רשלנות רפואית בניתוח בקע טבורי

בחוות הדעת של ד"ר אמסטרדם אין התייחסות לרשלנות שנפלה, כפי שהתובעת טענה בהמשך בסיכומיה, בכל הנוגע לטפול בה לאחר מכן או בהחלטה לערוך את ניתוח תיקון הבקע הטבורי שנערך ודרך ביצועו.

סיכומי התובעת כוללים טענות נוספות ובהן הטענה כי הרשומה הרפואית המקורית לא הוצגה; קיימים פגמים ברשומה וטענות בנוגע לניתוח הבקע הטבורי.

...

אשר לניתוח הבקע הטבורי, המומחה מטעם התובעת לא טען דבר לגבי פגם שנפל בניתוח זה ולא עולה מתוך הראיות כי הניתוח לא צלח או כי לא היה בו צורך כפי שנטען על ידי התובעת בסיכומיה ובעניין זה מקובלת עלי עמדת פרופ' הלוי כמפורט בעמ' 25 לפרוטוקול ולא מצאתי להרחיב מעבר לכך.

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים שכר טירחת עורך דין והוצאות משפט (שניהם ביחד) בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף.

המנוחה סבלה ממספר בעיות רפואיות עוד עובר לנפילה נשוא התביעה ובהן: סוכרת שטופלה בדיאטה, גליבטיק ואינסולין; אי ספיקת כליות כרונית עם ערכי קריאטנין בסביבות 1.7 מ"ג %; מחלת כלי דם פריפרית; ספונדילוזיס עם שינויים נווניים בעמוד השידרה, אוסטוארטריטיס והצרות ספינלית; מחלת לב איסכמית שטופלה בקודיובן ואמלו ופרפור פרוזדורים שטופל בפרוקור; היפרליפידמיה שטופלה בסימוביל; היפותירואידיזם שטופל באלטרוקסין; מצב לאחר כריתה של טפולות ואומנטום בשל קארצינומה של האנדומטריום; מצב לאחר חסימת מעיים בשל אינקרצרצית בקע טבורי ונדרשה להתערבות ניתוחית; דיברטיקולוזיס; ירידה בשמיעה שבעטיה עשתה שימוש במכשירי שמיעה; שבר בעצם ההומרוס בזרוע ימין שהצריך ניתוח חוזר כשנה עובר לאירועים נשוא התביעה.

משכך יש להדרש לשלוש שאלות עיקריות: האחריות לנפילה – על מי ואם בכלל וכן שאלת אשם תורם; האם הייתה התרשלות בטיפול הרפואי במנוחה ואם כן מי מבין הגורמים המטפלים אחראי לאותה התרשלות.

...

בסופו של יום, סכום הפיצוי הכולל שנפסק בגין נזק בלתי ממוני, אשר בגדרו בא גם הפיצוי בגין קיצור תוחלת החיים, אינו חורג בענייננו מגדר הסביר ועל כן הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערבות.

סוף דבר ראיתי לקבל את טענת התובעים כי הן הנתבע 1 והן הנתבעים 3 ו – 5 התרשלו כלפי המנוחה והתרשלותם הביאה לנזק.

לא מצאתי כי לנתבעים 7 ו - 8 אחריות לאירועים נשוא התביעה והתביעה נגדם נדחית.

תביעה זו הנה תביעת רשלנות רפואית בקשר לבצוע שני ניתוחים שבוצעו לתובע בבית החולים מאיר בכפר סבא, הראשון מיום 17.10.06 שנועד לתיקון בקע טבורי עם לולאת מעי כלואה והשני, ניתוח חרום מיום 21.10.06 לאחר פרפורציה והתפתחות זהום בחלל הבטן.

...

אין ספק, כי לתובע נגרמו הוצאות הכרוכות בטיפולים הרפואיים אותם נאלץ לעבור בעקבות האירועים נשוא התביעה, ובהעדר פירוט כנדרש ולאחר עיון בקבלות שהוצגו על ידי התובע, אני קובע את הפיצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדן בסך 10,000 ₪ לעבר.

לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו לתובע 540,200 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 30,000 ₪ [וזאת לנוכח ריבוי ההליכים וחוות הדעת שהוגשו בתיק] ושכ"ט עו"ד בסך 127,487 ₪ [כולל מע"מ].

הנתבעת מפנה לרישומי ד"ר עאוני זועבי-הרופא אליו פנתה התובעת לאחר שלא הייתה מרוצה לטענתה מהנתבע ומסתבר שגם אצלו לא נרשם כי התובעת פנתה אליו בגלל אי שביעות רצון מהנתבע או בגלל כאבי בטן שלא עוברים, רק לאחר כ-3 חודשים ממועד המעבר לד"ר זועבי נרשמה תלונה הקשורה בבקע טבורי ולכן גם הופנתה לכירורג.

למעשה ההכרעה יכולה להיות קצרה ביותר שכן כל התביעה הזו, אם תתואר באופן מתומצת ופשטני, מבוססת על הטענה כי התובעת התלוננה על תסמינים היכולים להעיד על התפתחות הגידול וכי הנתבע 1 התרשל בכך שלא פעל כרופא סביר, לא בדק את תלונות התובעת ובכך אפשר לגידול לגדול עוד ועוד ותוך כדי כך היתעצמו השלכות הגידול והניתוח להסרתו.

כאן המקום להדגיש כי התובעת עברה מרופא לרופא אך התיק הרפואי הוא אותו תיק ועד לביקור ביום 5.8.10 אין שום ממצא או תלונה בגין "הרניה". גם ד"ר עאוני לא רשם "ידוע" על הרניה אלא רשם את התלונה בפעם הראשונה מפי התובעת.

...

למעשה כאן ניתן היה לסכם ולומר שדין התביעה להידחות נוכח הסתירות, הרחבת החזית ואי הוכחת הגרסה/התביעה וחבות הנתבעים 1 ו-2 (יובהר, שני הרופאים האחרים אינם נתבעים אלא שלמעשה הדברים עוד פחות נוחים מבחינתה של התובעת.

לאמור לעיל יש להוסיף את המסקנה לפיה הטענות העומדות בבסיס תצהיריהם של ד"ר סעדי וד"ר עאוני בדבר אי קיום תלונות ובוודאי לא חוזרות ונשנות על כאבי בטן או אי נוחות אבדומינלית ואי קיום כל אינדיקציה אחרת לקיומו של הגידול, לא נסתרו.

התביעה נדחית.

לפני תביעה מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] לפצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם, על פי הנטען, לתובע, יליד אפריל 1967, כתוצאה מרשלנות רפואית שאירעה בניתוח לתיקון בקע טבורי, שעבר ביום 11.10.2012 במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (להלן- בית החולים / איכילוב), שבבעלות הנתבעת, מדינת ישראל (להלן- הנתבעת).

...

מחד גיסא, שוכנעתי כי התובע חדל להיות סוכן הביטוח של 'הקולקטיב' בשל 'תפקוד לקוי' עקב מצבו הרפואי (פיזי ונפשי) בתקופה שלאחר הניתוח הראשון (אוקטובר 2012) וכך איבד את אותה הזדמנות עסקית שקמה לסוכן הביטוח המלווה את 'הקולקטיב' במועד סיומו, להמשיך ולהיות סוכן הביטוח של המממשים את 'זכות ההמשכיות'.

בכל אותה תקופה, על פי העדויות שבאו לפניי, זכה לעזרה מקרוביו ושוכנעתי כי זו חרגה בהיקפה מהמצופה מבני משפחה ומהמקובלת בנסיבות ועל כן בת פיצוי (ראו: ע"א 327/81 ברמלי ואח' נ' חפה ואח', פ"ד לח(3) 580; ע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי עבודה נ' פלוני (2005)), אותו מוצאת אני לאמוד ולהעמיד על הסך של 35,000 ₪ נכון למועד פסיקתי.

סוף דבר הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 1,535,000 ₪, נכון למועד פסיקתי אובדן הקולקטיב 750,000 ₪ הפסד השתכרות לעתיד 325,000 ₪ כאב וסבל 350,000 ₪ עזרת הזולת 85,000 ₪ הוצאות רפואיות לרבות נסיעות לטיפולים 25,000 ₪ עוד ובנוסף הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט (החזר אגרת משפט + שכרם של המומחים הרפואיים ומחצית שכרו של המומחה מר קהל), כשסכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד בו שולמו על ידי התובע ועד לתשלומם בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% כמקובל בתביעות ממין זו ובהתחשב בהיקף ההתדיינות (שתי ישיבות קדם משפט ושני דיוני הוכחות).