רשלנות רפואית: דחייה של תביעת פיצויים

]המשנה לנשיאה נ' הנדל: מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם, ת"א 23068-07-12), בגדריו נדחתה תביעת המערער לפצוי בגין טפול רפואי רשלני שניתן לו לטענתו על ידי משיבים 1-2, לאחר תאונת עבודה שארעה לו. אלה, בתמצית, עובדות המקרה.

...

המערער חוזר בעיקרו של דבר על הטענות שהעלה בפני בית המשפט קמא, אשר לשיטתו צריכות להוביל למסקנה כי משיבים 2-1 אחראים לנזקו.

סוף דבר: אציע לחבריי כי לא נתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא, להוציא בקביעה הנוגעת לפגיעה באוטונומיה.

על סמך האמור, דין הערעור להידחות.

השופטת ע' ברון: אני מסכימה עם חברי המשנה לנשיאה נ' הנדל כי דין הערעור להידחות.

ערעור על פסק הדין שניתן ביום 24.12.2020 ע"י בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט שי מזרחי) בת"א 16067-12-15 לפיו נדחתה תביעת המערערת לפצוי בגין רשלנות רפואית שהוגשה נגד המנתח הפלסטי שניתח אותה - המשיב.

...

כמו בית משפט קמא אף אנו עיינו בתמונות המשקפות את פניה של המערערת טרם הניתוח ולאחריו, ומקובלת עלינו מסקנתו לפיה "ניתן להבחין בשיפור משמעותי במראה פניה – בייחוד בצוואר ובלחיים וניכרת התחושה כי פניה 'הורמו' ". אין בכוחו של איזמל המנתח לחולל ניסים, וחוסר ההלימה בין ציפיותיה הלא מציאותיות של המערערת, בת 76 בזמן הניתוח, לבין התוצאות הראליות הניתנות להשגה ע"י המנתח, יהא מוכשר ככל שיהא - אינו ראיה לקיומה של רשלנות.

אנו מורים אפוא על דחיית הערעור.

המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.

בפני כבוד השופט אמיר דהאן התובעת שלומי דדון בן חמו, ת"ז 058804345 נגד הנתבע מרכז רפואי שערי צדק פסיקתא ביום 18/11/19 ניתן פסק־הדין בתובענה שבכותרת, אשר במסגרתו נדחתה תביעת התובעת לפיצויים בגין ניזקי גוף אשר סבלה, לטענתה, בשל רשלנות רפואית מצד הנתבע והרופאים מטעמו.

...

התובעת תשלם הוצאות התשובה לתגובה בסך 1,170 ש"ח, וזאת בתוך 30 יום, ולאחר מכן ישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה.

במסגרת פסק־הדין נקבע כדלהלן: "לפיכך תשלם התובעת לנתבע:

אשר על כן, תשלם התובעת לנתבע את הסכומים הבאים: שכר טרחת עו"ד בסך 12,324 ש"ח (סכום זה אינו כולל מע"מ); שכר עדותו של ד"ר אברי רווה בסך 4,000 ש"ח; שכר עדותו וחוות־דעתו של פרופ' רוני מוסקונה בסך כולל של 14,700 ש"ח. הסכומים האמורים בסעיפים 3-1 לעיל ישאו הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 16/02/20 ועד למועד תשלומם בפועל.

בית משפט השלום דחה תביעה לפיצויים שהגיש המבקש, בטענה כי לא נתן הסכמה מדעת לניתוח שנערך לו על-ידי רופאי המשיב (להלן גם: בית החולים).

אשר לטענת המבקש לפגיעה באוטונומיה בשל אי-מסירת המידע הנידון, יוזכר כי בהקשר של רשלנות רפואית, לא תישמע טענה כאמור אלא במקרים של העדר הסכמה מדעת, שנובעת מהפרת חובת גילוי מצד הצוות הרפואי (ראו: רע"א 1519/20 פלונית נ' רעות – שרות נשים סוצאלי, פס' 12 (11.8.2020)).

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

סוף דבר: הבקשה נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

] זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים י' עמית, י' וילנר וג' כנפי-שטייניץ) בע"א 2035/22 (להלן: העירעור) מיום 13.3.2023 (להלן: פסק הדין), בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר דחה את תביעת המבקשים לפיצויים בשל רשלנות רפואית שייחסו למשיבה בטיפול בבת זוגו של המבקש 1, אימם של המבקשים 4-2 (להלן: המנוחה).

...

נוכח האמור, דחה בית המשפט המחוזי את התביעה, וחייב את המבקשים בהוצאות המשיבה בסך של 15,000 ש"ח. הערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין נדחה ביום 13.3.2023 בפסק דין תמציתי שניתן פה אחד, ואלה עיקריו: "נקדים ונאמר כי לטעמנו, ניתן היה לדחות את התובענה מחמת התיישנות, הגם שבית המשפט לא התייחס לכך בפסק דינו. בהקשר זה נציין כי טענת ההתיישנות הועלתה על ידי המשיבה בכתב הגנתה והמערערים לא הגישו כתב תשובה. זאת, בניגוד לפסיקה לפיה על התובע לטעון ולהוכיח כי הוא נופל לאחד החריגים המאריכים תקופת ההתיישנות [...] מכל מקום, לא מצאנו ממש גם בערעור לגופו. בית המשפט קמא דחה את התביעה, לאחר שאימץ את חוות דעת המומחים מטעמה של המשיבה. ככלל, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, וכלל זה כוחו יפה גם מקום בו הערכאה הדיונית מבכרת חוות דעתו של מומחה אחד על פני משנהו, כפי שנעשה במקרה דנן". מכאן הבקשה שלפניי, בה טוענים המבקשים כי בפסק הדין נקבע "שניתן היה לדחות את התובענה מחמת התיישנות רק משום שהמבקשים לא הגישו כתב תשובה לאחר שטענת ההתיישנות הועלתה בכתב ההגנה". לטענתם, קביעה זו סותרת את ההלכה שלפיה כתב התשובה הוא בעל תכלית פרוצדורלית, ואין לו "מעמד מהותי לגבי הכרעה בהארכת תקופת ההתיישנות". לפי המבקשים, בהתאם להלכה, רשאי תובע לפרט כבר בכתב התביעה מתי ובאילו נסיבות נודעו לו העובדות המקימות את עילת התביעה, וככל שלא הועלו טענות עובדתיות חדשות בכתב ההגנה המצריכות תשובה – אין באי-הגשת כתב התשובה כדי לשלול את תחולת החריגים המאריכים את תקופת ההתיישנות.

דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.