רשלנות רפואית בניתוח כריתת תוספתן

לשון אחר, התרשלות הצוות הרפואי שבאה לידי ביטוי בעיכוב ביצוע הניתוח היא שגרמה להדרדרות במצבה של התובעת, ולכך שבמקום ניתוח לכריתת תוספתן מודלק, נאלץ הצוות לבצע ניתוח להסרת תוספתן שהתנקב, ואגב כך נאלץ הרופא המומחה להחליף את הרופא הזוטר ממנו בחדר הניתוח.

...

מנגד, טוענת הנתבעת כי לא הייתה כל פגיעה באוטונומיה של התובעת במסגרת הטיפול הרפואי מושא התביעה, ועל כן אין לפסוק לתובעת פיצוי כלשהו בראש נזק זה. נראית בעיניי טענת הנתבעת, ועל כן אני דוחה את דרישת התובעת בגין פגיעה באוטונומיה.

לפיכך, אני דוחה את דרישת התובעת בראש נזק זה. סוף דבר התובעת הגיעה לחדר המיון לאחר הפנייה של רופא כירורג מומחה שאבחן חשד לדלקת של התוספתן.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) פיצויים בסך 530,150 ₪; (2) אגרת משפט בסך 712 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 10/3/2014, ואגרות בסך 70 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/6/2018; (3) הוצאות משפט בסך 4,230 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7/2/2014; (3) שכר טרחת עו"ד בשיעור 17.55% מהסכום הנקוב בס"ק (1), דהיינו 93,041 ₪.

התובעת טענה כי הנזק הנטען על ידה נגרם לה כתוצאה מהתרשלות הרופאים שטיפלו בה באופן כזה שדלקת התוספתן ממנה סבלה לא אובחנה במועד תוך פירוט השתלשלות האירועים והסיבות שהביאו לאי האיבחון במועד, כך שאין היא יכולה לטעון בד בבד כי היא אינה יודעת או לא יכולה הייתה לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק הנטען.

"ש. אם הייתה לך בעיה בתוספתן, אח"כ לא ניתחו אותך, נכון? ת. נכון. ש. למה עשית ניתוח אחרי שנה וחצי? ת. כי אחרי שהשתחררתי מרמב"ם אני המשכתי לסבול, והכאב שלי נמשך עד היום, ואני בכל הזמן בביקורים אצל רופא. אחרי שהשתחררתי מרמב"ם זה הציק לי כל הזמן, היה לי כאבי בטן בחילות והרגשתי לא טוב במיוחד ההקאות בשעות הבוקר, הלכתי לייעוץ ואחרי בדיקות וגם הצעה של פרופ' קוט, אמרו לי שהתוספתן לא ממש היתפוצץ אלא ניפתח ואז הוא הזרים את כל המוגלה החוצה וכנראה חלק מהתוספתן עדיין נמצא בתוך הגוף וצריך לעבור ניתוח, והניתוח יהיה בפתיחה ויוציאו את הכל במאה אחוז. ש. עשו לך את הניתוח ואת אומרת שעד היום כואב לך הבטן? ת. נכון, וחשוב לי לציין שעד היום אני סובלת מעצירות". לפיכך בנסיבות בהן התובעת בוחרת לעבור את ניתוח כריתת התוספתן רק שנה וחצי לאחר פנייתה למיון פוריה, ברי כי לא הייתה דחיפות רפואית בבצוע הניתוח.

...

לאחר שעיינתי עיין היטב בחוו"ד מומחי הצדדים ובעדויותיהם בעניין זה, עדיפה עלי קביעת מומחה הנתבעת לפיה נכות המגיעה לתובעת בגין התדבקויות בחלל הבטן היא בשיעור 0% לפי ס' 18(1)(א) לתקנות.

בגיליון הניתוח בפרק "מהלך האשפוז" נרשם: "ממצא של תוספתן מעובה מאוד ואדום. מהלך הניתוח: חתך לפי מקברני, פתיחת חלל הצפק כמקובל, זיהוי הממצא הנ"ל ללא כל ממצאים אחרים...". לפיכך נוכח האמור לעיל ובייחוד בשים לב כי בגיליון הרפואי מבית החולים אסותא נרשם כי מעבר לממצא של תוספתן מעובה מאוד ואדום, לא נמצאו ממצאים אחרים, מקובלת עלי קביעת מומחה הנתבעת לפיה הנכות המגיעה לתובע היא בשיעור 0% לפי ס' 18(1)(א) לתקנות.

סוף דבר, תביעת התובעת נדחית.

ואולם בסיכומיו, ב"כ התובע מיקד את טענת ההתרשלות לכך שהניתוח הראשון (לכריתת התוספתן) בוצע בציוות לקוי וחסר, ולא בוצעה סגירה ראויה של דופן הבטן (ס' ב'1-3 לסיכומים).

נתונים מיוחדים אלה חייבו, לפי הנטען, לצוות לניתוח רופא מומחה: "לאור ההיסטוריה הרפואית העשירה של התובע, אשר חבקה בתוכה בעיות בריאותיות רבות, לרבות השמנת יתר אשר לכשעצמה היתה צריכה להדליק אצל הנתבעת 'נורה אדומה', תוך היתייחסות יתר לנתוניו הנ"ל של התובע בכל מה שקשור לציוות הצוות הרפואי אשר אמור היה לבצע את הניתוח של כריתת התוספתן, אשר הצריך לשיטתנו צוות מיומן ועתיר ניסיון, צוות במקום זה צוות רפואי אשר כלל מתמחה כמנתח ראשי ורופא צעיר כעוזר מנתח ללא כל השגחה של מומחה בחדר הניתוח וזאת בנגוד לכל פראקטיקה רפואית מקובלת" (ס' ב6 לסיכומי התובע).

...

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בראש זה, וקובעת כי רופא הנתבעת התרשל כלפי התובע, בכך שהמליץ לו על ניתוח תוך הסתמכות על אבחון חסר ובלתי מספק, וללא מתן משקל מספיק למצב הבריאותי הכולל ולחלופות אפשריות.

פרופ' מצקין הסכים כי כתוצאה מהניתוח התובע איבד את כלייתו הימנית, ושיעור הנכות המתאים הוא 60%, נוכח ההפרעות הקלות בפעולת הכליה השניה (ר' פרק "לסיכום" בחוות דעתו).

התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה וכמפורט לעיל.

עוד צוין כי ועדה רפואית קבעה את דרגת נכותו הקבועה, ממועד שיחרורו, בשיעור 1% עבור "מצב לאחר ניתוחי קיבה ומעיים". חוות דעת אסא (מטעם התובע) בחוות דעת אסא, אשר צורפה לכתב התביעה, צוין כי מסיפורו של התובע בולטת רשלנות ברשום תולדות מחלה משפחתית של פ.מ.פ. במסמך (ז) לעיל, כי כריתת התוספתן הייתה רשלנית מבחינה אבחנתית וכי לתובע נגרמו נכויות צמיתות בשיעור 30% בשל הידבקויות קשות בצפק הבטן, ובשעור 10% בשל צלקות מכאיבות ומכוערות בבטן.

...

לפיכך, נדחית אף הטענה לקיום עוולה זו. התוצאה משהגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי קופת חולים ביצעה כלפיו עוולות של רשלנות והפרת חובה חקוקה, דין תביעתו להידחות.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה.

הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך-דין בסך 20,000 ₪ וכן הוצאות שהוציאה הנתבעת בגין חוות דעת חשמונאי.

ניתוח להסרת תוספתן שהתחיל בגישה לפרוסקופית והסתיים בפתיחת בטנה של התובעת עומד ביסוד התביעה בגין רשלנות רפואית המיוחסת לצוות בית החולים רמב"ם של הנתבעת.

אין חולק כי במהלך הניתוח, ולאחר החדרת מחט וורס נפגע עורק הכסל המשותף מימין והצוות הרפואי ביצע פתיחת בטנה של התובעת, תיקון הפגיעה, כריתת התוספתן ופתיחה נוספת.

...

הגם שהתובעת הציגה מכסת ראיות דלה בנוגע להוצאותיה אני סבורה כי אלו רבו בתקופה הסמוכה לניתוח ולכן אני פוסקת לה פיצוי בסך של 15,000 ₪.

כאב וסבל לאחר פרשת הראיות לא שוכנעתי כי יש יסוד לסכום הנטען בסיכומי ב"כ התובעת, אולם יש לתת את הדעת לסבלה של התובעת במצבי פתיחת בטנה פעמיים ולאחר שנאלצה להתמודד בתקופת אי הכושר בקשיים הנלווים לתוצאת הניתוח.

לסיכום לאור האמור אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 451,000 ₪.