רשלנות רפואית בניתוח מרפק ימין

התביעה בית החולים שבאחריות הנתבעת התרשל בטיפולו במנוח, בעניינים הבאים: למעלה מחודש ימים וארבעה ביקורים בבית החולים נדרשו לצוות הרפואי כדי לאבחן שהמנוח סובל מפקקת ורידים עמוקה, מחלה מסכנת חיים, חרף העובדה שבכל הביקורים התלונן המנוח על כאבים ונפיחות ברגל ימין.

ועוד: "אין צריך לומר שקביעה בדבר התרשלות בטיפול רפואי, ובעניינינו - התרשלות בבחירת הטכניקה הניתוחית, אינה יכולה להתבסס על "חכמה שבדיעבד". מושכלות ראשונים הם כי האחריות המוטלת על רופא, אינה אחריות מוחלטת הנבחנת על פי התוצאה.

אמנם המנוח התלונן על כאבים ברגל ימין שלא כתוצאה מחבלה, אך בצדק טען ד"ר רסין שכאבים אלה היתמקדו בקרסול ולא בשוק, וההתייחסות אליהם הייתה לצד תלונות המנוח על כאבים שנודדים בין המפרקים הגדולים השונים "כל פעם מפרק אחר". בצדק מפנה ד"ר רסין לבדיקה היסודית שנבדק המנוח ביום 5/8/2008 על ידי רופאה אורתופדית שמציינת: "בשבועות האחרונים מס' אירועים דומים בשני הקרסולים ובמרפק ימין... אודם ונפיחות באיזור הפטישון הפנימי ללא הגבלה בתנועה... ללא רגישות ע"פ השוק..." (עמ' 151 למוצגי התובעים).

...

לפיכך, על סכום הפיצויים יש להוסיף את ההוצאות הבאות: עלות חוות הדעת הרפואיות בסך 31,570 ₪; עלות עדויות המומחים מטעם התובעת בסך 7,065 ₪, אגרת משפט בסך 712 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ. סוף דבר בחודשיים שקדמו לפטירתו סבל המנוח ממיחושים שונים, ובהם כאבי פרקים.

לפיכך, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, ובהתחשב בשאלות שלא היו נקיות מספק בתיק זה, החלטתי שכל צד יישא בהוצאותיו.

הניתוח בוצע בהרדמה כללית ובגדרו נעשתה ההחלפה וגם שיחזור ראש הרדיוס מימין; בתום הניתוח הידיים הושמו בסדי גבס והתובע שוחרר מאישפוז ביום 25.3.11.

מומחה זה הגיש את חו"ד בגדרה ציין כי ההתנהלות בביה"ח רמב"ם וגם ברזילי הנה סבירה ומקובלת, כן הוסיף: "אני לא חושב כי מדובר בפריקה מלאה או נזק שלם בשורש כף היד ומרפק מסוג E-L, ואני גם סבור כי גם אם היו משתמשים בטרמינולוגיה זו הטיפול לא היה שונה". המומחה הממונה חזר והסביר לא אחת כי עיקר הנכות ממנה סובל התובע (20% עקב הגבלה בתנועות המרפק, 5% בשל הגבלה בשורש כף היד ו-5% בעקבות הפגיעה בעצב האולינרי משמאל) הנה משנית לחבלתו הקשה; באם, כך הסביר, הטיפול תרם להגדלת הנכות הרי הכשלון של הניתוח הראשון אינו תוצאה של רשלנות וגם הניתוחים המאוחרים כולם יועדו להתגבר על חוסר הצלחה זה. למומחה הממונה נשלחו שאלות הבהרה, אלא שהתשובות לא הניחו את דעתו של התובע אשר עמד על חקירתו.

בנוסף, בעוד שהמומחה הנוסף העיד בחקירתו כי לצורך אבחנת קיומו של נזק במפרק ה- DRUJ דרושה בעיקר בדיקה פיזיקאלית ׁ(יציבות שורש כף היד), ושב וטען כי בוצעה לנתבע בדיקה שכזו בביה"ח, אלא שהמומחה לא הצליח להפנות בחקירתו למסמך המעיד על ביצוע בדיקה זו. לו בדיקת היציבות בוצעה לבטח הצוות הרפואי היה מגלה כי נגרם נזק גם למפרק זה, ומסיק כי עסקינן בחבלה מסוג E-L. העדר ביצוע בדיקת יציבות שורש כף היד במסגרת האשפוזים והניתוחים הרבים שהתובע עבר, נוסף להיותה התרשלות, הרי מצדיקה העברת הנטלים לשכמי הנתבעת.

...

הווה אומר, גם אם נלך כברת דרך ארוכה לקראת התובע ונאמץ את כל טיעוניו במישור ההתרשלות, הרי בהיעדר נזק דין התביעה דחיה.

בהתעלם ממסקנתי לפיה הוכח פוזיטיבית כי הטיפול לא תרם ולא הגביר את הנכות, הרי באשר למישור הנזק אין להחיל דוקטרינה זו. אין בפנינו קושי מובנה בהוכחת שיעור הנזק או שאלת החלוקה.

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

1/3 מתוך הנכות יש לייחס לבעיה במרפק ימין (שלגביה נטען כאמור על ידי הנתבעת שאין התרשלות).

התובעת טוענת להתרשלות המתבטאת בעיקרים שלהלן: האחד – נטען כי שיטת הניתוח שנבחרה לא התאימה להקף הריסוק של המרפק.

ובכלל, גם אם הייתי סבורה כי נעשתה טעות באופן בחירת דרך הניתוח והניתוח עם פלטה עדיף, (ואינני סבורה כי כך הוכח) הרי שטעות אינה שקולה להתרשלות ואין ספק בלבי כי הצוות הרפואי לא חסך מאמץ לתת את הטיפול המיטבי בנסיבות העניין.

...

נוכח כל האמור, התובעת לא הוכיחה התרשלות באופן בחירת דרך הניתוח, לא במהלך ביצועו, ואף לא בטיפול שניתן לאחריו.

בהתאם אני קובעת כי הנכות שממנה סובלת התובעת היא פרי השבר ולא פרי ניתוח וטיפול רשלני ואין התובעת זכאית לפיצוי כלשהו.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

בבקורת שנערכה לתובעת בבית החולים כשבוע לאחר הפגיעה, צוין כי היא זקוקה לניתוחים למרפק ימין וכף רגל שמאל.

לטענת התובעת, התאונה אירעה בשל רשלנותן של הנתבעות והפרת חובות חקוקות מצדן; באשר לעירייה נטען, בין היתר, כי האחרונה לא דאגה לתקינות המדרכות אותן ייעדה להולכי הרגל; הותירה במדרכה משטח הליכה לקוי במרכזה של שוחת הביוב הנמוכה ממפלס משטח המדרכה; לא פיקחה ו/או לא ביצעה ביקורות יזומות בשטח על עבודות אותן הזמינה ומטעמה הן נעשו או על עבודות שביצעו גופים אחרים במדרכות המצויות באחריותה; הפרה את חובתה על-פי תקנה 235(3) ו-235 (5) לפקודת העיריות [נוסח חדש] ועוד.

באשר לעצם קיומה של הפגיעה בעת הליכתה במדרכה, גרסת התובעת נתמכת מהאמור במסמך הרפואי אשר נערך בסמוך לאחר הפגיעה; התובעת כאמור פונתה בסמוך לאחר פגיעתה לבית החולים באמצעות ניידת מד"א שם צוין בדו"ח הרפואי שנערך על-ידי הגורם המפנה: "בת 61, נמצאה ישובה על כסא ברחוב, בהכרה מלאה, מיתמצאת בזמן ובמקום. לדבריה בזמן שהתהלכה ברחוב מעדה ונפלה על הריצפה ונחבלה במרפק שמאל ורגל ימין." (ר' ת/3; נ/1).

...

באשר לתקופת העתיד, לא שוכנעתי לאור אופי הנכות שיש מקום להיעתר לפסוק לתובעת פיצוי כלשהו, ובפרט בשעה שלא עולה מחומר הראיות (ובכלל זה מחוות דעתה של המומחה מטעמה) כי האחרונה תיזקק בעתיד לטיפול המשך ובכלל זה הניתוחים שעמדו בתחילה על הפרק ודומה כי עריכתםהתייתרה (על-פי החומר הרפואי).

סוף – דבר: לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 222,124 ₪.

כן, תשלמנה הנתבעות לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 24% וכן הוצאות משפט שהוציאה.

בהתאם הגישה התובעת ביום 22.6.2022 כתב תביעה מתוקן אליו צורפה גם חוות דעת בתחום רפואת הכאב מאת ד"ר יעקב פוגלמן (התובעת ויתרה על הגשת חוות דעת בתחומים הפסיכיאטרי והראומטולוגי); המומחה קבע, כי הניתוחים שעברה התובעת משנת 2014 גרמו לנזק רקמתי חמור ולתסמונת כאב כרונית, הגורמים לנזק עיצבי ולכאבים נורופתיים ברקמות ריצפת האגן והאגן, בין השאר על רקע הטראומה, הכאב והסטרס היומיומיים שהיא חווה מאז.

המומחה העריך, כי לתובעת נכות בשיעור 20% בשל כאבים כרוניים, מתוכם יש לייחס 5% לגורמים גניקולוגיים (כאבים בנרתיק ובשלפוחית) ואילו 15% יש לייחס לגורמים אחרים (דלקת מפרקים, שבר במרפק ימין וכאבי צואר וגב תחתון); מתוך 5% המיוחסים לגורמים הגניקולוגיים יש לייחס מחצית (2.5%) לכאבים הנובעים מהשלפוחית, ואשר היו קיימים עוד טרם הניתוח, ומחצית (2.5%) לזיהום שניגרם בניתוח ולניתוחים החוזרים.

ראשית חזרו על טענתן בכתב התביעה לפיהן מירוץ ההתיישנות החל במועד הניתוח מיום 14.5.2014 ולא במועד גילוי הנזק כנטען על ידי התובעת: לטענתן, טענות התובעת בדבר רשלנותן הנטענת של הנתבעות מתייחסות למהלכים שבוצעו לפני הניתוח האמור ולניתוח עצמו; אלו מהוים קצה חוט, כנדרש בפסיקה, המבססים את הקשר הסיבתי בין מעשי הנתבעות או מחדליהן ובין הנזק הנטען, ומכאן שמירוץ ההתיישנות החל באותו המועד, גם אם בהמשך התברר כי הקף הנזק גדול יותר.

...

שנית, דין הבקשה להידחות משלא צורפה חוות דעת לתמיכה בטענה להחמרה במצבה של התובעת, וטענה לקושי כלכלי אין בה כדי לרפא חוסר זה. שלישית, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ובלתי מוסבר: מהתיעוד הרפואי שצורף לבקשה עולה, כי ביום 7.4.2022 איבחנה רופאת נשים אצל התובעת חשיפה של הרשת בקיר הקדמי של הנרתיק, והפנתה אותה למיון בית החולים פוריה; בחדר המיון העריך הצוות המטפל כי הכאבים עליהם התלוננה אינם קשורים לרשת.

מכל האמור לעיל, אינני מוצאת לנכון להתיר לתובעת לתקן את התביעה בטענה להחמרת מצב, לא כל שכן להתיר הגשת חוות דעת משלימה בעניין זה על ידי ד"ר קונדריאה או כל חוות דעת נוספת.

אני מורה, איפוא, על דחיית הבקשה במלואה.