רשלנות רפואית הסכמה מדעת הסכמת המטופל לניתוח

סוגיית ההסכמה מדעת וחובת הרופא למסור לחולה מידע רפואי הדרוש לו לצורך החלטה אם להסכים לטפול המוצע, נטועה כיום בסעיף 13 לחוק זכויות החולה, שכותרתו "הסכמה מדעת לטפול רפואי", אף כי היא עוגנה בע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים כרמל, פ"ד נג(4) 526 (1999)(להלן: עניין דעקה) עוד לפני חקיקת חוק זה. בסעיף 13 האמור נקבע כי "מידע רפואי" שעל המטפל למסור כולל, בין שאר החלופות, אף מידע על "הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות". בע"א 1303/09 קדוש נ' בית החולים ביקור חולים (פורסם בנבו, 5.3.2012) (להלן: עניין קדוש) נפסק כי בעוד שסוגיית הרשלנות בטיפול נבחנת במשקפי המטפל הסביר, הרי סוגיית הפרת חובת הגילוי נבחנת במשקפיו של המטופל הסביר.

בעיניין סתחי נקבע כי יש צורך בפנייה לאמת מידה אובייקטיבית של המטופל הסביר, אך "אין לשכוח שבמהותה מכוונת בחינה זו להערכה מה היה עושה המטופל המסוים בעת הנתונה". הסכמה מדעת - הראיות פרופ' מטר נפגש עם התובעת ביום 19.5.2009 ובמזכר מאותו יום (ת/5) הוא הפנה אותה לבצוע הניתוח השני.

...

עם קבלתה לבית החולים, ביום 14.6.2009, הוחתמה התובעת על "טופס הסכמה לניתוח" (ת/20), בו נכתב: "לאחר שקיבלתי הסבר מפורט בעל-פה מד"ר .... על הצורך בביצוע ניתוח LAPAROSCOPIC NISSEN'S FUNDIPLICATION לרבות על התוצאות המקוות, על הסיכונים ודרכי הטיפול החלופיות האפשריות בנסיבות המקרה, לרבות הסיכויים והסיכונים הכרוכים בכל אחד מהליכים אלה, והבדיקות והטיפולים הכרוכים בכך, אני נותן/ת בזה את הסכמתי לביצוע הניתוח כאמור לעיל ..". בתחתית המסמך חתם ד"ר באסל חאג', שבאותה עת התמחה במחלקה הכירורגית בבית החולים, על ההצהרה הבאה: "אני מאשר/ת שהסברתי בעל-פה לחולה/לאפוטרופסו של החולה את כל האמור לעיל בפירוט הדרוש וכי הוא/היא חתם/מה על הסכמה בפני, לאחר ששוכנעתי כי הבין/נה את הסברי במלואם". באותו מועד חתמה התובעת אף על "טופס הסכמה להרדמה". התובעת ופרופ' מטר העידו על המפגש ביניהם שקדם לניתוח, ביום 19.5.2009.

משהגעתי למסקנה שהוכחה הסכמה מדעת, אין צורך להידרש לשאלת הקשר הסיבתי בין היעדר הסכמה לבין נזק שנגרם לתובעת ולסוגיית פגיעה באוטונומיה.

התוצאה משלא הוכחה רשלנות של הנתבעת ומשהוכח קיומה של הסכמה מדעת לביצוע הניתוח השני, דין התביעה להידחות.

אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

טענות התובע: לטענת התובע, השתלת קוצב הלב בגופו נעשתה: ללא צורך רפואי; בחפזון ובהיעדר הסכמה מדעת מצידו; שלוש הן העילות עליהן מבסס התובע את תביעתו: הפרת חובה חקוקה - הפרת החובות המנויות בסעיפים 10, 13 ו-15 בחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, ובכללן שמירה על כבודו ופרטיותו של מטופל, הסכמה מדעת לטפול רפואי וטפול רפואי ללא הסכמה.

דיון והכרעה: השאלות העומדות לפתחי ובהן עלי להכריע הן: האם ניתן לייחס לבית חולים מאיר רשלנות וזאת על ציר הזמן שממועד קבלת ההחלטה על השתלת קוצב לב, עובר לבצוע ההשתלה בפועל, וכלה בסרוב להוציא את קוצב הלב חרף בקשותיו החוזרות ונישנות של התובע: * עובר לבצוע ההשתלה - האם היה צורך רפואי בהשתלת קוצב הלב, בהנתן מצבו ועברו הרפואי של התובע; האם אם ארוע דום הלב ארע במהלך המשחק עצמו או בעת מנוחה; האם ארוע דום הלב מקורו בארוע אסכמי או בהפרעת קצב? * בסמוך לפני ביצוע ההשתלה - האם פעלו לוודא את כשירותו של התובע לחתום על טופס הסכמה, כאשר מענה לשאלה זו יש בו כדי להשליך על קיומה או היעדרה של הסכמה מדעת; אופן מתן הסכמה מדעת ; הקף הגילוי הנידרש למתן הסכמה מדעת, פגיעה באוטונומיה.

ההסבר הנידרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח אלקטיבי - שאף בלעדיו ניתן לנהל אורח חיים רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי, והוא כולל, נוסף על היתייחסות לסכויי ההצלחה, גם מתן אזהרה מפני הסיבוכים האפשריים, גם אם סיבוכים אלו נדירים.

...

ב. אני קובעת כי התובע גם לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי לא היה צורך בהשתלת הקוצב ו/או כי הקוצב הושתל ללא הסכמה מצדו.

ג. אני קובעת כי לא הוכחה רשלנות מצד הרופאים המטפלים שעה שסירבו לבקשת התובע להוצאת הקוצב מגופו.

משכך התביעה נדחית.

כאמור אשר ללסת העליונה נקבע כי הנתבע אחראי ברשלנותו לניזקי התובעת ומשכך אין לייחס לה אשם תורם לנזקיה בלסת זו. העדר הסכמה מדעת לצורך ביצוע טפול רפואי וטרם ביצועו על המטפל לקבל מהמטופל הסכמה מדעת.

בהיתחשב בעובדה כי עיקר הפגיעה נובעת מאי מתן הסברים בדבר סיכון משמעותי ולא אי מתן הסברים בדבר אופציות חלופיות אני סבור שהפיצוי חייב להיות, תוך היתחשבות גם בטיב הטיפול בו מדובר (טפול שיניים שאינו כרוך בניתוח משמעותי באיבר חיוני), אך עם זאת יבטא גם את אי הנוחות מאי ניהול תעוד רפואי נידרש ע"י הנתבע, דבר שגם הכביד במידה רבה על ניהול ההליך המשפטי.

...

חיזוק נוסף למסקנה כי הנתבע הבין את מהות הפוליסה שרכש נעוצה בעלותה הנמוכה בהרבה מעלות פוליסה אחרת שהוצעה ולא כללה כיסוי רטרואקטיבי.

לסיכום הנתבע חב בפיצוי התובעת בסך של 68,000 ₪.

ההודעה לצדדי ג נדחית.

רקע וטענות הצדדים עניינה של התביעה שלפניי, בטענה לרשלנות רפואית, בגין ניתוח עמוד שדרה, שעברה התובעת על ידי הנתבע 1, במרכז הרפואי של הנתבעת 2, ביום 20/03/2011.

בכתב התביעה נטען כי לא התקבלה הסכמה מדעת לניתוח, שכן נאמר לתובעת שמדובר בניתוח פשוט, שאין בו סיכונים, ומבוצע באופן שיגרתי.

כך גם הקביעה לפיה "לאחר מעבר על הרישום הניתוחי התרשמתי כי לאחר הניתוח המטופלת סבלה מפגיעה דו"צ בעצב C5 , פחות סביר שהייתה פגיעה בחוט השידרה לאור העידר פגיעה ברגליים, אך לא ניתן לשלול פגיעה כזו או שילוב בין השתיים.", אף היא עוסקת בקשר הסיבתי.

...

כפועל יוצא מתשובה זו אין כל יחסי עבודה או כפיפות בין המומחה לבין הנתבע מס' 1, ואני דוחה את טענת התובעת בהקשר זה. באשר לטענה לפיה המומחה נתן הרצאה בכנס הארצי לאיגוד הישראלי לעמוד השדרה, טען המומחה כי מדובר בכנס שנערך אחת לשנה והטענה כי השתתפות בכנס יוצרת ניגוד עניינים אינה סבירה.

לכן דין טענה זו אף היא להידחות.

התוצאה לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה.

חוק זכויות החולה תשנ"ו-1996 מגדיר "הסכמה מדעת" כדלקמן: "לא יינתן טפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה". עינינו הרואות, כי טענה זו מתייחסת לטפול רפואי אשר ניתן למטופל.

השאלה הנכונה אליה יש להדרש בעניינינו, אינה אלא האם במועד הביקור השני ובטרם שיחרור התובעת מבית-החולים קיבלו התובעים מידע מלא אודות החלופות והסיכונים הקיימים בהמשך ההיריון ואם לאו, האם הדבר עולה לכדי פגיעה באוטונומיה שלהם?    פגיעה באוטונומיה אם לאו? ביהמ"ש העליון בהילכת מרגלית קדוש ע"א 1303/09 בעמ' 186 לפסק הדין מול סעיף 12 קבע כדלקמן: "כאשר מוכחת רשלנות בטיפול הרפואי (על רכיבי הנזק והקשר הסיבתי), ממילא אין טעם לידון בהפרת חובת הגילוי והיעדר הסכמה מדעת. אם לא הוכחה רשלנות בטיפול הרפואי עובר בית המשפט לבחון את העילה של הפרת חובת הגילוי והעדר הסכמה מדעת (על רכיב הנזק והקשר הסיבתי). משלא הוכחה עילה של העדר הסכמה מדעת, או אז נידרש בית המשפט לבחון קיומה של פגיעה באוטונומיה (ע"א 7952/98 חכם נ' קופ"ח כללית)...". בעניינינו לאחר שקבעתי, כי יש לדחות את טענת הרשלנות הרפואית על כל היבטיה, ואת טענת התובעים להיעדר הסכמה מדעת, יש לבחון איפוא האם נגרמה לתובעים פגיעה באוטונומיה.

ב"כ התובעים שב ושאל את העד אם הוא זה שדיבר איתה על האלטרנטיבות הקיימות מלבד זרוז עם פיטוצין כגון האפשרות להכניס בלון וכו', והעד השיב כדלקמן: "אני לא יכול להגיד לך מה בדיוק אני הסברתי, אז לא הקלטתי את עצמי אבל מכיוון שזה לא אזשהו מקרה שהוא יוצא מפרקטיקה רגילה אז כמו שאני מסביר תמיד אז כנראה שהסברתי גם לה". (שם, עמ' 57 ש' 1-6)(הדגשה שלי-א.מ.ג.) בעיניין זה יפים דבריו של כבוד השופט א' ריבלין בע"א 6696/00 בית החולים המרכזי עפולה נ' יעל פינטו (פורסם ביום 2/9/02), עמ' 7 כדלקמן: "בית משפט זה חזר ועמד על החשיבות הקנויה לעריכת רשומות רפואיות ראויות ומלאות, לתעוד הולם של התרחיש הרפואי ולשמירה על מסמכים רפואיים. הדבר נועד לשרת תכליות שונות. הוא מאפשר טפול עיקבי, רציף ונכון בחולה, המטופל לא-פעם לאורך זמן ועל-ידי אנשי צוות שונים. הוא מעניק כלים לניתוח מושכל של העובדות והממצאים, ובעקבות ניתוח זה - להסקת מסקנות ההולמות את מצבו של החולה ולהפקת לקחים מן ההתרחשויות. הוא נותן תוקף לזכותו של החולה לדעת מהו מצבו הרפואי, מה נעשה בגופו, ומהן האפשרויות העומדות בפניו. הוא מאפשר לחולה להוכיח את תביעתו מקום שהטיפול בו היה רשלני". (הדגשה שלי-א.מ.ג.) כאן המקום לחזור ולהעיר, כי הסבריו של ד"ר סירוטינסקי ניתנו לתובעים בשפה העברית, שכן הוא אינו דובר ערבית (שם, עמ' 48 ש' 17-18), העד השיב שהתובעת ובעלה מבינים עברית, ויש מסביבו מספיק מיילדות דוברות ערבית (שם, עמ' 51 ש' 29 ואילך).

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונסיבות האירוע, אני סבורה, כי יהא זה סביר וראוי לפסוק לתובעים יחד פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בסך כולל של 300,000 ₪.

בהיעדר הוכחה דין טענה זו להידחות.

סוף דבר, הנתבעים יפצו את התובעים בסכום פיצוי כולל של סך של 300,000 ₪, לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך 70,200 ₪ וכן החזר אגרה, החזר שכר עדות העדים והחזר עלות חוות דעת רפואיות בכפוף להצגת קבלות.