רשלנות רפואית בניתוח לפרוסקופי לכריתת תוספתן

על פי דו"ח הניתוח נערך ניתוח לכריתת התוספתן בשיטה לפרוסקופית בין השעות 20:30 – 21:20, כשההרדמה התחילה עשר דקות לפני תחילת הניתוח והסתיימה כעשר דקות אחריו (עמ' 26 לתיק המוצגים).

לשון אחר, התרשלות הצוות הרפואי שבאה לידי ביטוי בעיכוב ביצוע הניתוח היא שגרמה להדרדרות במצבה של התובעת, ולכך שבמקום ניתוח לכריתת תוספתן מודלק, נאלץ הצוות לבצע ניתוח להסרת תוספתן שהתנקב, ואגב כך נאלץ הרופא המומחה להחליף את הרופא הזוטר ממנו בחדר הניתוח.

...

מנגד, טוענת הנתבעת כי לא הייתה כל פגיעה באוטונומיה של התובעת במסגרת הטיפול הרפואי מושא התביעה, ועל כן אין לפסוק לתובעת פיצוי כלשהו בראש נזק זה. נראית בעיניי טענת הנתבעת, ועל כן אני דוחה את דרישת התובעת בגין פגיעה באוטונומיה.

לפיכך, אני דוחה את דרישת התובעת בראש נזק זה. סוף דבר התובעת הגיעה לחדר המיון לאחר הפנייה של רופא כירורג מומחה שאבחן חשד לדלקת של התוספתן.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) פיצויים בסך 530,150 ₪; (2) אגרת משפט בסך 712 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 10/3/2014, ואגרות בסך 70 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/6/2018; (3) הוצאות משפט בסך 4,230 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7/2/2014; (3) שכר טרחת עו"ד בשיעור 17.55% מהסכום הנקוב בס"ק (1), דהיינו 93,041 ₪.

תחילה נותחה התובעת בשיטה לפרוסקופית ולאחר מכן עברו המנתחים לניתוח בטן פתוח בחתך מק-ברני.

מגיליון הניתוח עולה, כי נמצא תוכן צואה ומוגלה בחלל הבטן שמקורו בחור הסמוך לגדם התוספתן שנכרת בניתוח הקודם.

כך מסכם המומחה הרפואי, ד"ר עודד זמורה, את חוות דעתו בקביעה הבאה: "בדיעבד, ולאחר שידוע לנו הממצא הניתוחי, סביר להניח כי חנה עוז אכן סבלה מדלקת התוספתן כבר בתחילת מחלתה, ואשר הציגה תמונה בלתי אופיינית למחלה זו, אשר גרמה לטעות האבחנתית. יחד עם זאת, על פי רשומי גיליונה הרפואי של חנה עוז, בכל אחד מביקוריה בחדר מיון או במרפאה האזורית נילקחו סימנים חיוניים ובוצעה בדיקת בטן נאותה. על כן, גם אם הערכת הרופאים הבודקים היתה בדיעבד שגויה, אין בכך משום רשלנות רפואית.

...

הנתבעת טוענת, כי דינה של התביעה להידחות על הסף, שכן על התובעת, בהיותה חיילת בעת האירועים, למצות את זכויותיה במסגרת חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: "חוק התגמולים"), ומכל מקום, לטענת הנתבעת, גם לגופו של עניין לא הוכח שהטיפול הרפואי שקיבלה התובעת היה רשלני.

התובעת לא ערערה על החלטתו של קצין התגמולים והגישה תובענה זו. לטענת הנתבעת על התובעת היה למצות את זכויותיה בהתאם לחוק התגמולים, ומכל מקום לנתבעת עומדת חסינות מפני בירור התביעה במערכת האזרחית ומשכך דינה של התביעה להידחות על הסף מחמת ייחוד עילה.

לאור האמור, הגישה הנתבעת בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 27/10/10 ואולם בתאריך 21/7/13, דחה כב' השופט קידר את הבקשה בקובעו כדלקמן: "משלא הוגשה בר"ע על החלטתי הקודמת הרי התובע אינו חייב להגיש ערעור על החלטת קצין התגמולים לפיכך אני דוחה את הבקשה". בסיכומי התשובה מטעמה, טוענת התובעת, כי סוגיית ייחוד העילה וסילוק התביעה על הסף נדונה והוכרעה על ידי בית המשפט, על החלטות בית המשפט לא הוגשה בקשת רשות ערעור ומשכך מדובר בבקשה חוזרת מאותם טעמים ועל בסיס אותם המסמכים העולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

גם אם ישנם רופאים שהיו נדרשים לבדיקות נוספות, לא שוכנעתי, כי באותה עת בנתונים שהתבררו לפני הרופאה (כאבי בטן, הקאות, ללא שלשול, ללא חום, בטן רכה, רגישות בעיקר ברום הבטן, ללא אנומליה, ניע ער, דופק תקין, לקויציטים 1580) היה צורך בבדיקות נוספות או התייעצות נוספת, אולם דווקא משום שלא נעשה בירור מעמיק ובנסיבות בהן קיימות אפשרויות נוספות פרט לזו שהרופאה אבחנה (כך גם הסכימה הרופאה בעדותה), הייתה חובה להבהיר הבהר היטב לתובעת, כי ככל שמצבה לא יוטב עליה לשוב ולהבדק שכן אפשר שבשלב זה לא ניתן לאבחן את מחלתה עד תום, להבהיר את פרק הזמן בגדרו אמורה לחוש הטבה ולדאוג לגדור את פרק הזמן במהלכו היא אמורה להדרש לבדיקה נוספת.

סוף דבר אחר כל האמור לעיל, כמפורט לעיל בהרחבה, דינה של התביעה להידחות על הסף, שכן בהתאם לחוק ולפסיקה לתובעת לא עומדת הזכות להגיש תובענה אזרחית נזיקית נגד המדינה, הגם שתביעתה לפני קצין התגמולים נדחתה, וזאת שעה שהתביעה נדחתה לגופה מחמת אי קיומה של רשלנות.

אחר כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

ניתוח להסרת תוספתן שהתחיל בגישה לפרוסקופית והסתיים בפתיחת בטנה של התובעת עומד ביסוד התביעה בגין רשלנות רפואית המיוחסת לצוות בית החולים רמב"ם של הנתבעת.

אין חולק כי במהלך הניתוח, ולאחר החדרת מחט וורס נפגע עורק הכסל המשותף מימין והצוות הרפואי ביצע פתיחת בטנה של התובעת, תיקון הפגיעה, כריתת התוספתן ופתיחה נוספת.

...

הגם שהתובעת הציגה מכסת ראיות דלה בנוגע להוצאותיה אני סבורה כי אלו רבו בתקופה הסמוכה לניתוח ולכן אני פוסקת לה פיצוי בסך של 15,000 ₪.

כאב וסבל לאחר פרשת הראיות לא שוכנעתי כי יש יסוד לסכום הנטען בסיכומי ב"כ התובעת, אולם יש לתת את הדעת לסבלה של התובעת במצבי פתיחת בטנה פעמיים ולאחר שנאלצה להתמודד בתקופת אי הכושר בקשיים הנלווים לתוצאת הניתוח.

לסיכום לאור האמור אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 451,000 ₪.

III יש לבדוק קיומו של קשר סיבתי בין כל פעולה רפואית שנעשתה בקשר לתובע גם אם יקבע כי נעשתה ברשלנות ובין ההחלטה להמשיך ולבצע ניתוח פתיחת בטן כדי לברר מצבו של התובע, הסיבה לו ואופן הטיפול בו. כך למשל גם אם תתקבל הטענה כי פיענוח בדיקת ה – C.T שנעשתה לתובע לפני ההחלטה על אופן הטיפול בו היה שגוי או לא כלל מידע רלוונטי עדין על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין עובדה זו וההחלטה לפעול בעיניינו של התובע כפי שפעלו הרופאים.

"ש. האם בשנת 2004 פתיחת בטן ללא לפרוסקופיה היא התנהגות סבירה? ת. בסיטואציה שעמדה בפני הרופאים של אויר חופשי ללא הסבר טוב עם חולה שאין לו סימנים של בטן חריפה לטעמי ההחלטה לעשות לפרוסקופיה היא נכונה ולפתוח בטן נראת לי ההעדפה לא מוצדקת". מכאן שגם על פי עדות פרופ' פרוינד עסקינן אולי בטעות בשיקול דעת ולא בבצוע פעולה רפואית רשלנית.

בעדותו בפני הוסיף ד"ר קלוגר כי: -לא ייתכן שהנוזל שנאסף מחלל בטנו של התובע, ושלאחר בדיקתו התגלו חיידקים בתרבית, נאסף במהלך הניתוח שבוצע לתובע לאחר כריתת התוספתן ולפיכך הכריתה היא המקור לחיידקים כטענת עדי התביעה.

...

בסיכום עדותו אומר ד"ר קלוגר בעמוד 53 לפרוטקול: "לשאלת בית המשפט במצב שחולה הגיע עם כאב בטן משמעותי נמצא בהמתנה לבדיקת הדמייה וחל שיפור במצב הכאבים האם יש מקום לערוך ההערכה חדשה לצורך בניתוח אני משיב שאין ספק שהוא עבר ההערכה חדשה, שחולה שוכב בפניי עם תמונה של כאבים, אוויר חופשי וקיבלתי דיווח שהוא עשה סינקופה והוא מקבל תרופות נגד כאבים זה המסד הנתונים ועל סמך זה אני צריך להחליט מה לעשות, לקחת אותו לחדר ניתוח שזה היה הדבר הכי בטוח או לעשות פילפולים אקדמאים מה יכול להיות שיש". המחלוקת והמסקנה 1.

לא מצאתי מקום אלא לקבל עדות עדי הנתבעת לעניין זה אשר נתמכה במסמכים שהוצגו לי ואני סבורה כי טענות התובע לעניין זה לא הוכחו.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה תביעת התובע.

לאור תוצאות ההליך בהיתחשב בנסיבותיו האישיות של התובע ובעובדה כי אכן נתגלו כשלים באופן העברת מידע על פי פענוח בדיקת ה – C.T. שנערכה לתובע ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪.

III יש לבדוק קיומו של קשר סיבתי בין כל פעולה רפואית שנעשתה בקשר לתובע גם אם יקבע כי נעשתה ברשלנות ובין ההחלטה להמשיך ולבצע ניתוח פתיחת בטן כדי לברר מצבו של התובע, הסיבה לו ואופן הטיפול בו. כך למשל גם אם תיתקבל הטענה כי פיענוח בדיקת ה – C.T שנעשתה לתובע לפני ההחלטה על אופן הטיפול בו היה שגוי או לא כלל מידע רלוואנטי עדין על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין עובדה זו וההחלטה לפעול בעיניינו של התובע כפי שפעלו הרופאים.

בעדותו בפני הוסיף ד"ר קלוגר כי: - לא ייתכן שהנוזל שנאסף מחלל בטנו של התובע, ושלאחר בדיקתו התגלו חיידקים בתרבית, נאסף במהלך הניתוח שבוצע לתובע לאחר כריתת התוספתן ולפיכך הכריתה היא המקור לחיידקים כטענת עדי התביעה.

למעלה מן האמור יש לבחון השאלה האם יש לקבוע כי בחירת הרופאים המטפלים להוסיף ולבצע ניתוח פתיחת בטן לאחר שבדיקת לפרוסקופיה לא הניבה תוצאות ולא נמצא הגורם למצבו של התובע הייתה שגויה ויכולה להיתחשב כרשלנות דהיינו סטיה מסטאנדארט היתנהגות נידרש.

...

בסיכום עדותו אומר ד"ר קלוגר בעמוד 53 לפרוטקול: "לשאלת בית המשפט במצב שחולה הגיע עם כאב בטן משמעותי נמצא בהמתנה לבדיקת הדמייה וחל שיפור במצב הכאבים האם יש מקום לערוך ההערכה חדשה לצורך בניתוח אני משיב שאין ספק שהוא עבר ההערכה חדשה, שחולה שוכב בפניי עם תמונה של כאבים, אוויר חופשי וקיבלתי דיווח שהוא עשה סינקופה והוא מקבל תרופות נגד כאבים זה המסד הנתונים ועל סמך זה אני צריך להחליט מה לעשות, לקחת אותו לחדר ניתוח שזה היה הדבר הכי בטוח או לעשות פילפולים אקדמאים מה יכול להיות שיש". המחלוקת והמסקנה כאמור המחלוקת בענייננו הינה האם להטיל אחריות לנזקי התובע על רופאיו המטפלים בגין היותם זהירים מדי משהעדיפו לבצע ניתוח פתיחת בטן לצורך בדיקת הנחתם כי התובע סובל ממקרה של הנקבות איבר פנימי ולטפל בתופעה חמורה זו. כן אני נדרשת לברר האם זהירות יתר זו נבעה מפענוח לקוי של בדיקת C.T אשר לא הסבה תשומת לב הרופאים המטפלים לקיומן של ציסטות מלאות אויר בדופן המעי, תופעה שפירה שיכולה הייתה להסביר המצאות האוויר החופשי בחלל בטנו של התובע תוך זניחת ההנחה החמורה יותר, אך הרווחת, ממנה חששו הרופאים המטפלים כי התובע סובל ממקרה של הנקבות איבר פנימי.

לא מצאתי מקום אלא לקבל עדות עדי הנתבעת לעניין זה אשר נתמכה במסמכים שהוצגו לי ואני סבורה כי טענות התובע לעניין זה לא הוכחו.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה תביעת התובע.

לאור תוצאות ההליך בהתחשב בנסיבותיו האישיות של התובע ובעובדה כי אכן נתגלו כשלים באופן העברת מידע על פי פענוח בדיקת ה – C.T. שנערכה לתובע ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪.