בשעה 9:52 נעשתה רשימת תיוג השראת לידה (השראת לידה הנו מצב שבו היולדת אינה בלידה, ויש צורך רפואי לילד את העובר, להשפיע על הגוף ולגרום לו לפתח צירים) בשל מיעוט מי שפיר והריון עודף והתובעת הוחתמה בשעה 10:00 על טופס להשראת לידה באמצעות פרוסטגלנדין.
בע"א 10094/07 פלונית נגד בית החולים האנגלי (פורסם בנבו ) נקבע לעניין הקשר הסיבתי כי : "בבוא השופט היושב לדין להכריע בתביעה בגין רשלנות רפואית שארעה לכאורה במהלך הלידה, שומה עליו להפריד באזמל חד בין מקרים בהם הופרה חובת הזהירות של הצוות הרפואי במהלך הלידה וכתוצאה מכך נגרם נזק ליולדת ו/או לתינוקה לבין מצבים הנזק היה תולדה של פגעי טבע בגדר אסון משמיים".
דיון
ראשית אפנה לידון במחלוקת העובדתית , האם התלוננה התובעת אודות כאבים לאחר החדרת הקטטר ובמהלך הלילה?
כאמור התובעת העידה בתצהירה ובעדותה כי סבלה מכאבים בעת הכנסת הקטטר ולאחריו במהלך הלילה וכי העובר החל להישתולל (ס' 16 ת/1 ס' 14 ת/2).
...
לטענת התובעים בנסיבות תביעה זו חל "הכלל המדבר בעד עצמו" שכן לתובעים לא הייתה ידיעה ו/או יכולת לדעת מה היו הנסיבות שהובילו לטיפול הרשלני , האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת או מי מטעמה לא נקטו בזהירות סבירה ולפיכך מוטל על הנתבעת נטל ההוכחה שלא הייתה לגבי האירוע התרשלות שתחוב בגינה.
"בהערכת גובה הפיצוי בגין נזק זה, עשויה להיות חשיבות לחומרת ההפרה של החובה לקבל את הסכמתו המודעת של החולה בטרם ביצוע הטיפול בו. הימנעות ממסירת מידע משמעותי כלשהו על הפרוצדורה אותה מבקשים לבצע בחולה חמורה יותר, בדרך כלל, מאי מסירה של חלק מן האינפורמציה המהותית. באופן דומה, ככל שהסיכון אשר לא נמסר לחולה על דבר קיומו הוא חמור יותר מבחינת הפגיעה האפשרית בחולה, וככל שהסתברות התרחשותו גבוהה יותר, הרי שעוצמת הפגיעה באוטונומיה של החולה חמורה יותר. לשון אחר, ככל שחשיבותה של ההחלטה בה מדובר מבחינת החולה גדולה יותר, נישולו ממעורבות אפקטיבית בתהליך קבלת ההחלטה פוגע במידה רבה יותר בזכותו לאוטונומיה. ברור, כי מדובר בהנחיות כלליות בלבד. המדובר בנזק אשר מעצם טיבו קיים בו היבט סובייקטיווי דומיננטי, המעורר קשיים בלתי נמנעים בהערכתו. בסופו של דבר, גובה הפיצוי בכל מקרה, בדומה לפיצוי בגין נזקים לא ממוניים אחרים, נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, וייקבע בדרך של אומדנה המבוססת על הערכה של מכלול נסיבות העניין, ועל התרשמותו של בית המשפט. על בית המשפט לנקוט, בהקשר זה, גישה מאוזנת. עליו ליתן את המשקל הראוי לכך שמדובר בפגיעה בזכות יסוד, אשר מחייבת קביעת פיצוי הולם, להבדיל מפיצוי סמלי. לצד זה, בשל הקשיים הטבועים בתהליך הערכת הנזק, על בית המשפט לרסן עצמו, ולא לפסוק פיצויים בשיעורים מופרזים"
לטענת התובעים בסיכומיהם דרך ארוכה הלך בית המשפט מההכרה בעילה זו ופיצוי בגינה בסך של 15,000 ₪ עד למצב בו פסקו כדרך שבשיגרה פיצוי בסך של 150,000 ₪ לכל אחד מהנפגעים {התובעים הפנו בין היתר לע"א 9817/02 נחום ויינשטיין נ' ד"ר דוד ברגמן ( פורסם בנבו ) } ובהמשך נקבע פיצוי בסך של 250.000 ₪ בגין ראש נזק זה { התובעים הפנו לע"א 9936/07 מאיה בן דוד ואח' נ' ד"ר אייל ענתבי ואח' ( פורסם בנבו )}.
סוף -דבר
הנתבעת, מדינת ישראל, תשלם לתובעים סך של 770,000 ₪ תוך תוך 30 יום, שאם לא כן, ישא סכום הפיצוי הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של 20,000 ₪ ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ כדין מסכום הפיצוי הנ"ל. ביתרת האגרה ישאו הצדדים לפי הוראות התקנות.
