמם מסיבי שנגרם לה בזמן הפסקת הריון שבוצעה ביום 6.2.97 בסניף חיפה של בית החולים רמת מרפא.

הנתבעים מס' 1-3 בחרו קו הגנה משותף ולגרסתם לא רק שלא היתה כל רשלנות אלא על התובעת להוקיר טובה לנתבע אשר פעל במיומנות, בתושיה וביעילות למען מתן טיפול מהיר ואיכותי להפסקת הדימום הבלתי מוסבר ובזכות זאת נמנע לטענתם מהתובעת נזק בלתי הפיך.

...

מאחר ושוכנעתי כי הדמום המסיבי היה כה בלתי צפוי, איני מוצא כל פגם בכך שדר' זילברמן לא חזה אפשרות זו וגם לא הצביע עליה בפני התובעת.

לאור האמור לעיל הנני דוחה את התביעה.

בנוסף תשלם התובעת לנתבעים שכר טירחת עו"ד בשיעור של 14,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.