רשלנות רפואית: אי ביצוע קשירת חצוצרות בניתוח קיסרי

כך שלסיכום חוות הדעת של ד"ר מאור, הצוות הרפואי חרג מהפרקטיקה הרפואית המקובלת כאשר על אף המצב הגבולי של התובעת לא ביצע בדיקת MRI ובכך יכול היה לזהות את השליה הנעוצה, להיערך אחרת לניתוח הקיסרי ולמנוע את הדימום הרב אשר גרם לכריתת הדופן הקדמית של הרחם.

יתרה מכך עולה כי למרות שלא ניצפתה שליה נעוצה בבדיקות הכין הצוות הרפואי 2 מנות דם ליתר ביטחון ובודאי שאיני מתכוון ליחס עובדה זו לרעת הנתבעת כהוכחה לכך שהתרשלה בכך שלא ביצעה בדיקת MRI.

על פי התעוד הרפואי הוסבר לתובעת על הניתוח והתובעת הודיע כי אינה מעוניינת בקשירת חצוצרות.

...

התביעה נדחית.

באם הייתי מקבל את התביעה, הייתי מחייב את הנתבעת בסך הנזק כמפורט לעיל: כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים 100,000 ₪ פגיעה באוטונומיה 100,000 ₪ הוצאות רפואיות וניידות 50,000 ₪ עזרת צד ג' 35,000 ₪ _________ סך הכול 285,000 ₪ התביעה נדחית, אך בנסיבות העניין לא ראיתי לנכון לחייב את התובעת בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של הנתבעת בגין ניהול ההליך.

סבורני שפסיקת הוצאות ריאליות בתיק שכזה יכול להביא ל "הרתעת יתר" של אוכלוסיות מוחלשות מלפנות לבתי המשפט ואין הדבר נכון מבחינת מדיניות שיפוטית ראויה.

טענות הצדדים התובעת טוענת, ותומכת טענותיה בחוות דעתו של פרופ' מנחם דוד, כי המנתחים שביצעו בה את הניתוח הקיסרי התרשלו בכך שלא עיינו עובר לבצוע הניתוח ברשומות הרפואיות ולכן לא היו מודעים, כנראה, לרצונה בבצוע קשירת חצוצרות.

הנתבעת מוסיפה וטוענת שאילו פעלה התובעת כחולה סבירה, והיתה מבקשת לפני הניתוח מהצוות הרפואי לבצע הליך קשירת חצוצרות או שואלת את הצוות הרפואי במהלך אשפוזה אחר הלידה אם בוצע ההליך או פונה למעקב אחר לידה לרופא, ומראה לו את טופס השיחרור מאישפוז, ניתן היה להווכח שלא בוצעה הפרוצידורה הנ"ל, ולנקוט באמצעים אחרים למניעת הריון.

...

התובעת לא עבדה מעולם לפרנסתה, ובהתחשב בגילה (בת 47 היום), השכלתה (5 שנות לימוד) ומחלות הרקע מהם היא סובלת, ובהן סכרת לא מאוזנת, ונכות נפשית משמעותית שאינה קשורה בהפלה, אני סבורה שלנכות המזערית המיוחסת להפלה אין השפעה על כושר השתכרותה.

כך מתאר כבוד השופט עמית את המחלוקת בינו ובין כבוד המשנה לנשיאה ריבלין בסוגיה זו: "על דרך העקרון, אני סבור כי אין לפסוק כל פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, מקום בו נפסק לניזוק פיצוי בעילה של התרשלות בטיפול או בשל היעדר הסכמה מדעת. בנושא זה, נתגלעה בשעתו מחלוקת ביני לבין כבוד המשנה לנשיאה השופט ריבלין (ראו ע"א 1303/09 מרגלית קדוש נ' בית החולים ביקור חולים (5.3.12) וכן ע"א 4576/08 בן צבי נ' היס (7.7.2011)), ומחלוקת זו נותרה בצריך עיון (החלטת הנשיאה ביניש בדנ"א 5636/11 היס נ' בן צבי (26.2.2012)." (ע"א 1615/11 ‏מרפאת עין טל - מרכז לרפואת עיניים נ' רוזי פינקלשטיין (אלבלך) (6.8.13)) בע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' ציפורה איבי (3.9.15) נפרשו חילוקי הדעות בצורה מעט שונה.

לסיכום על הצוות הרפואי מוטלת האחריות לנהל רשומה רפואית ולתעד בה את תלונות החולה, את מחלות הרקע שלו, וכן כל דבר אחר בעל חשיבות.

התובעת עברה 6 לידות בניתוחים קיסריים, כאשר במהלך הלידה האחרונה בוצעה לה קשירת חצוצרות ואף לדברי התובעת נגרמה פגיעה בשלפוחית אשר תוקנה בניתוח עצמו.

בעניינינו- התובעת טוענת בכתב התביעה, כי הרשלנות הרפואית בנסיבות העניין באה לידי ביטוי בכך שבית החולים שלל ביום 26.6.2003 בבדיקת ציסטוגרפיה את קיומה של אבן בכיס השתן ולא ביצע בשנת 2003 בדיקת US או בדיקת מפוי, אשר לו היו מבוצעות, היה בהן כדי לגלות את האבן כבר בשנת 2003.

...

לנוכח האמור לעיל טענות התובעת כנגד קופת החולים נדחות על ידי.

לאור האמור לעל במקובץ, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעים.

לפנים משורת הדין והגם שעסקינן בהליך אשר לשם בירורו נדרשו מספר רב של ישיבות וכן הוצאות בלתי מבוטלות מטעם הצדדים החלטתי לפסוק הוצאות מתונות בלבד -אני מחייבת את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסך 3,500 ₪ ותשלום שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ אשר ישולמו לידי הנתבעים תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום התשלום בפועל.

לאחר בדיקת הUS ששללה את החשד לשליית פתח נעוצה, התובעת נפגשה פעם נוספת עם ד"ר בירון שנטל שקיימה עם התובעת דיון בענין תיכנון ניתוח קיסרי יזום ובענין האפשרות של קשירת חצוצרות ורשמה שבני הזוג יתנו תשובה לגבי קשירת החצוצרות ביום ההכנה לניתוח הקיסרי.

בבדיקות שנעשו לאחר מכן בבית החולים הלל יפה לא עלה חשד לשליה נעוצה, ומשכך איני סבור כי הנתבעות התרשלו בכך שלא ביצעו בדיקת MRI.

לאור עברה המיילדותי החליט הצוות הרפואי לקבוע מועד לבצוע ניתוח קיסרי מתוכנן עם צוות בכיר למחרת בבוקר.

...

המקרה המצער שקרה לתובעת קשה וכואב אך עד למסקנה שיש להטיל אחריות על רופא או מוסד רפואי בגין טיפוליו, המרחק הינו רב. בידי נותר רק לאחל לתובעת ולמשפחתה הרבה בריאות ואריכות ימים אך סבורני כי עליי לדחות את תביעתה.

כיוון שכך גם ראיתי לנכון לפתוח את פסק הדין בדברי הנביא עליו השלום, בכדי לנסות לנחם את התובעת ולהסביר שבסופו של דבר "כולו מִן אללה" כפי שצויין בסורת אלנסא "הנשים", פסוק 78, לקוראן שצוטטב בפתיח פס"ד זה ושבתרגום חופשי אומרת: "...אם יקרה להם טוב, יאמרו זה מאלוהים, ואם יאונה להם רע, יאמרו זה מטעם אחר. אמור להם הכל מאלוהים..." באם הייתי מקבל את התביעה, הייתי מחייב את הנתבעת בסך הנזק כמפורט לעיל: כאב וסבל 180,000 ₪ פגיעה באוטונומיה 100,000 ₪ _________ סך הכול 280,000 ₪ לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית, אך בנסיבות העניין לא ראיתי לנכון לחייב את התובעת בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של הנתבעות בגין ניהול ההליך.

סבורני שפסיקת הוצאות ריאליות בתיק שכזה יכול להביא ל "הרתעת יתר" של אוכלוסיות מוחלשות מלפנות לבתי המשפט ואין הדבר נכון מבחינת מדיניות שיפוטית ראויה.

הנתבעת לא יידעה את התובעת על הסיכונים של כשלון הניתוח, רופאיה לא השתמשו במיומנות הדרושה ולא נקטו באמצעי זהירות סבירים, ביצעו טיפול רפואי נמהר מבלי להפעיל שיקול-דעת מתאים, פעולת העיקור לא בוצעה כלל, התובעת לא נבדקה או נבדקה באופן רשלני לאחר הניתוח.

בחוות-דעתו הוא מתייחס לאותו מימצא בניתוח הקיסרי שבו נולד ד., "נראתה חצוצרה ימנית צרובה וסגורה [כאשר] משמאל חצוצרה תקינה". פרופ' שלו מעלה שתי שאלות ועונה עליהן: השאלה הראשונה היא, האם ניתן לראות בהיריון שלאחר עיקור כשלון השיטה או רשלנות מקומית? בהסתמכו על מחקרים, ומבלי לציין תאריך ביצועם, הוא מגיע למסקנה, כי כשלון כזה הוא "חלק מהשיטה ואין ואסור לראות בו ]בכישלון[ רשלנות רפואית". השאלה השנייה, נוגעת לאפשרות ביצוע הפלה מלאכותית על-פי תקנות העונשין (הפסקת הריון), תשל"ח-1978, אילו רצתה בכך התובעת.

שם, בהסתמכו על פסק-דין דונין הכיר בית-המשפט בעקרון של פיצוי ההורים בגין כשלון ניתוח של קשירת חצוצרות, והולדת ילדה בריאה, תוך הבחנה בין סוגי פיצוי שראוי לפסוק במקרה כגון דא. אודה ולא אכחד, כי התלבטתי רבות בסוגיה זו. אכן, המחשבה הראשונית אומרת שיש לדחות את הדיעה שהעניין כולו הוא בר פיצוי, בעיקר כאשר נולד ילד בריא ונורמלי.

...

לאור האמור, התביעה מתקבלת רק בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים המצוינים בפסקה 25 לפסק-הדין עבור "הוצאות גידול הילד". כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט שהם מלוא שכרו של פרופ' כספי ושל העדים מטעמה, ובחלק היחסי מאגרת בית-המשפט.

בנוסף לכך, תשלם הנתבעת לתובעת שכר טירחת עורך-דין בשיעור של 20% בתוספת מע"מ כחוק.