רשלנות רפואית של שירות בתי הסוהר

ביום 4.9.2014 הגיש המשיב 1, מר הילאל ג'מהור (להלן: המשיב), נגד המבקש, שירות בתי הסוהר (להלן: המבקש או שב"ס), ונגד המשיבה 2, קופת חולים כללית (להלן: קופ"ח כללית), תביעה שעניינה בטענה לרשלנות רפואית בקשר לטפול בבעיה רפואית שנתגלתה אצלו עת ריצה עונש מאסר בכלא גילבוע והיה נתון הוא למשמורת של שב"ס. על פי הנטען בתביעה, הרשלנות הרפואית באה לידי ביטוי בשני היבטים: הראשון, עניינו באיבחון שגוי על ידי רופא אורתופד מטעם קופ"ח כללית, אשר בדק את המשיב במרפאת בית הכלא (בדיקה זאת התבצעה מכוח ההסכמים בין שב"ס לבין קופ"ח כללית באשר למתן מענה רפואי על ידי קופ"ח כללית לאסירים המצויים במשמורת של שב"ס).

ביום 26.11.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קיבל בעיקרה את תביעת המשיב נגד שב"ס, תוך שהוא מאמץ את חוות דעת המומחה מטעם המשיב ודוחה את חוות דעת המומחה מטעם שב"ס. נפסק, כי יש להטיל על שב"ס אחריות בגין אי קידום הטיפול בבעייתו הרפואית של המשיב במהירות הנדרשת; ועל קופ"ח כללית אחריות בגין איבחון שגוי של הבעיה הרפואית ממנה סבל המשיב על ידי הרופא מטעמה.

...

בענייננו סבורני כי יש להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי.

בשקלול האמור, סבורני כי יש מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי, כך שמחצית מסכום הפיצויים שנפסק לטובת המשיב יעוכב עד להכרעה בערעור.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת באופן חלקי.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"א 55448-09-22 ג'ריבוע (אסיר) נ' שרות בתי הסוהר לפני כבוד השופטת עירית כהן העותר: נור אלדין ג'ריבוע (אסיר) ע"י עוה"ד עדי לוסטיגמן או תמיר בלנק ואח' המשיבים: 1. שירות בתי הסוהר באמצעות הלישכה המשפטית – מחוז מרכז 2. המרכז הרפואי "שמיר" ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז מרכז (אזרחי) פסק דין

בעתירה נטען כי העותר נמצא במר"ש – מתקן הרפואה של השב"ס, שאינו בית חולים, והוא זקוק בדחיפות למעטפת טיפולית שאינה זמינה במר"ש. עוד נטען כי השהייה של העותר בעבר במצב פחות קשה במר"ש הביאה להתדרדרות קשה במצבו ולסף מוות.

ביום 14.9.2022 הוא עבר ניתוח, וביום 19.9.2022 שוחרר והועבר למר"ש. בתעודה רפואית מיום 20.9.2022 שערך ד"ר אבי הסנר, מומחה ברפואה פנימית מטעם העותר, נכתב כי טפול בחולה כה מורכב על ידי צוות רפואי או פרה-רפואי שלא מיומן בטיפול בחולים מורכבים כאלה עולה כדי רשלנות רפואית, וכי התנאים במר"ש לא מאפשרים הטריה נאותה של הפצעים, שנויי תנוחה וניקיון של הפצעים.

...

על פי החלטתי מיום 18.10.2022 הגיש ד"ר קלוצקי הבהרה לגבי הטיפול שמקבל העותר (ההבהרה הוגשה ביום 19.10.2022).

אני דוחה, אפוא, את העתירה.

נוכח מאפיינים אלו ובעיקר לאור מצבו הרפואי של הנאשם, נקבע על ידי רופאת מערך עבודות השרות כי הנאשם יוכל לבצע 6.5 שעות ביום ומחוות דעת הממונה שהוגשה ביום 24.7.23 בעיניינו של נאשם 6, עולה שהנאשם מתאים לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות, ככל שייקבע כך. טיעוני הצדדים לעונש: ב"כ המאשימה, פירט את נסיבות ביצוע העבירה.

בעיניין זה יש לומר שהגם שמדובר בעבירת רשלנות, חובתו של בית המשפט להטמיע סטאנדרט היתנהגות ראוי על מנת לנסות ולמנוע הישנות תאונות ואסונות מתוך רצון לשמור על ערך נעלה זה. לעניין זה ראו בע"פ 119/93 ג'ייסון לורנס נ' מדינת ישראל ((30.6.94), פסקה 7): "סעיף 304 לחוק העונשין בא להציב סטאנדרט מחמיר בכל האמור לקפוח חיי אדם. היינו, מגמת החקיקה ותכליתה היו והנן לבוא, להזהיר ולהתריע מפני אדישות, חוסר איכפתיות וזלזול בחיי אדם. המחוקק הוא שקבע שלמרות שבעבירה זו נעדר היסוד הנפשי (המנס-ריאה), הרי זו עדיין עבירה פלילית, וזאת כאמור מפאת החשיבות שמייחס המחוקק לערך קדושת החיים. בפרשנות הסעיף וביישום מדיניות תחיקתית מילאו בתי המשפט את הסעיף תוכן ולעתים אף הציבו סטאנדרטים מחמירים של היתנהגות למען קידום מטרה זו של שמירת החיים". ברע"פ 1322/20 יוסף נווה נ' מדינת ישראל (25.02.2020) קבע כב' השופט אלרון: "כעולה מסקירת הפסיקה שהובאה בגזר דינו של בית משפט השלום, השתת עונש מאסר ממושך לנשיאה בעבודות שירות על מי שהורשע בגרימת מוות ברשלנות, אף בגין רשלנות בעבודה בענף הבנייה, אינה סוטה ממדיניות הענישה הנוהגת. יתרה מכך, במקרה דנן לא היה מנוס מלהשית על המבקש עונש המבטא את חומרת העבירה שבה הורשע ונסיבות ביצועה, ואף הוקל עימו במידה ניכרת משלא הושת עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. לא אחת נזדמן לי לעמוד על חשיבותה הרבה של ההקפדה על הוראות הבטיחות בענף הבנייה, שתכליתן למנוע פגיעה בחיי אדם". למרבה הצער, המקרה דנן מצטרף לאירועים דומים ההולכים ומתרבים, ובהם משלם עובד בענף הבנייה בנפשו את מחיר הזלזול בהוראות הבטיחות מצד הממונה עליו ועל ביצוע העבודה.

יש לתת משקל מסוים למצב רפואי זה אך בודאי שאין מדובר בחשש ממשי לתוחלת חייו של הנאשם כפי שנקבע: "ההכרעה בעיניין לופוליאנסקי נעשתה על רקע נסיבותיו המיוחדות של אותו מקרה, בהן בית המשפט התרשם, בין היתר, כי עונש מאסר עשוי להביא לקיצור ממשי של תוחלת חייו בשל מחלתו... ככלל, מצב בריאותי קשה איננו מקנה לעבריין פטור מעונש מאסר בפועל בגין מעשיו, ככל שעונש זה מוצדק לגביו לאחר הרשעתו... הנחת המוצא היא שגורמי הרפואה בשירות בתי הסוהר ערוכים לטפל באסירים במצבים רפואיים שונים, כולל מצבים רפואיים שאינם פשוטים, וחזקה היא שהאסיר יקבל את הטיפול הרפואי לו הוא נזקק בין כותלי בית הסוהר" (רע"פ 1076/16 חיים כהן נ' מדינת ישראל, פיסקה 9 (11.2.2016)).

...

בשים לב למדיניות הענישה ולאחר ששקלתי את העובדה, שלא מדובר במעשה מתוכנן ואף לא במפגע שנוצר במעשיהם של הנאשמים, שקלתי חלקם של הנאשמים ומידת רשלנותם וכן את הטרגדיה המשפחתית בעקבות מות המנוח שאין גדולה ממנה, ואף את הסכמת הצדדים למתחם הענישה, אני קובעת שמתחם העונש ההולם מתחיל ממספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נלווים.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם 5 את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות.

אני גוזרת על הנאשם 6 את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות.

בית משפט השלום בנצרת ת"א 20708-11-12 נמארנה ואח' נ' משטרת ישראל/ שירות בתי הסוהר תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רים נדאף התובעים/המבקשים 1. עזבון המנוח סעיד נמארנה ז"ל באמצעות יורשיו עפ"י דין (התובעים 2-5) 2. שירין נמארנה 3. וורד נמארנה 4. מרעי נמארנה 5. דאניה נמארנה תובעים 3-5 באמצעות אימם, התובעת 2 הנתבעת/המשיבה מדינת ישראל החלטה

זאת ייקבע על יסוד נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, כאשר בית המשפט יבחן, האם הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה [בהשאלה מהחסיונות המוסדרים בסעיפים 44-45 לפקודה] בעניינינו, הדו"ח רלבאנטי לזירת המחלוקת והוא נוגע בחזיתה, שכן המדובר בבדיקה פנימית שנעשתה על-ידי שב"ס בשל ארוע פטירת המנוח, או ליתר דיוק התאבדותו, ארוע הנוגע לתביעת העזבון ויכול לשפוך אור על פרשיית מותו כמו גם לתרום לגילוי האמת, במיוחד בשים לב לטענה בדבר התרשלות המדינה בשמירה על המנוח והשגחה עליו במשמורת.

יתרה מכך, לא ניתן לומר גם, שמתן פומבי לדו"ח, עלול להרתיע את מי מעובדי שב"ס, לעלות את הדברים בין בע"פ ובין על הכתב, באופן פתוח וגלוי, שכן המדובר בחקירת ארוע, ואין מניעה שאותם אנשי שב"ס שפיקחו על התובע יקראו לעדות ויהיו מחויבים להעיד אמת על אופן התנהלותם עובר להתרחשות הארוע, האם גם אז ניתן יהיה לומר, כי קריאתם לעדות תרתיעם ??? טענה הזוכה לחזוק הואיל, וב"כ הנתבעת כפי שעולה מתגובתה, העבירה כבר לעיון ב"כ התובעים במצורף לתגובה, את העדויות שנגבו מאת הגורמים בשב"ס, הרלבאנטיים לארוע, יחד עם תיקו הרפואי של המנוח.

...

בענייננו, לא שוכנעתי, שקיימת וודאות קרובה לכך, שגילוי ועיון בדו"ח, יביא לחשיפת שיטות עבודה של הנתבעת שלא לצורך, או יפגע בפעולות הנתבעת/שב"ס בעתיד.

מכל האמור לעיל עולה שעל הרשות לבחון גם את המקרה הספציפי, ובענייננו, החשש הכללי שהביעה הנתבעת, אין בו די כדי להביא לחיסיון הדו"ח, או לגבור על האינטרס הספציפי של התובעים בחשיפתו, כדי לתהות אחר הנסיבות שהביאו למות המנוח, כאשר לצד זה, על עובד הציבור ברשות הציבורית, לקחת בחשבון מראש, כי פעילותו במסגרת משרה ציבורית תתנהל ב"חלון ראווה", ובעניין זה יאים הדברים שנפסקו בעע"מ 9135/03, לעיל: "אכן, החשש הכללי שביסוד הסייג הקבוע בסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע כי ייפגעו כנות הדיונים הפנימיים המתקיימים ברשויות ציבוריות והאפקטיביות שלהם, אינו פוסח על המועצה. עם זאת חשש כללי זה לבדו אין בכוחו להכריע את הכף בכל בקשה לחשיפת מידע בדבר דיונים פנימיים. כפי שכבר צוין, ההתמודדות של הנושאים במשרה ציבורית – ובכללם חברי המועצה – עם המתחים הכרוכים בצורך לפעול בשקיפות ולחשוף לעין הציבור את המידע הקשור לפעילותם, היא בלתי נמנעת ומתחייבת מהאופי הציבורי של הפעילות. הנה כי כן, כמשרת הציבור וכמי שחב לו חובת נאמנות, צריך המקבל על עצמו משרה ציבורית להביא בחשבון מראש כי פעילותו במסגרת משרה זו תתנהל במידה רבה ב"חלון ראווה" .

בעניין זה, יאים הדברים שנאמרו בת"א (מחוזי-חיפה) 147/01 לעיל: "אין חולק כי דו"ח ועדת החקירה אינו סודי וגם אינו חסוי. בבואנו להחליט בשאלת הקבילות, ראוי להציב גבולות בין חסיון - סודיות - קבילות, על מנת למנוע עירוב תחומין בין הסוגיות, מה שעלול להביא לטשטוש התמונה המשפטית. אקדים אפוא מילים מספר בנושא זה...קבילות - יש הוראות דין הקובעות כי מסמכים מסוימים אינם קבילים...ככלל, מסמך חסוי, הוא בלתי קביל, אך לא להיפך. דהיינו, יכול ומסמך יהיה לא קביל בהליכי בית משפט, אך מנגד, לא ייהנה מחסיון ותחול חובת הגילוי. אומנם לא ניתן יהא להציג את המסמך במסגרת ההליך המשפטי, אך המסמך כשלעצמו, לא יהא חסוי, ובעל הדין שכנגד, יהא רשאי לעיין בו...". בסיכומו של דבר אומר, כי לא הוכח שבמקרה דנן קיים חיסיון או ערך אחר שיש בו כדי למנוע את עיון התובעים בדו"ח. אין המדובר בדו"ח שהוכן לקראת משפט או התייעצות בין פרקליטים, אלא למקרא הדו"ח נראה שכל מטרתו הוא חקירת האירוע והפקת לקחים, ועל-כן אין מקום לחסותו מכל טעם שהוא.

העובדות הצריכות לעניין התובענה נשוא הבקשה הוגשה כנגד שירות בתי הסוהר, כנגד ד"ר יבגני זורבליוב, כנגד פמי פרימיום בע"מ וכנגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעים" או "המשיבים") בעילה של רשלנות רפואית.

...

כחודש לאחר אירועים אלו התלונן התובע פעם נוספת על מיחושים בחזהו, ובבדיקת א.ק.ג. שבוצעה לו עלה חשד להתפתחות אוטם לבבי, ועל כן הוא פונה בדחיפות לבית החולים "בני ציון". בתאריך 30/9/11 בוצע לתובע צינתור קורונרי, שהדגים מחלה תלת כלית קשה, כולל חסימה מלאה של ה – LCX והוצע לו לעבור ניתוח מעקפים, אולם נוכח גילו הצעיר הוחלט בסופו של דבר לנסות טיפול PCI, והתובע עבר הרחבת העורקים באמצעות בלון והשתלת תומכנים.

בע"א 3214/12 דליה גורן נ' פריאל פאר, ישי שלוי, ארזה שלוי [פורסם בנבו, 29.4.12] קבע בית המשפט העליון: "מעבר לחשש הסובייקטיבי שחשה המערערת, אשר אין בו כדי להקים עילת פסלות, והדברים ידועים (ע"א 2211/11 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, [פורסם בנבו].7.2011)). יש לזכור בהקשר זה כי מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת גם המסקנה כי הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות חייבות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות, והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות (ע"א 9108/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, [פורסם בנבו].12.200 8)). משכך, ממילא נדחית גם הבקשה לעכב את ההליכים. וכן, משלא קמה כל עילה לפסילת בית המשפט, אף לא ראיתי לנכון לקבל את בקשת המערערת לפסילת בית המשפט לפנים משורת הדין או מחמת מראית פני הצדק". (ר: ס' 5 לפסה"ד) המבחן אשר נקבע בפסיקה לעניין פסלותו של שופט הינו מבחן האפשרות הממשית, לפיו: "על המבקש להראות אפשרות ממשית של משוא פנים" (ר: ב"ש 48/75 רחמים ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2)375, 380 (להלן: "פרשת ידיד"); בג"צ 2148/94 גלברט אמנון נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573, 587-586; ע"פ 1988/94 דני בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 623-622; ע"א 44/06 שמעון שקד נ' קצין התגמולים, פורסם בנבו ביום 11.9.06); ע"א 401/06 קרקעות עמק במרחב 1998 בע"מ נ' נעאמנה פאוזי בע"מ, פורסם בנבו ביום 21.08.06).

" ומן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בטענות המבקש ובתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

טרם קראתי את התלונה, ואינני יודעת מה תוכנה, אולם ברור, כי מנוי וגמור עם ב"כ התובע "לבחור" שופט אחר שידון בתיק זה. נוכח האמור נדחית בזאת הבקשה לפסילתי.