אף שנקבע כי לא היתה כל רשלנות בעצם הטיפול הרפואי שקבלה התובעת, נקבעה עילה חלופית של "פגיעה באוטונומיה". נפסק שאם לחולה יש זכות לבחור אם יקבל טפול רפואי ואיזה טפול יינתן לו, חובה לקבוע כי יש "מחיר" לעצם הפגיעה בכבודו, אשר מתבטאת בבצוע טפול רפואי בגופו מבלי שניתנה לכך הסכמה מדעת על ידו.
...
אינני מקבל טיעון זה. המשפחה מודעת מטבע הדברים למחלת המנוח, ואין כל פגיעה במתן הסבר נאות למשפחה, באשר לנסיבות המונעות ביצוע טהרה כמקובל.
סיכומו של דבר
התובעת איננה זכאית לפיצוי מהנתבעת, בגין הכאב הרב שנגרם מעצם מותה של הבת המנוחה בטרם עת.
התובעת גם איננה זכאית לפיצוי מהנתבעת, בגין אי ביצוע טהרה כמקובל.
לאחר שאני בוחן את מידת הרשלנות של הנתבעת, שעיקרה בהעדר שיתוף המשפחה בהחלטה, וגם כשאני מביא בחשבון את העובדה שכאמור בסיכומים, הנתבעת הסיקה לקחים, ונוהגת היום אחרת בעניין זה – נראה לי כי הפיצוי אמור להיות מינורי יחסית, ואני קובע אותו לסך גלובאלי כולל של 30,000 ₪.