בהקשר של משקלה של יכולת לכאורית של התובע בתביעת רשלנות רפואית להוכיח איזו המלצה היה מקבל אילו היו מיידעים אותו על מתוים נוספים לטפול – ראו היתייחסות בית המשפט העליון בענין בן דוד [בפיסקה 2 לפסק דינו של סגן הנשיאה כב' השופט ריבלין]: "במקרה זה סבור אני כי הייתה למערערים אפשרות להוכיח מהי ההמלצה שהיו מקבלים במכון גנטי – למשל בדרך של עדות מומחה בתחום זה (אף כי הם בחרו שלא לממש את יכולת ההוכחה הזו). לפיכך אין מקום להעביר את נטל השיכנוע לעניין זה, ויש לבוחנו מתוך ההנחה שנטל השיכנוע מוטל על המערערים (התובעים בהליך המקורי)".
ובכן, בנסיבות ענייננו - כיצד נכמת את הפיצויי שיש לזכות בו את התובעת בגין הפגיעה באוטונומיה?
תחילה אפנה לכך שלא נקבעו אחוזי נכות בעניינינו (אמנם המומחה מטעם התובעת מייחס נכות של 0.5% בגין שן מספר 15, אך ראו מימצאי לעיל בהקשרה של עקירת שן זו).
...
בשולי הדברים, יובהר, כי בכל הקשור לעלות הטיפול, משנמצא שהטיפול שניתן לתובעת היה 'טיפול יתר' אך איכותו היתה סבירה והגשר שהותקן הוא סביר, ומשמצאתי כי התובעת שילמה לנתבע בסך הכל 17,600 ₪ [כרטיס כספי], היינו – כמחצית בלבד מהתמורה שהוסכמה, אינני מוצא לחייב את הנתבע בהשבה של השכר ששולם לו.
כעולה מהפיצויים שנקבע כי התובעת זכאית להם בפרק זה, עולה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, באופן שהתובעת זכאית לפיצויים בסך של 150,000 ₪ [30,000 + 120,000].
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי:
התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעת סך של 150,000 ₪.
כמו כן, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת בגין שכר טרחת עו"ד סך של 35,100 ₪, וכן החזר הוצאותיו בגין המומחים (לפי קבלות), והחזר אגרה; ההחזרים - בליווית הצמדה וריבית כדין, ממועד ההוצאה בפועל.
