במהלך האשפוזים נילקחו מהאם דגימות לצורך עריכת בדיקת אסטריול, בדיקה שנועדה לגלות אי ספיקה שלייתית, אי ספיקה אשר הרופאים המטפלים חששו שגרמה למות העוברים בשני ההריונות הקודמים.
בית המשפט קבע, כי הוכחה רשלנות של בית החולים:
"סבור אני, אפוא, כי הנתבעים לא ביצעו הבדיקות הדרושות לגילוי אי ספיקה שלייתית במועד כפי שנידרש היה הדבר מרופא סביר באותן נסיבות, לא השתמשו במיומנות הדרושה ולא נקטו במידת הזהירות הדרושה, בהתנהגות זו היתה משום התרשלות שהביאה לנזק הנידון. בנוסף ולחילופין סבור אני כי הוכחו היסודות הדרושים ע"י סעיף 41 לפקודת הנזיקין..." (עמודים 50-49 לפסק הדין).
את המענה לשאלה, האם בית החולים התרשל בטיפול שהעניק לאם התובעת, יש לתת על רקע הבדיקות אשר נחשבו לסבירות בתחום הרפואה בשנת 1968, על רקע הידע הרפואי שהיה ידוע אותה עת.
שני ההריונות הקודמים של האם הסתיימו במות העוברים בחודש השמיני.
אף אם נקבל את טענת הנתבעים, כי הבדיקות לא בוצעו בסורוקה ועל כן לא ניתן להמנע מקיומו של עיכוב מסוים, הרי שהיה צריך לדאוג לכך שהבדיקות תגענה במהירות המירבית האפשרית.
...
לכך יש להוסיף את אי מניעת התמשכות הסבל העוברי, כפי שהתגלם בפעולותיהם הרשלניות ביום הלידה, ויתכן אף החרפתו של סבל זה.
אציין, כי דין טענת הנתבעים, כאילו עובדת אי קיום תשניק בעוצמה מסויימת הינה עובדה המנתקת את הקשר הסיבתי, להידחות.
על כן, דין טענה זו להידחות.
על דרך האומדן, הייתי פוסק לתובעת סכום של 80,000 ש"ח בפרט נזק זה.
על סמך כל האמור לעיל, נדחה ערעור הנתבעים ומתקבל חלקית הערעור שכנגד, במובן זה שלסכום הפיצויים שנפסק לתובעת יתווסף סכום של 80,000 ש"ח. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה מיום פסק הדין בבית המשפט המחוזי וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 16,000 ש"ח. כן ישאו הנתבעים בשכר טרחת עורך דין של התובעת בערעור זה בסך 30,000 ש"ח ומע"מ.
השופטת ד' דורנר:
אני מסכימה.
