רשלנות רפואית: אבחון שגוי של היצרות תעלת השדרה

ביום 2.8.15 התובעת נבדקה במרפאת קופ"ח מכבי ע"י ד"ר נטע רז (להלן: דר' רז) - אורתופד ומומחה עמוד שדרה וכיום מנהל היחידה לניתוחי עמוד השידרה בביה"ח. בבדיקה הממצאים היו קשים, שכן נמצאה, לאחר בדיקה קלינית ועיון בתוצאות בדיקת C.T עדכנית, היצרות קשה של התעלה בגובה L4-S1 הגורמת לתיסמונת נוירולוגית המכונה "זנב סוס" ובלעז CAUDA EQUINA.

בהיקשר זה חשוב להדגיש כי לפני ניתוח זה בוצעה בדיקת CT בה עיין ד"ר רז ועליה עמד ד"ר גורן בחו"ד. לפי בדיקה זו, כפי שציין ד"ר גורן בחו"ד, הודגם בקע דיסק הגורם ללחץ על קדמת השק הדורלי עם הצרות משנית, ממצא המצדיק היתערבות ניתוחית ולגישת ד"ר גורן אף הסרת הדיסק באופן מלא.

גם לפי דברי ד"ר גורן בחקירתו לא נפל כל פגם בהחלטתו של ד"ר רז לבצע כריתה חלקית בניתוח הראשון, וכידוע : " .. משעמדו לפני הצוות הרפואי מספר חלופות לטפול במערער, ומשעה שכל אחת מדרכי הטיפול היו מוכרות בעולם הרפואה, הרי שבחירת הנתיב לילך בו, היינו העדפת פראקטיקה רפואית אחת על פני האחרת, אין בה כשלעצמה כדי להוות התרשלות, גם אם בדיעבד התברר כי בחירה זו היתה מוטעית .... זאת ועוד, אף אם שגה הצוות הרפואי בבחירת דרך הטיפול, הרי שלא כל טעות בשקול הדעת עולה בהכרח כדי רשלנות רפואית..." (ע"א 7211/15 פלוני נ' בית חולים נהריה, פסקה 6 (6.2.18).

אמנם שיקול דעת שגוי עלול להיות תוצאה של תהליך קבלת החלטה רשלני, אך קיומה של שגיאה שהתגלתה בדיעבד אינה הוכחה ובודאי לא ניצחת כי כך היה (ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 625, 632 (2004)); ע"א 7211/15 פלוני נ' בית חולים נהריה, פסקה 6 (6.2.18).

...

למרות האמור, בשים לב לגילה של התובעת ולכלל הנתונים אני סבור כי זה מקרה המתאים לפסיקתו של פיצוי גלובאלי בגין הגריעה בכושר ההשתכרות, העזרה וההוצאות הנובעות מהנכות הקשורה לניתוח השני בסך 100,000 ₪.

לאחר שעיינתי בסיכומי התובעת הבחנתי בכך ששאלת הניכוי לא זכתה להתייחסות כלשהיא, מכאן בהחלטתי מיום 1.10.21 ראיתי מיוזמתי ליתן לתובעת הזדמנות להשלמת טיעון וכמובן זכות התגובה לנתבעת.

סוף דבר מכל האמור, מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 300,000 ₪, ושכ"ט בשיעור 20% והמע"מ. במקרה זה אין כל הצדקה לפסיקת הוצאות משפט לטובת התובעת, שכן בשל ההפרזה בתלונותיה ובנזקיה לא ניתן היה לקדם ולסיים הליך זה ללא חקירת המומחים, שמיעת העדים ומתן פס"ד זה. הסכומים ישולמו לתובעת באמצעות ב"כ תוך 45 יום מהיום.

בפגישה זו, פרופ' כהנא חשדה לראשונה כי איבחונה של המשיבה 2 כסובלת משיתוק מוחין קל בילדותה היה שגוי, וכי למעשה היא סובלת מהצרות מולדת בתעלת השידרה.

לעמדת קופת החולים, בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא הטיל אחריות על בית החולים בגין איבחונה השגוי של המשיבה 2 על ידי רופאי בית החולים, כסובלת משיתוק מוחין קל. לטענתה, איבחון זה הוא היסוד והגורם המרכזי לכך שאיבחון מצבה הרפואי האמיתי של משיבה 2 נעשה בעיתוי מאוחר מדי – ולפיכך, המדינה נושאת באחריות מלאה לניזקי המשיבה 2.

על יסוד בחינה זו, בית המשפט המחוזי קבע בנוגע לכל ארוע מספר ממצאים: האם הטיפול במשיבה 2 היה סביר, בהתאם למצבה הרפואי באותו מועד ובהתאם למידע אשר היה ברשותו של הרופא המטפל; וככל שהטיפול הרפואי עלה כדי התרשלות, האם טפול רפואי ראוי וסביר היה מביא לגילוי הציסטה בצוארה של המשיבה 2 ולמנוע את הדרדרות מצבה הרפואי.

...

מממצאים אלו, אכן נגזרת המסקנה כי קופת החולים אחראית להחמרה במצבה של המשיבה 2 מנכות בשיעור 30 אחוז לנכות בשיעור 100 אחוז, וכי בית החולים אחראי להחמרה רק משיעור של 80 אחוז לשיעור של 100 אחוזי נכות.

כמו כן, לא מצאנו כל טעות בדין בפסק הדין החלקי.

לא מצאנו בטענות המדינה וקופת החולים טעם אשר יצדיק התערבות באחריות אשר יוחסה לכל אחת מהן בפסק הדין החלקי.

סיכומם של דברים, הערעורים נדחים.

מבוא לפניי תובענה בעילה של רשלנות רפואית לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף אשר נטען כי נגרמו לתובע, יליד 1946, כתוצאה מאיחור באיבחון וטפול ראוי בציסטה תוך שידרתית בחוליה L2 במהלך טפול שקבל במרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי.

ביום 12.11.00 היתקבל התובע לניתוח אצל נתבע 1 על רקע ציסטה מסוג Echinococcus בחוליות S1, L5, L3 הגורמות להצרות בתעלה הספינאלית בגובה L3-4.

כן הודגמה ציסטה בתעלת שדרה בגובה L2 עם לחץ משמעותי על השורשים.

בחוות דעתו טען עוד פרופ' רפפורט כי הצוות הרפואי טעה כאשר כיוון את בדיקות ההדמייה שעשה לתובע לאזור הסקרום במקום לאיזור של L2, אך בחקירתו בבית המשפט הודה שבדיקות הדמייה אלה הדגימו ממצא בעכוז שיכול היה להסביר את תלונת התובע ואשר בעקבותיו בוצע הניתוח השני (שם, שורות 28-31).

...

בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי לא הוכח שנפל פגם בטיפול שניתן לתובע אצל הנתבעת.

לאור כל האמור, משמצאתי כי לא הוכחה רשלנות בטיפול שניתן לתובע על ידי הנתבעת דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

לאור המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הדיון בשאר הטענות שהועלו במסגרת סיכומי הצדדים לרבות שאלת הנזק.

השופט י' עמית: ] ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' בולוס) בת"א 8929-12-16 מיום 1.11.2021, במסגרתו נפסקו למערערת פיצויים בתביעה בגין רשלנות רפואית.

לאחר בדיקתה ביום 2.8.2015, אבחן ד"ר רז אצל המערערת היצרות ספינאלית קשה בין חוליות L4-L5 והצרות ספינאלית בין חוליות L1-S1.

לאור מצבה של המערערת, ד"ר רז המליץ על ביצוע ניתוח דחוף מסוג למינקטומיה (כריתת הקשת האחורית של החוליה לצורך הפחתת הלחץ על חוט השידרה) ודיסקטומיה (שאיבה וכריתה חלקית או מלאה של הדיסק שפרץ לתעלה).

נקבע כי פריצת דיסק חוזרת היתה סיכון ידוע ובלתי נימנע של האפיק הטיפולי שנבחר, וגם אם התברר כי לנוכח פריצת הדיסק החוזרת היה עדיף לפעול להסרה שלמה של הדיסק כבר בניתוח הראשון, הרי שלא כל טעות בשקול הדעת, שמתגלה בדיעבד, מגיעה לכדי רשלנות.

נטען כי היה מקום להעביר את נטל ההוכחה ביחס להתרשלות בית החולים בניתוח הראשון מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), זאת, בהיתחשב בכך שמומחה המשיבה פרופ' מירובסקי חלק על האבחנה שביצע המנתח ד"ר רז בקשר לתיסמונת ממנה סבלה המערערת ומידת הדחיפות שהייתה בניתוחים; מכיוון שלא נרשמו מדדים מדויקים לגבי הקף פריצת הדיסק וכמות החומר שהוצאה במהלך הניתוח, ולא נעשתה בדיקת MRI לפני או אחרי הניתוח הראשון; ומכיוון שמדדי ההצלחה של הניתוח התבססו על הערכתו הסובייקטיבית של ד"ר רז, ולכן קיימת הטיה נשנית לטובת המשיבה בהחלת כלל מאזן ההסתברויות.

...

בכל הנוגע לאירועי הניתוח השני מתחייבת מסקנה אחרת.

לסיכום, המשיבה התרשלה באי אספקת המקבע המתאים (מקבע קשיח) במהלך הניתוח השני, ובשל כך המערערת נאלצה לעבור כחודש לאחר מכן ניתוח נוסף שבו הותקן המקבע המתאים.

לא מצאתי ממש בערעור המשיבה על גובה הנזק וניכויי המל"ל, ועל כן, דין שני הערעורים להידחות.

וכך הוא אמר: "היה לו שינוי בעמוד השידרה הצואר, שינוי בחוליות עצמן בדיסקוסים, השינוי גרם להצרות התעלה בה עובר חוט השידרה. השינוי הן בחוליות והן בסחוס שבין החוליות הוא תהליך נווני. השינוי בד"כ בהתחלה אין הרבה לחץ ואחר כך יש לחץ בצד הקידמי של עמוד השידרה. יש את העצבים שיורדים מהמוח לחלק התחתון של הגוף. ובעיקר ישנם בקירבת המקום איפה שהחוליה לוחצת יש את השרירים. כמה שזה יותר לוחץ הפיקוח הוויסות של הפעולה של השרירים מתחילה להיות מופרעת יותר. כבר לא מעבירה את ה.. מהמוח לתא שזה התא של השריר עצמו. זה מה שקרה אצל התובע. זה התחיל אצלו בהרגשה של רדימות ברגל וקצת כאבים בחלק התחתון של הגוף וכעבור שבועות זה התחיל להפריע לו בהליכה והקושי בהליכה היתקדם לאט עד שהגיע לניתוח שהצליח לסלק את הלחץ אבל הנזק שניגרם עד לשלב הניתוח היה קבוע. הניתוח לא עזר לרפות אותו אלא רק הצליח להפסיק את היתקדמות הנזק" (עמ' 11, ש' 21-12).

כפי שציינתי, גם אין לזקוף לחובת הנתבעת או לחובת נתבעת 2 את הזמן שהיה חולף ממילא לצורך עריכת הבירור הרפואי גם במצב הדברים הרצוי, וכן את הזמן שהתובע היה מצוי למעשה בטיפול של בית חולים רמב"ם. במילים אחרות, אני סבור שיש לקבל את טענת הנתבעת, אך רק באופן חלקי, ולקבוע שגם אם אף אחת מהנתבעות לא הייתה מתרשלת, התובע היה נותר עם נכות כלשהיא.

התקופה השנייה, היא התקופה שלנוכח סברתו המוטעית של רופא הנתבעת 2, ההנחה הייתה שלתובע יש בעיה בעמוד השידרה המותני ולא בעמוד השידרה הצוארי.

לאחר ששקלתי בדברים הגעתי לכלל מסקנה שאת הגורמים למצבו הבריאותי הנוכחי של התובע, כפי שאעמוד עליו להלן, יש לחלק באופן הבא: 30% ממצבו הנוכחי של התובע יש לייחס להתפתחות המחלה ללא קשר למאן דהו; 35% ממצבו הנוכחי של התובע יש לייחס לזמן שחלף בגלל האיבחון השגוי של נתבעת 2; ו-35% ממצבו הנוכחי של התובע יש לייחס לזמן שחלף בגלל הטיפול הלקוי של הנתבעת.

...

לאחר ששקלתי בדבר, אני קובע כי מצבו הבריאותי והתפקודי של התובע מצדיק מתן פיצוי של 3,000 ₪ לחודש עבור עזרת הזולת לעבר ולעתיד.

על דרך האומדן אני קובע כי מצבו הבריאות והתפקודי של התובע מצדיק פיצוי בסכום של 50,000 ₪ בראש נזק זה. נזק לא ממוני – כאב וסבל בשונה מראשי הנזק האחרים, הערכת הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני נעשית על פי המבחנים הנוהגים ביחס לניזוק ישראלי, כך שאומדן הפיצוי בגין כאב וסבל יחושב על פי אמות המידה הישראליות, ללא התחשבות במוצאו ואזרחותו של הנפגע (סעיף 42 סיפא לפסק הדין בת"א 14078-04-20).

לאחר ששקלתי בדבר, אני קובע כי מצבו של התובע ונסיבות העניין מצדיקים מתן פיצוי בסך 400,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.