רשלנות רפואית של רופא משפחה בקופת חולים

ביום 24.9.2009 פנה המנוח לרופא המשפחה בקופת חולים מכבי בתלונות על שיעול חזק.

לעניין היקפה של חובת הזהירות החלה על רופא נקבע כי: "אמת המידה לבחינת רשלנות רפואית מבוססת על שיקול הדעת של הרופא הסביר בהתאם לנסיבות הקיימות לגבי החולה המסויים ובהתאם לנורמות הרפואיות שהיו מקובלות אותה העת בעולם הרפואה.. אמנם, הפרקטיקה הרפואית אינה חזות הכל, וכבר נקבע בעבר כי היא, כשלעצמה, אינה יכולה לחרוץ את גורלה של שאלת ההתרשלות.., אולם מוסכם על הכל כי לפרקטיקה המקובלת משקל נכבד בשאלה אם הייתה התרשלות, וטפול על פי הפרקטיקה הנוהגת אף מקים חזקה כי הטיפול לא היה רשלני.." (ע"א 6936/09 יהודה נגד שירותי בריאות כללית (5.3.12), עמ' 7, פסקה 11 ); השוו גם: ע"א 2087/08 מגן נ' שירותי בריאות כללית (12/8/2010), פסקה 5, והאסמכתאות שם).

...

הלוואה עומדת התובעת טוענת כי בעקבות פטירת המנוח היא נאלצה להחזיר למל"ל הלוואה עומדת בגין רכב בסך של כ- 16,000 ₪, והיא תובעת פיצוי בגין מרכיב זה. סבורני כי אין בסיס לדרישה זו. ראשית, התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה הפסד עקב החזר ההלוואה העומדת.

סוף דבר לנוכח כל האמור, התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: נזק לא ממוני 300,000 ₪ הוצאות קבורה ולוויה 15,000 ₪ אובדן שירותי בעל 150,000 ₪ 465,000 ₪ לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ומע"מ והוצאות משפט שכוללות שכר המומחה והחזר אגרה.

לדעתו של מומחה הנתבעים, אין זה מתפקידם של הרופאים הפסיכיאטריים לעקוב ולטפל ברמות שומני הדם או רמות איזון הסוכרים כשגרה ואלה אמורים להעשות על ידי רופא המשפחה בקופת חולים.

באותו עניין נקבע: "בבואו של בית המשפט לקבוע האם האיבחון השגוי עולה כדי רשלנות, ברור שאין להכריע בדבר על יסוד חוכמה שלאחר מעשה (והרי זו חכמת חלם), אלא על יסוד בחינת סטאנדרט הטיפול הרפואי הסביר בעת ההפרה הנטענת (ראו: ע"א 280/60 פרדו נ' חפץ-פלדמן, פ"ד טו 1974, 1977 (1961); ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 142 (1991)). לא כל טעות באיבחון, ודאי של מחלה נדירה, מהוה בהכרח רשלנות (ענין פרדו הנ"ל, שם; ע"א 1483/99 מדינת ישראל נ' טווינה (לא פורסם, 21.1.2004); ע"א 3758/03 מזרחי נ' קופת חולים מאוחדת ([פורסם בנבו], 4.3.2004)). רופאים, ובכללם פתולוגים, אינם אלא בשר ודם, ועלולים לטעות באבחוניהם, ודאי כאשר הם מצויים ב"תחום האפור" הרחב של אפשרויות הטיפול, או האיבחון.

כך בעמ' 2 לחוות דעתו מציין ש- "מן הראוי שרופא המשפחה ייזום בדיקה ועשייה רפואית במטרה לגלות מוקדם ככל הניתן נוכחות של מחלת לב ובמקביל להתחיל טפול מונע.". כך גם בעמ' 8 – 10 לחוות הדעת ד"ר קיציס עוסק בנושא המעקב בקופת חולים ולא מזכיר אחריות כלשהי מטעם בית חולים טירת הכרמל.

...

לכן לא הובאה חוות דעת מטעם התובעים בנושא רפואי שתטיל אחריות על בית חולים טירת הכרמל ורק מסיבה זו יש לדחות את התביעה כנגד בית חולים טירת הכרמל.

מכל הטעמים הנ"ל יש לדחות את התביעה כנגד בית חולים טירת הכרמל.

סיכום לסיכום אני מחייב את הנתבעת בכובעה כבעלים של בית חולים רמב"ם והמעסיקה של הצוות הרפואי שם לשלם לתובעים סך של 487,052 ₪.

המשיבים הגישו לבית משפט קמא תביעת רשלנות רפואית נגד המבקשת (להלן: הדסה), שהיא המנהלת והבעלים של בית החולים הדסה עין כרם, שצוותו הרפואי טיפל באם במהלך הריונה והלידה עצמה, וכן נגד קופת חולים מאוחדת, בה הייתה האם חברה בעת ההריון (להלן: קופת החולים).

במהלך הריונה היא פנתה פעמיים בלבד לרופא המשפחה בקופת החולים.

אלה היו ביקוריה היחידים אצל רופאי קופת החולים, והיא לא הייתה במעקב של רופא נשים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל חלקית, באופן שיעוכב תשלום של כשליש מסכום הפיצוי הכולל, כמפורט להלן.

באיזון בין מכלול האינטרסים עליהם עמדתי לעיל, סבורני אפוא כי יש להורות על עיכוב חלקי של כשליש מסכום הפיצוי הכולל, שכאמור נפסק לטובת הקטין על ידי בית משפט קמא.

סוף דבר: אני נעתר לבקשה באופן חלקי ומתיר להדסה לעכב תחת ידה סכום של 787,630 ₪ מתוך סך הפיצויים שעליה לשלם למשיבים לפי פסק הדין קמא, וזאת עד להכרעה בערעור.

בעקבות פציעתו מאקדח הטייזר שפגע בפלג גופו העליון באיזור החזה, פנה ביום 15/4/12 לקבל טפול רפואי לרופא מישפחה בקופת חולים ואושרו לו 3 ימי מחלה.

לכן, אין טעם לחזור ולהדרש מבראשית לשאלת חובת הזהירות של מעביד-עובד, רופא-חולה, מורה-תלמיד, נותן שירות-לקוח, בעלים ומחזיק במקרקעין וכיו"ב. במקרים מעין אלה, המהוים את מרבית תביעות הנזיקין המתינהלות בבתי המשפט, נתחיל בבחינת ההתרשלות, לאחר מכן בקשר הסיבתי, ובסוף הדרך נבחן אם קיימים שקולי מדיניות בגינם יש לשלול את החובה (מה שחריג כשלעצמו בסיטואציות הנמצאות בליבת דיני הנזיקין).

...

לפיכך לצורך בירור נסיבותיו המדוייקות של אירוע התקיפה הנטען, מקובלת עליי עמדת התובע כי יש להתיר לו לזמן את כל העדים הרלוונטים שנטלו חלק באירוע ועשויים לשפוך אור על נסיבותיו, גם אם לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמם על ידי הנתבעים.

בראשונה, כאמור לעיל, ציין כי הטענה המרכזית "אינה העילה הכספית אלא העילה העקרונית" והוסיף בדבריו: " אנו נצביע על התקופה בה היו תלונות מקבילות שבעניינן הטיפול היה זריז יותר". (דיון מיום 8/12/16) ובדיון מיום 20/6/17 לשאלה מדוע נדרש זימונו של ראש מח"ש השיב שהוא מבקש לזמנו לחקירה לגבי צורות חקירה של מח"ש. אין בידי לקבל נימוק זה. תובענה דנן עניינה נזק שנגרם לתובע בגין אירוע ספציפי הממוקם במקום ובזמן.

על רקע הדברים בהם עסקתי בהרחבה לעיל, אציין שהתרשמתי כי למרבית העדים המבוקשים, אין בהכרח ידיעה אישית לגבי אירוע התקיפה מושא התביעה ונסיבותיו וגם באשר לחקירת האירוע הספציפי שבפנינו ספק אם יש להם ידיעה אשר עשויה לשפוך אור, ובכל מקרה בוודאי שאין צורך לזמן כל גורם וגורם ששמו מוזכר בתיק החקירה לשם כך. כך למשל מפקד תחנת משטרה אשר זימונו מבוקש רק בשל העובדה כי כיהן אותה עת כמפקד התחנה הגם שאין כל אינדיקציה בתיק החקירה כי הוא עצמו היה מעורב בה. הוא הדין לגבי ראש מחלקת מח"ש אשר אף זימונו מבוקש רק בשל תפקידו ללא כל הסבר הכיצד יכולה עדותו לתרום לבירור האירוע הספציפי שבפנינו מושא תביעה זו, למעט הרצון לחקור אותו על צורות חקירה של מח"ש באשר הן. לאור כל המקובץ לעיל, משיקולים של רלוונטיות ונחיצות העדים, שיקולי מידתיות ושיקולי עלות מול תועלת עליהם דנתי בהרחבה לעיל, החלטתי האופרטיבית בנוגע להמשך ניהול ההליך הינה כדלקמן: הריני מתירה זימונם של העדים 5,7 (שוטרים שנכחו בזירת האירוע) ועד 20 לגבי נתונים על השימוש באקדח הטייזר המעורב באירוע.

במועד האמור המנוח פנה לרופא המשפחה המטפל בו בקופת חולים כללית, ובעקבות תלונותיו הוא הופנה על ידו לבצוע בדיקות וצילומים, לרבות בדיקת אקו לב, א.ק.ג., וצילום רנטגן לחזה ולריאות.

לעניין חשיבות גילוי מידע נכון לחולה, הלכה ידועה היא כי על הרופא מוטלת חובה למסור למטופל כל מידע רפואי הדרוש לו לשם קבלת החלטה מושכלת הנוגעת לגופו ולחייו (ראו והשוו: ע"א 7416/12 קופת חולים מאוחדת נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, 04.11.2014); ע"א 2600/09 מכבי שירותי בריאות נ' נ.ס. (פורסם במאגרים המשפטיים, 10.11.2013)).

בעיניינו אין ספק כי הצוות הרפואי בביה"ח נהריה לא הציע למנוח בדיקה חלופית (כמו מפוי) במקומה של בדיקת הצינתור לה סרב המנוח, ואין חולק כי הצוות הרפואי בביה"ח נהריה, כאמור לא העריך בצורה נכונה את חומרת מחלתו של המנוח, והתוצאה היא שהמנוח כלל לא קיבל תמונת מצב שיש בה כדי לאפשר לו לקבל החלטה מושכלת לעניין הטיפול הראוי בנסיבות העניין, והדברים נאמרים ביתר שאת מאחר ולא עלה בידי הנתבעת 1 להציג ראיה כלשהיא שממנה ניתן ללמוד על כך שהמנוח סרב לבצע את הצינתור לאחר שהבין את הסיכונים הכרוכים באי ביצועו, ובכך הצוות הרפואי של ביה"ח נהריה התרשל כלפי המנוח.

מעבר לך, וגם בהנחה כי המנוח ערער על ההחלטה של קופ"ח ובכך גרם לעיכוב בבצוע הצינתור במקום זה שאושר לו ע"י קופ"ח, הרי שאין בזה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין מחדלה של הנתבעת 1 וצוות הרופאים של ביה"ח נהריה, לבין הנזק שניגרם למנוח, שכן בכל אחד משני האשפוזים שהיו למנוח במסגרת ביה"ח נהריה, צוות הרופאים יכל למנוע את התפתחות מחלתו החריפה של המנוח באמצעות בדיקות, אבחנות וטיפולים, שכפי שראינו לא בוצעו על ידי ביה"ח נהריה בנגוד לסטאנדארט הרפואי הסביר והמקובל.

...

במקרה דנא, התובעים לא הניחו תשתית לעניין עצם הזכאות לקצבת זקנה, והטיעון בסיכומיהם הוא כוללני ביותר, והסתפקו בידיעה שלהם ו/או בהנחה שלהם לעניין גובה קצבת הזקנה של יחיד או זוג לפי חוק ביטוח לאומי, ובזה אין די כדי להרים את הנטל המוטל עליהם להוכיח רכיב נזק זה (ראו והשוו: ת"א (שלום חי') 46460-12-13 עזבון המנוח גאזי מרווח נעראני ז"ל נ' עקאב מוסא נעראן (פורסם במאגרים המשפטיים, 31.01.2017); המסקנה של פסק דין זה אושרה גם בערעור בביהמ"ש המחוזי ב- ע"א (מחוזי חי') 19951-03-17 סמי זנדברג נ' עזבון המנוח גאזי מרווח נעראני ז"ל (פורסם במאגרים המשפטיים, 07.07.2017), (פסקה 77.

משכך, הנני דוחה את דרישת התובעים בגין רכיב נזק זה. · הוצאות קבורה ואבל: התובעים העמידו את דרישתם בגין רכיב זה ע"ס 40,000 ₪ בטענה כי נגרמו להם הוצאות רבות לאור הקמת סוכת אבלים ולאור מספר האנשים שהגיעו לנחם.

סוף דבר התביעה מתקבלת.