רשלנות רפואית בלידה בבית החולים לניאדו

המבקשים, גלית ואלון סופר (להלן: "התובעים" או "התובעת" או "המבקשת") הגישו תביעה נגד המשיב, מרכז רפואי צאנז, בית חולים לניאדו (להלן: "המשיב"), בטענה לרשלנות רפואית, כאשר לטענתם מיד עם קבלת המבקשת ללידה בבית חולים לניאדו, היה מקום לגרום ללידה באופן מיידי.

...

אולם אני סבורה שאין הבדל של ממש אם מונה המומחה בשלב מוקדם, או לאחר שמיעת המומחים מטעם הצדדים, שהרי בכל מקרה יישמעו כל המומחים, הן המומחה מטעם המבקשים, הן המומחה מטעם המשיבים, והן מומחה מטעם בית המשפט.

העובדה שבית המשפט מצא לנכון למנות את המומחה כבר בשלב זה אין בה משום פגם שמצדיק להתערב בניהול המשפט.

סוף דבר לאור כל האמור, אין מקום למתן רשות הערעור.

גם לא ניתן להיתעלם מכך שהנתבעת מס' 2 נטלה חלק בלא מעט לידות וקום, ושלאחר שנה של עבודה במחלקה הגיעה מנהלת המחלקה למסקנה שניתן להטיל עליה לשמש כתורנית ראשונה, וכעולה מעדות פרופ' שרמן באותה תקופה אכן היו בתי חולים שנהגו בדרך זו. כאמור, עצם העובדה שהנתבעת מס' 2 לא היתה במועד הלידה בגדר רופאה מתמחה, אין בה, בתור שכזו, כדי להצביע על התרשלות".

ראה לעניין זה גם הרישום ברשומות הרפואיות: ביום 5.3.07 נרשם בין היתר : "מרגישה תנועות טוב". ביום 1.4.07 נרשם כי "הנ"ל בשבוע 38 לא ירגישה (צ"ל הרגישה) תנועות מספיק יומיים אחרונים. היום מרגישה יותר טוב תנועות.....הומלץ מוניטור במקרא (צ"ל מקרה) שלא מרגישה מספיק תנועות או דימום או ירידת מים לפנות לב"ח...". וביום 5.4.07 נרשם "הריון שבוע 39 מתאוננת על ירידה בתנועות העובר". יתרה מכן, התובעת טענה כי בראשית חודש אפריל פנתה לבית חולים "לניאדו" משום שחשה ירידה בתנועות העובר.

...

ראה לעניין זה גם עדות המומחה מטעם הנתבעת בעמ' 52 לפר' שורות 3-5: "סרט המוניטור שאני מפרש בצורה מסויימת, מומחה אחר יפרש בצורה אחרת. אני מקבל את התרשמותה והפענוח של הרופאה שאומרת שהניטור היה תקין, קשה לי לפענח בלי לראות את המוניטור". ראו לעניין זה גם ע"א 9622/07 פלוני .נ. קופת חולים כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מחוז הנגב- פורסם במאגרים המשפטיים.

נוכח כל האמור בנפרד ומשקלם המצטבר של הדברים, הרי שלא ניתן באמצעות הרשומה הרפואית להתגבר על היעדר פלטי המוניטור כפי שניסתה התובעת לטעון.

מסקנה זו נכתבה ללא כל הסבר ואינה עולה בקנה אחד עם עדותו בה ציין כי: "אני בדעיבד יודע למה היא הרגישה פחות תנועות, בגלל חבל הטבור הכרוך שמגביל את תנועות העובר, אך את זה אי אפשר לדעת מראש. עכשיו שמסתכלים אחורה אפשר להסביר". ובהמשך- "אני לא חושב שהאישה הייתה אישה היסטרית, בדיעבד. אני חושב שבאמת הייתה סיבה שהתינוק זז אחרת או שינה את התנועות שלו בגלל החבל הכרוך. היא באמת הרגישה פחות זה הדאיג אותה והיא הלכה. הרופאים עשו מה שצריכים לעשות". (פרו' עמ' 59 שורות 27-29).

להלן עקרי טענותיו של פנר בכתב התביעה המתוקן האחרון: בסביבות חודש יוני 2004 פנה לפידות לפנר ובקש את סיועו ועצתו בנוגע לתביעה על סך 20,000,000 ₪ שבכוונתו להגיש בשם נתבעים 3 ו- 4 (להלן יחד: "בינסון") ובנם, אור בינסון ז"ל (טרם פטירתו) נגד שני רופאים ונגד המרכז הרפואי לניאדו בנתניה בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מרשלנות רפואית שבוצעה בעת הולדת הבן.

בסעיף 7 לייפוי הכוח (שנראה כייפוי כוח סטנדרטי שעליו נכתבו פרטי הצדדים והתיק בכתב יד) נקבע כי בינסון ממנים את באי כוחם "לגבות את סכום התביעה או כל סכום אחר בעל עניין מהעניינים הנ"ל, לרבות הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד...". ביום 14.12.11 נשלח לב"כ חברת הביטוח של בית החולים לניאדו מכתב שעליו חתומים בינסון שלפיו בא כוחם לעניין קבלת הכספים הוא עו"ד לפידות בלבד.

...

על כל פנים, בסופו של דבר וכפי שנקבע בפסק דין זה, לפידות חויב לשלם לפנר את שכר טרחת עורך הדין המרבי לפי הסכם שכר הטרחה, וסכום זה יועבר לפנר ישירות מהסכומים המופקדים בקופת בית המשפט.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נגד בינסון נדחית, אך בנסיבות העניין, לנוכח האופן שבו בוטל ייפוי הכוח הראשון הנ"ל בתום הדיון בתביעת הנזיקין מבלי להודיע על כך מראש לפנר, ובשל החשד שהוסתר מפנר הסדר שכר טרחה נוסף בין בינסון ללפידות, לא מצאתי לנכון לחייב את פנר בתשלום שכר טרחת עו"ד לבינסון.

כפי שנקבע לעיל, התביעה של פנר נגד בינסון נדחית, אולם בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לחייב את פנר בתשלום שכר טרחת עו"ד לבינסון.

רקע עסקינן בתביעת רשלנות רפואית שהוגשה על ידי הקטין אור בינסיין ז"ל [להלן – "אור" או "הקטין"] והוריו, נגד בית החולים 'לניאדו' בנתניה, בשל ניהול רשלני של לידתו של אור שנולד ביום 12.11.2002, כשהוא באפגר 1 ללא נשימה, ונזקק להחייאה.

...

את הדיון בשאלת הקשר הסיבתי מתארים היטב דבריו של פרופ' להט, בסיום חקירתו: "אנו מדברים על מצב רפואי שאבחנתו נעשית על ידי איסוף נתונים, שלילת הסברים אחרים ותמונה קלינית מתאימה וצרוף כל אלה, מאפשר לנו להעריך שמדובר בשתוק מוחי שסיבתו היא כזו וכזו. יש מצבים שהתמונה היא קלאסית וברורה וחד משמעית וכולם יסכימו עליה, ויש מצבים גבוליים שניתן להתווכח. לצערנו, לא תמיד יש לנו את כל הנתונים". שומה על בית המשפט לשקלל את כל הנתונים וכל ההסברים לכלל תמונה אחת ולשאול את עצמו לאיזו מסקנה נוטה הכף: האם למסקנה עליה מצביעים התובעים, כי הנזק נגרם כתוצאה מתשניק סב-לידתי בשל המצוקה בה היה שרוי העובר עד שחולץ מבטן אמו, או למסקנת הנתבע כי נזקו של התובע נגרם כתוצאה מנזק איסכמי שנגרם במהלך ההיריון בשל התרחשות כגון: זיהום תוך רחמי, או מסיבה שמקורה בלתי ידוע, ולא כתוצאה מתשניק סב לידתי.

מכל האמור לעיל עולה המסקנה, כי התביעה הוכיחה גם את הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם לתובע לבין נסיבות לידתו.

סוף דבר התביעה הוכיחה במאזן ההסתברות המוטל עליה את אשמו של הנתבע ואחריותו לפצות את התובעים בגין נזקיהם כדלקמן: עזרת צד ג' - 114,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות - 50,000 ₪ הפסד השתכרות ב"שנים האבודות"- 573,005 ₪ הפסד פנסיה - 47,814 ₪ כאב וסבל - 500,000 ₪ קיצור תוחלת חיים - 850,000 ₪ הוצאות קבורה ואבל - 10,000 ₪ -------------- סך הפיצוי 2,144,819 ₪.

נקבע כי הסתרת הנתונים מבית החולים באשר למצוקה הנשימתית ממנה סבלה התינוקת, ואי מסירת כל מידע רפואי לגבי הלידה או מצב התינוקת ב-12 השעות בהן שהתה במרפאת הנאשם, השליכה על מהירות הטיפול בה ועל התאמת הטיפול למצבה, וכי מצבה הרפואי אשר כלל נוכחות מים מקוניאליים בלידה לצד קושי נשימתי חייבו את העברתה באופן מיידי לבית החולים.

הנאשם אישר לגבי מתלוננת זו כי אילמלא הייתה מנותחת הייתה מדממת למוות, וכי עד אותה לידה העביר נשים לבית החולים לניאדו, היתקשר כשהיה צורך בהיערכות של חדר ניתוח ואף ניכנס איתן לחדר הניתוח במידת הצורך.

ב"כ הנאשם הציג מנגד את ת"פ (מחוזי ת"א) 854/80, מדינת ישראל נ' דולברג (פורסם בנבו), במסגרתו הורשע הנאשם, רופא מיילד וסגן מנהל מחלקת יולדות בבית חולים, בין היתר בגין רשלנות בטיפול במספר יולדות, אשר בעטיה מתו עוברים במהלך הלידה, ונגרם נזק לחולה שנותחה על-ידו.

...

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים שנשקלו לעיל, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת החילוט, אשר אינה הולמת את נסיבות המעשים.

סוף דבר בפני בית המשפט ניצב רופא אשר הורשע בביצוע מספר עבירות כלפי נשים שונות, שעניינן בטיפול הרפואי אותו נתן להן, לצד עבירות נוספות.

בחינת עמדות הצדדים לעונש – מאסר ממושך מזה, אל מול מאסר על תנאי מזה, הביאוני למסקנה כי הוצגו בפניי שתי עמדות קיצוניות, אשר לא ניתן לאמץ, ואשר אין בהן כדי לשרת את תכליות הענישה בתיק זה. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים אני מוצאת לפיכך להשית על הנאשם את העונשים הבאים: א.         9 חודשי מאסר אותם ירצה בעבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה.