גם אחרי פטירת המנוחה, לתובעת לא הייתה היכולת הרגשית, המנטאלית והכלכלית לנבור ולבדוק מה הוביל לפטירת המנוחה, ורק בעקבות פטירת בנה המנוח ביום 22.3.2018, אשר סבל אף הוא מאותה מחלה גנטית ממנה סבלה המנוחה, התובעת החלה להיתעניין בעריכת בירורים מקיפים אודות הדברים שהיו מטרידים אותה כל הזמן, שמא המנוחה הייתה קורבן להתרשלות רפואית מצד המבקש (ראו: סעיפים 9, 10 ו- 11 לתצהיר המצורף לתשובה).
לא אכחד, כי על פני הדברים עולה סתירה אינהרנטית בין הטענה לאימונה מוחלטת בצוות הרפואי בכל תקופות הטיפול במנוחה אצל המבקש, לבין ההצהרה לפיה לאחר פטירת בנה המנוח התובעת החלה להיתעניין בעריכת בירורים מקיפים אודות הדברים שהיו מטרידים אותה כל הזמן, שמא המנוחה הייתה קורבן להתרשלות רפואית מצד המבקש.
...
בנסיבות הנטענות בתביעה, עילת התביעה, לשיטת המבקש, נולדה בשנת 2011 והתיישנה בשנת 2018, ומאחר וכתב התביעה הוגש רק בשנת 2022, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.
לחילופין, ואף אם תימנה תחילת תקופת ההתיישנות ממועד פטירת המנוחה, היינו מיום 15.10.15, עדיין יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, מאחר וכתב התביעה הוגש רק ביום 24.10.22, בחלוף למעלה מ- 7 שנים מיום הפטירה.
לסיכום
אני מורה על דחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף.
